בע"מ 5203/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת ח' קיציס ) מיום 10.6.2020 ב ע"ר 864-04-20 , במסגרתו נדחה ערעור המבקש על החלטתו של רשם בית המשפט המחוזי (השופט ר' חיימוביץ ) מיום 15.3.2020, בה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון.

2.

בית המשפט המחוזי אישר את הקביעה כי "אין הצדקה למתן ארכה לערער על פסק דין שניתן ב- 23/5/17 – לפני כשלוש שנים", בנסיבות בהן ידע המבקש על פסק הדין סמוך לאחר שניתן, ומאז התנהלו הליכים רבים בין הצדדים. ביתר שאת אמורים הדברים, כך נקבע, שעה שאביו של המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, והמבקש צורף לערעור זה כמשיב, ואף התייצב יחד עם בא כוחו דאז לדיונים שהתקיימו באותו ערעור. יתרה מכך, במהלך אחד מאותם דיונים אף ציין בא כוח המבקש כי "לא הוגשו עיקרי טיעון ומצטרפים לעיקרי הטיעון של המערער... לא הגשנו ערעור כי אם הקומה של המערער נופלת אין לנו מקום להגיש ערעור". בנסיבות אלו, כך נקבע, "ברי כי המערער [המבקש] היה מודע לאפשרותו להגיש ערעור על פסק הדין, ואף היה מודע לכך שטענותיו בעניין צוואת המנוחה ותצהיר המתנה נסמכות על טענותיו של אביו". טענות אלו גם אלו כוונו נגד דחיית בקשתם של האב ובנו לקיום צוואה של המנוחה אשר נקבע כי לא הייתה כשירה לערוך אותה. בית המשפט המחוזי המשיך וקבע, כי טענות המבקש בדבר רישום זכויות על שמו, אשר נטענו בתביעה חדשה שהגיש, "ממילא תתבררנה בתביעה התלויה ועומדת, אשר קבועה לדיון הוכחות במועד קרוב".

3.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

המבקש יישא בהוצאות בסך 2,500 ₪ לטובת אוצר המדינה.