בע"מ 5146/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 22.5.2016 (עמ"ש 27138-01-16, השופטים י' וילנר ,

ח' שרעבי ו- א' אלון ). בית המשפט המחוזי קיבל בחלקו ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 7.12.2015 (תמ"ש 29969-05-13, סגנית הנשיא לענייני משפחה ש' ברגר ).

2.המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר שנישאו זה לזו בשנת 2008 ולהם שלושה ילדים קטינים, שנולדו במהלך השנים 2011 ו-2012 (להלן: הקטינים ). בשנת 2013 הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למזונות הקטינים ולמשמורת עליהם, ובתחילת שנת 2014 המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה למשמורת משותפת והסדרי ראייה. בעיקרו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה הורה כי הקטינים יהיו במשמורת משותפת של המבקש והמשיבה והעמיד את חיובו של המבקש במזונותיו של כל קטין על סך של 850 שקל לחודש. כמו כן, הוא הורה שהצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות החינוך והבריאות של הקטינים, כמפורט בפסק הדין.

3.המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי אימץ את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בהתאם לסמכות הנתונה לו בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בכפוף לתיקון של סכום המזונות שבו חויב המבקש. בית המשפט המחוזי קבע כי נפלה טעות בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה משום שלא נכללו בסכום המזונות הוצאות מדור. על כן, בית המשפט המחוזי העמיד את סכום המזונות, לרבות מדור, על סך של 1,100 שקל לחודש (במקום 850 שקל לחודש) בגין כל אחד מן הקטינים. בית המשפט המחוזי ציין כי סכום זה משקף את התחשבותו במשמורת המשותפת של המבקש והמשיבה.

4.המבקש טוען שיש להעניק לו רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולבטל את קביעותיו בכל הנוגע לסכום המזונות. לטענתו, יש להפחית את סכום המזונות שבו חויב, בין היתר בהתחשב בכך שלצדדים משמורת משותפת על הקטינים.

5.לאחר שבחנתי את טענות המבקש הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

6.הבקשה שבפני אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982) ). כאמור, בית המשפט לענייני משפחה התחשב בעובדה שהצדדים חולקים משמורת משותפת בעת קביעת גובה המזונות, וכמוהו גם בית המשפט המחוזי. לפיכך, טענותיו של המבקש מופנות כלפי סכום המזונות הקונקרטי שבו חויב, ובמילים אחרות כלפי גובה הסכום שהיה על בית המשפט "לקזז" מהמזונות שנפסקו נוכח המשמורת המשותפת. טענות אלה, הנוגעות ליישום של הדין בנסיבות העניין, אינן מעלות שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לא למותר להזכיר כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהכרעותיה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות, לא כל שכן בגלגול שלישי, בין השאר מפני שהכרעה זו ניתנת לשינוי בהתאם לנסיבות (ראו למשל: בע"ם 4484/16

פלוני נ' פלונית , פסקה 9 (5.7.2016)).

7.אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.