פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
5137/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשות:
1. פלונית
2. פלונית
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
בתל-אביב-יפו מיום 31.5.07 בע"מ 1335/05 שניתן על ידי
כבוד השופטת י' שטופמן
בשם המבקשות:
עו"ד ר' יובל
פסק-דין
1.
המבקשת
1 והמשיב נישאו בשנת 1981 בנישואים אזרחיים ברוסיה, שם גם נולד בנם בכורם. בשנת
1990 עלו ארצה, ולאחר כ-7 שנים נולדה להם בת נוספת - המבקשת 2 - שהינה קטינה.
בינואר 2003 נפרדו בני הזוג, והמשיב עזב את הדירה בה התגוררה המשפחה. בעקבות
עזיבתו הגישה המבקשת 1 בתאריך 24.3.04 תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, לחיוב
המשיב בתשלומי מזונות ומדור עבורה ועבור בתה, המבקשת 2, תוך שהצהירה כי הינה
יהודיה. כמו כן תבעה המבקשת 1 מהמשיב מחצית מן הזכויות בנכסים שנרכשו במהלך
נישואיהם וביניהם: מספר דירות בישראל, נכס בצ'כיה ומכונית.
בטרם ניתן פסק הדין בבית המשפט לענייני משפחה, הגיש המשיב
תביעה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב לחיוב המבקשת 1 בגירושין. בתאריך 23.3.05
ניתן פסק דין, לפיו נקבע עובדתית כי המבקשת 1 עשתה "מעשי כיעור", ומשכך
יש לחייבה בגט גירושין. בתאריך 13.4.05 הגישה המבקשת 1 ערעור לבית הדין הרבני
הגדול, בו טענה כי פסק הדין של בית הדין הרבני האזורי ניתן בחוסר סמכות, הואיל
ואינה יהודיה.
בתאריך 15.9.05, עובר להחלטת בית הדין הרבני הגדול בדבר
יהדותה של המבקשת 1, נתן בית המשפט לענייני משפחה (כבוד השופטת ע' מילר) פסק דין
בתובענה שהגישה. לאחר שערך דיון נרחב במצבם הכלכלי של בני הזוג עובר לפרידה
ואחריה, חייב בית המשפט את המשיב בהשלמת מזונות המבקשת 1 בסכום של 1,000₪ לחודש,
בתשלום מזונות המבקשת 2 בסכום של 1,800 ₪ לחודש ובתשלום מדור המבקשות בסך של 670$
לחודש, וזאת, בהתבסס על הדין העברי. באשר לתביעה הרכושית, נקבע, על פי הדין הכללי
והסדר איזון המשאבים, כי המבקשת 1 היא בעלת מחצית הזכויות בנכסים, כפי שפורטו בפסק
הדין (להלן:
פסק הדין הרכושי
). על פסק הדין כולו הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי
בתל אביב, בו טען טענות שונות באשר לנכונותו וביניהן טענת העדר סמכות, אותה ביסס
על העובדה כי המבקשת 1 אינה יהודיה.
2.
בתאריך 4.6.06 נתן בית הדין הרבני הגדול פסק דין בערעור, לפיו
המבקשת 1, כמו גם המבקשת 2 בעקבותיה, אינן יהודיות. בהסתמך על קביעה זו של בית
הדין הרבני הגדול קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' שטופמן) בפסק דינו בערעור
שיש לבטל את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בשלמותו מאחר שהוא מבוסס, רובו
ככולו, על חיובים מן הדין העברי, שהתברר כאינו רלוונטי למבקשות. הדיון בעניין
הוחזר לבית המשפט לענייני משפחה להשלמת טיעוני הצדדים, ולמתן פסק דין מחודש בהתחשב
בדתן של המבקשות.
3.
על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות הערעור
שבפניי. לטענת המבקשות, פסק הדין של בית המשפט המחוזי יצר "חלל פסיקתי"
עד שינתן פסק דין מחודש על ידי בית המשפט לענייני משפחה, שהותיר אותן, בשל מצבן
הכלכלי הקשה, מחוסרות דיור ותחת "מחסור כלכלי חריף". לטענתן, העובדה כי
הן אינן יהודיות לא מחייבת את ביטול תשלומי המזונות והמדור, וזאת, בשל איסור
ההפליה והעקרונות הקיימים בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. באשר לביטול פסק הדין
הרכושי, טענו המבקשות כי לא קמה כל הצדקה לבטלו, הואיל והוא לא בוסס על הדין
העברי.
בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגישו המבקשות לבית משפט זה
בקשה לסעד זמני, לפיו יוחזר למכונו פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. בתאריך
14.6.07 נתתי החלטה, לפיה ניתן למשיבות הסעד הזמני שהתבקש עד למתן החלטה
אחרת בנושא.
4.
לטענת המשיב, המבקשת 1 חסרת תום לב, שכן היא ביססה את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה על עצם היותה יהודיה, שעה שבערעור לבית הדין הרבני הגדול שהגישה באותה תקופה טענה את ההיפך. באשר לעניין המזונות והמדור, טוען המבקש כי הוא משלם את מזונות המבקשת 2 ואף ימשיך לעשות זאת, ויחד עם זאת, לדבריו, נכון לעכשיו אין כל הצדקה משפטית לחייבו במזונות ומדור. הדין העברי, לטענתו, אינו מחייבו הואיל ואין מחלוקת לגביי נוכריותן של המבקשות, ובאשר לדין הכללי, הוא טוען כי אף אם קיימים מקורות משפטיים אחרים שיעמדו בבסיס החיוב, הרי שלא הוגשה תביעה בגינם ואין מקום להעלותם בבקשת רשות ערעור. באשר לפסק הדין הרכושי, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי השתית את ביטולו על טעויות שנפלו בו, ולא על טיעון העדר הרלוונטיות של הדין הדתי.
5.
החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כבערעור.
עניין המזונות והמדור
6.
כאמור, אין חולק שהמבקשות אינן משתייכות לדת היהודית, ומשכך אין לדין העברי תחולה לגביהן. אם היינו בוחנים את נסיבות המקרה והשלכותיו מנקודת מבט מקדמית – "מלכתחילה" – ברי כי טוב היו עושות המבקשות לו ביססו את תביעתן על הדין הרלוונטי לעניינן, הוא הדין הכללי, ולא על הדין העברי כפי שעשו (וראו לעניין זה רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(2) 213 (2003)). ברם, הסכסוך האמור הגיע לפתחי בית משפט זה בשלב שלאחר הגשת התובענה והערעור וההכרעות בהן, קרי, "בדיעבד". השאלה שעומדת לפתחנו עניינה בתקופה שמכאן ועד למתן הכרעה מחודשת בבית המשפט לענייני משפחה. אני סבורה כי כאשר ערכאת הערעור מורה על ביטול פסק דין למזונות והחזרת הדיון לערכאה הדיונית, שומה עליה לבחון אפשרות של מתן סעד זמני לתקופה זו, על מנת שלא להותיר את הנתמכים חסרי מקור מחיה, תוך התחשבות בטעמים שונים ובנסיבות העניין. בית משפט זה ייחס חשיבות רבה לזכות למזונות:
"אולם כאשר נוצרות נסיבות בהן עלולה להשלל זכותו של בן זוג האחד לזכות בתמיכה הכלכלית הראויה מצד בן הזוג השני למרות נזקקותו המוכחת, מצדיק היישום של עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שתוטל חובת מזונות על פי הקווים שהותוו בדין הנ"ל, גם אם אין בסעיף 2(ב) הוראה מפורשת כדוגמת זו שבסעיף 3(ב). הפקרת בן זוג למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם " (ההדגשות שלי- ע.א) (ע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון , פ"ד נא(2) 577, 580 (1995)).
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה ששלילת תשלומי המדור מובילים להשלכת בני המשפחה מביתם (על גישתם הרכה של בתי המשפט כשהדברים נוגעים לפינוי של אדם מביתו ראו למשל: רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 22.8.04) ;
בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.8.04)).
יודגש כי באם החליטה ערכאת הערעור ליתן סעד זמני כלשהו לנתמכים, הרי שלערכאה הדיונית שמורה הסמכות לשנות את הסעד הזמני עד להחלטתו הקבועה בכפוף לבקשת אחד הצדדים והתחשב בעובדות המקרה.
7.
מן הכלל אל הפרט: בית המשפט לענייני משפחה מצא כממצא עובדתי כי מצבו הכלכלי של המשיב עולה על זה של המבקשות. בחינת מאזן הנוחות מעלה כי באם יופסקו תשלומי המזונות יפגעו המשיבות באופן קשה יותר, ויתכן כי אף יפונו מביתן, מזה שיפגע המשיב לו ימשיך בתשלומים בהם חוייב, בהנחה לכאורית שממילא יחוייב במזונות גם על פי הדין הכללי. לפיכך, אני מורה על הותרת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו עד להחלטתו המחודשת בנושא.
ודוק: ייתכן כי לאחר שידון בית המשפט לענייני משפחה מחדש בתיק, בהסתמך על דתן של המבקשות והשלכותיה, תתקבל תוצאה לפיה שיעור המזונות או המדור בו יחוייב המשיב ירד מהשיעור בו חוייב מכוח בית המשפט לענייני משפחה ומכוח החלטה זו. במידה ואכן יתברר למפרע כי המשיב שילם מזונות ביתר, יכול לשקול בית המשפט לענייני משפחה לקזז את הפער משיעור המזונות הקבועים שיקבע. (על הפחתת מזונות למפרע ראו למשל: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז , פ"ד לו(3) 449, 463 (1982) ; ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (לא פורסם, 7.9.86) ; בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 21.11.05)). אני תקווה כי בית המשפט לענייני משפחה יגיע להכרעה מהירה בעניין המזונות הקבועים, שתוביל ליצירת הסדר קבע ולאיזון הראוי בין זכויות הצדדים.
פסק הדין הרכושי
8.
בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אין התייחסות נפרדת להכרעה הרכושית של בית המשפט לענייני משפחה. משכך, על פניו, נראה כי אף פסק הדין הרכושי בוטל בשל ביסוסו על חיובים מהדין העברי. אולם, בחינת פסק הדין הרכושי מעלה כי אין לו דבר וחצי דבר עם הדין העברי, ועל כן אין הצדקה להחזיר את הדיון בו לבית המשפט לענייני משפחה לבחינה מחודשת של הדברים לאור דתן של המבקשות. יחד עם זאת, מאחר שאיני נקייה מספקות באשר לנימוקים שהובילו את בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין הרכושי, והואיל ואיני רוצה לגזול מהמשיב את זכות הערעור שנתונה לו בדין, אני מחזירה את הדיון בעניין פסק הדין הרכושי לבית המשפט המחוזי להבהרת העניין ולדיון לגופו של עניין אם יתעורר בכך צורך. אציין, כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו פירט ביתר הרחבה את מניעיו לביטול פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, תוך הבחנת שאלת המזונות משאלת התביעה הרכושית (לעניין חשיבות ההנמקה בפסק הדין ראו למשל: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (טרם פורסם, 23.1.06)).
9.
אשר על כן אני קובעת כדלקמן:
א.בהתייחס לחיוב בתשלומי המזונות והמדור, יוותר פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו עד מתן פסק דינו המחודש בנושא.
ב.הדיון בפסק הדין הרכושי מוחזר בזאת לבית המשפט המחוזי.
הערעור התקבל בחלקו, כמפורט לעיל. לאור נסיבות המקרה איני רואה מקום לעשות צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' באב תשס"ז (19.7.07).
ש ו פ ט ת