בע"מ 5137/07 פלוני נ. פלוני

אחרת בנושא.

4.

לטענת המשיב, המבקשת 1 חסרת תום לב, שכן היא ביססה את תביעתה בבית המשפט לענייני משפחה על עצם היותה יהודיה, שעה שבערעור לבית הדין הרבני הגדול שהגישה באותה תקופה טענה את ההיפך. באשר לעניין המזונות והמדור, טוען המבקש כי הוא משלם את מזונות המבקשת 2 ואף ימשיך לעשות זאת, ויחד עם זאת, לדבריו, נכון לעכשיו אין כל הצדקה משפטית לחייבו במזונות ומדור. הדין העברי, לטענתו, אינו מחייבו הואיל ואין מחלוקת לגביי נוכריותן של המבקשות, ובאשר לדין הכללי, הוא טוען כי אף אם קיימים מקורות משפטיים אחרים שיעמדו בבסיס החיוב, הרי שלא הוגשה תביעה בגינם ואין מקום להעלותם בבקשת רשות ערעור. באשר לפסק הדין הרכושי, טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי השתית את ביטולו על טעויות שנפלו בו, ולא על טיעון העדר הרלוונטיות של הדין הדתי.

5.

החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור ולדון בבקשה כבערעור.

עניין המזונות והמדור

6.

כאמור, אין חולק שהמבקשות אינן משתייכות לדת היהודית, ומשכך אין לדין העברי תחולה לגביהן. אם היינו בוחנים את נסיבות המקרה והשלכותיו מנקודת מבט מקדמית – "מלכתחילה" – ברי כי טוב היו עושות המבקשות לו ביססו את תביעתן על הדין הרלוונטי לעניינן, הוא הדין הכללי, ולא על הדין העברי כפי שעשו (וראו לעניין זה רע"א 8256/99 פלונית נ' פלוני , פ"ד נח(2) 213 (2003)). ברם, הסכסוך האמור הגיע לפתחי בית משפט זה בשלב שלאחר הגשת התובענה והערעור וההכרעות בהן, קרי, "בדיעבד". השאלה שעומדת לפתחנו עניינה בתקופה שמכאן ועד למתן הכרעה מחודשת בבית המשפט לענייני משפחה. אני סבורה כי כאשר ערכאת הערעור מורה על ביטול פסק דין למזונות והחזרת הדיון לערכאה הדיונית, שומה עליה לבחון אפשרות של מתן סעד זמני לתקופה זו, על מנת שלא להותיר את הנתמכים חסרי מקור מחיה, תוך התחשבות בטעמים שונים ובנסיבות העניין. בית משפט זה ייחס חשיבות רבה לזכות למזונות:

"אולם כאשר נוצרות נסיבות בהן עלולה להשלל זכותו של בן זוג האחד לזכות בתמיכה הכלכלית הראויה מצד בן הזוג השני למרות נזקקותו המוכחת, מצדיק היישום של עקרונות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שתוטל חובת מזונות על פי הקווים שהותוו בדין הנ"ל, גם אם אין בסעיף 2(ב) הוראה מפורשת כדוגמת זו שבסעיף 3(ב). הפקרת בן זוג למחסור ורעב הם בגדר פגיעה בכבוד האדם " (ההדגשות שלי- ע.א) (ע"א 7038/93 סולומון נ' סולומון , פ"ד נא(2) 577, 580 (1995)).

הדברים מקבלים משנה תוקף שעה ששלילת תשלומי המדור מובילים להשלכת בני המשפחה מביתם (על גישתם הרכה של בתי המשפט כשהדברים נוגעים לפינוי של אדם מביתו ראו למשל: רע"א 7537/04 טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 22.8.04) ;

בש"א 5028/04 מטטוף נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (טרם פורסם, 17.8.04)).

יודגש כי באם החליטה ערכאת הערעור ליתן סעד זמני כלשהו לנתמכים, הרי שלערכאה הדיונית שמורה הסמכות לשנות את הסעד הזמני עד להחלטתו הקבועה בכפוף לבקשת אחד הצדדים והתחשב בעובדות המקרה.

7.

מן הכלל אל הפרט: בית המשפט לענייני משפחה מצא כממצא עובדתי כי מצבו הכלכלי של המשיב עולה על זה של המבקשות. בחינת מאזן הנוחות מעלה כי באם יופסקו תשלומי המזונות יפגעו המשיבות באופן קשה יותר, ויתכן כי אף יפונו מביתן, מזה שיפגע המשיב לו ימשיך בתשלומים בהם חוייב, בהנחה לכאורית שממילא יחוייב במזונות גם על פי הדין הכללי. לפיכך, אני מורה על הותרת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו עד להחלטתו המחודשת בנושא.

ודוק: ייתכן כי לאחר שידון בית המשפט לענייני משפחה מחדש בתיק, בהסתמך על דתן של המבקשות והשלכותיה, תתקבל תוצאה לפיה שיעור המזונות או המדור בו יחוייב המשיב ירד מהשיעור בו חוייב מכוח בית המשפט לענייני משפחה ומכוח החלטה זו. במידה ואכן יתברר למפרע כי המשיב שילם מזונות ביתר, יכול לשקול בית המשפט לענייני משפחה לקזז את הפער משיעור המזונות הקבועים שיקבע. (על הפחתת מזונות למפרע ראו למשל: ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז , פ"ד לו(3) 449, 463 (1982) ; ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב (לא פורסם, 7.9.86) ; בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלונית (טרם פורסם, 21.11.05)). אני תקווה כי בית המשפט לענייני משפחה יגיע להכרעה מהירה בעניין המזונות הקבועים, שתוביל ליצירת הסדר קבע ולאיזון הראוי בין זכויות הצדדים.

פסק הדין הרכושי

8.

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, אין התייחסות נפרדת להכרעה הרכושית של בית המשפט לענייני משפחה. משכך, על פניו, נראה כי אף פסק הדין הרכושי בוטל בשל ביסוסו על חיובים מהדין העברי. אולם, בחינת פסק הדין הרכושי מעלה כי אין לו דבר וחצי דבר עם הדין העברי, ועל כן אין הצדקה להחזיר את הדיון בו לבית המשפט לענייני משפחה לבחינה מחודשת של הדברים לאור דתן של המבקשות. יחד עם זאת, מאחר שאיני נקייה מספקות באשר לנימוקים שהובילו את בית המשפט המחוזי לבטל את פסק הדין הרכושי, והואיל ואיני רוצה לגזול מהמשיב את זכות הערעור שנתונה לו בדין, אני מחזירה את הדיון בעניין פסק הדין הרכושי לבית המשפט המחוזי להבהרת העניין ולדיון לגופו של עניין אם יתעורר בכך צורך. אציין, כי טוב היה עושה בית המשפט המחוזי לו פירט ביתר הרחבה את מניעיו לביטול פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, תוך הבחנת שאלת המזונות משאלת התביעה הרכושית (לעניין חשיבות ההנמקה בפסק הדין ראו למשל: רע"א 1982/05 מקומון כל הצפון נ' פלוני (טרם פורסם, 23.1.06)).

9.

אשר על כן אני קובעת כדלקמן:

א.בהתייחס לחיוב בתשלומי המזונות והמדור, יוותר פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה על כנו עד מתן פסק דינו המחודש בנושא.

ב.הדיון בפסק הדין הרכושי מוחזר בזאת לבית המשפט המחוזי.

הערעור התקבל בחלקו, כמפורט לעיל. לאור נסיבות המקרה איני רואה מקום לעשות צו להוצאות.