בע"מ 5210/18פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 8.6.2018 ( עמ"ש

50188-02-17, השופטים ס' ג'יוסי , ח' שרעבי ו- ע' אטיאס ). בית המשפט המחוזי דן במספר ערעורים הדדיים שהגישו הצדדים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחדרה מיום 6.2.2017 ( תמ"ש 37192-10-14, השופט ט' פפרני ), ובמסגרת זו דחה בחלקו את ערעורו של המבקש.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיבה הם בני זוג לשעבר, שנישאו זה לזו בנישואין אזרחיים בקפריסין בשנת 1997, ומנישואיהם אלו נולדו להם שלושה ילדים, כולם עדיין קטינים.

למען שלמות התמונה, יצוין כבר בשלב זה כי המבקש עובד במשרה ביטחונית וזכאי לפנסיה תקציבית , בעוד המשיבה היא עורכת-דין ונוטריונית, הזכאית לפנסיה צוברת .

3.

בראשית שנת 2014 עזב המבקש את בית המגורים המשותף ועבר להתגורר בדירה שכורה. הצדדים הגישו תביעות הדדיות לבית המשפט לענייני משפחה, אשר נסבו על משמורת הילדים ומזונותיהם, וכן על הזכויות הרכושיות של בני הזוג. הבקשה דנן מתמקדת בסוגיה של איזון הזכויות הפנסיוניות של הצדדים במסגרת חלוקת הרכוש ביניהם, ועל כן יפורטו להלן עיקרי ההכרעות של הערכאות הקודמות בעניין זה בלבד.

4.

במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים התבקשה על-ידי בית המשפט לענייני משפחה חוות דעת מומחה לעניין איזון הזכויות הפנסיוניות בין בני הזוג.

5.

במרכז המחלוקת בין הצדדים עמדה שאלת המועד שלפיו ייקבעו הזכויות של המשיבה בפנסיה התקציבית של המבקש. בעיקרו של דבר, המבקש טען בעניין זה כי יש לחשב את חלקה של המשיבה מתוך סכום הפנסיה שהיה מקבל על סמך משכורתו בעת הפירוד, ואילו המשיבה טענה כי יש לחשב חלקה בהתחשב בשכרו של המבקש במועד פרישתו מהעבודה.

6.

מעמדות הצדדים עלה כי הם מבקשים להחיל בעניינם את המנגנונים הקבועים בחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, התשע"ד-2014 (להלן: חוק חלוקת חיסכון פנסיוני או החוק ), אשר מאפשר ליתן הוראות לגופים המשלמים את הפנסיה באשר לאופן חלוקתה בין בני זוג פרודים (כך שחלקו של בן הזוג לשעבר ישולם במישרין על-ידי גופים אלה מתוך סכום הפנסיה).

7.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל בעניין זה את עמדתה של המשיבה וקבע כי יש לזכותה ב-30.52% מהגמלה שלה יהיה זכאי המבקש ב עת

פרישתו לגמלאות, בהתאם לחוות דעתו של המומחה. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי אף אם משכורתו של המבקש תגדל לאחר הפירוד, מדובר ב"פירות" העץ שאותו נטעו הצדדים יחדיו בעמל רב קודם לכן.

8.

שני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי על כלל מרכיביו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובכלל זה אופן חלוקתן של הזכויות הפנסיוניות.

9.

הגם שבית המשפט המחוזי התערב בחלק מקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא הותיר על כנה את ההכרעה בנוגע לדרך החישוב של חלקה של המשיבה בגמלתו של המבקש. בית המשפט המחוזי הדגיש כי נקבע בפסיקה שהחוק לחלוקת חיסכון פנסיוני אינו משנה ככלל מן הדין המהותי הנוגע לאיזון של זכויות פנסיה. עוד הודגש כי על-פי הפסיקה, נסיבות כל מקרה יכריעו האם חישוב הזכאות לזכויות מהפנסיה התקציבית ייעשה על בסיס שכרו של בן הזוג במועד הפירוד או במועד הפרישה, כאשר בחירה בחלופה השנייה תאפשר את מימוש פסק הדין בהתאם למנגנון הקבוע בחוק, ואילו בחירה בחלופה הראשונה לא תאפשר זאת

(בהפניה לבע"ם 4860/16 פלונית נ' פלוני (5.9.2017) (להלן: בע"ם 4860/16 )). במקרה דנן, צוין כי מרגע שביקשו הצדדים להחיל על עצמם את הוראותיו של חוק חלוקת חיסכון פנסיוני, אלו צריכות לחול במלואן, לרבות בכל הנוגע לקביעת השכר שממנו תשולם הגמלה (הוא השכר במועד הפרישה).

10.

לחלופין, בית המשפט המחוזי היה נכון לבחון גם את שאלת האיזון של זכויות הפנסיה שלא על-פי הוראות חוק חלוקת חיסכון פנסיוני, בהתאם למכלול נסיבותיהם של הצדדים. בית המשפט המחוזי ציין כי לכאורה הכרעתו של בית המשפט לענייני משפחה נמצאת במתח עם העובדה ששני הצדדים התקדמו מבחינה מקצועית ואף הגיעו בתקופת הנישואין לרמת השתכרות דומה. אולם, מנגד, הוא הצביע גם על שיקולים התומכים בפסק דינו של בית המשפט לענייני המשפחה, ובכלל זה משך חייהם המשותפים של הצדדים, השוני הצפוי במועד הפרישה של הצדדים (בהתייחס למועד הפרישה הצפוי המוקדם יחסית של המבקש ממשרתו הביטחונית) וההבדלים בין המסלולים הפנסיוניים של בני הזוג.

11.

בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי קבע כי הגם שדרך המלך באיזון משאבים בין בני זוג היא איזון הזכויות שנצברו עד למועד הפירוד, במקרה הנוכחי אין הצדקה להתערב בהחלטה לסטות מכך, כפי שקבע בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי הוסיף ודחה גם את טענת המבקש לפיה היה על בית המשפט לענייני משפחה לעשות שימוש בסמכותו על פי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון ) ולסטות מן החלוקה השווה של זכויותיהם של בני הזוג. בפן הפורמאלי, בית המשפט המחוזי הורה לבקשת הצדדים, בין היתר, על תיקון חלקי האחוז שצוינו בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטעות (והעמידו על 30.86%).

בקשת רשות הערעור והתגובה לה

12.

כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי הכרעתו של בית המשפט המחוזי בעניין השכר הקובע לצורך איזון הזכויות הפנסיוניות של המבקש. לטענת המבקש עניינו מעורר שאלה עקרונית שטרם התבררה די צורכה – היא שאלת היחס בין הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני (המורות על חלוקת הזכויות בהתאם לשכר במועד הפרישה בפועל) לבין ההסדרים הקבועים בחוק יחסי ממון והלכת השיתוף (המתמקדים בזכויות הצדדים במועד הפירוד). בפרט המבקש טוען כי יישום החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני מפלה בין בן הזוג החוסך בפנסיה תקציבית לבן הזוג החוסך בפנסיה צוברת – אשר אינו מחויב, כך לפי המבקש, לחלוק ב"פירותיו" העתידיים. הוא מוסיף וטוען כי טרם נקבע האם ניתן לעשות שימוש בדיני השיתוף המהותיים, ובפרט בהסדרים הקבועים בחוק יחסי ממון, ככלי לתיקון האפליה הנטענת האמורה. בהתייחס ל- בע"ם 4860/16 נטען כי זה קבע רק שההכרעה בנושא זה תתבצע בהתאם לנסיבות, בעוד הערכאות הנמוכות "משוועות לקריטריונים מפורטים שיותוו בעניין חשוב זה, בשים לב לעיוותים הקשים שיכולים להיווצר".

13.

המשיבה הגישה תשובתה לבקשת רשות הערעור ביום 14.10.2018. בתשובתה טוענת המשיבה בין היתר כי ההכרעות שניתנו על-ידי הערכאות הקודמות התבססו על בחינת הנסיבות הספציפיות של הצדדים בהתאם לדין. המשיבה טוענת כי הכרעות אלו עולות בנסיבות העניין בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה – הן טרם חקיקתו של החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני והן אחריה. לטענת המשיבה, הלכה היא שעליות השכר לאחר פירוד יכולות להיחשב לחלק מ"פירות" העץ שנטעו הצדדים במשותף, ולפיכך להיכלל בגדר "זכויות עתידיות לפנסיה" שהן בנות איזון לפי סעיף 5(ג) לחוק יחסי ממון. המשיבה טוענת כי אין כל צורך בקביעת קריטריונים מנחים לצורך ההכרעה בשאלת השכר הרלוונטי לחישוב הזכויות הפנסיוניות, שכן בתי המשפט מתייחסים הלכה למעשה למכלול הנסיבות המשפיעות על ההכרעה בשאלה זו בצורה ממצה. בשל כל אלו, טוענת המשיבה כי הבקשה לא מעלה כל שאלה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" בנוגע ליחס בין הדינים הנזכרים לעיל לבין הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני.

דיון והכרעה

14.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. איני סבורה כי הבקשה מעלה שאלה ציבורית או משפטית כללית בעלת חשיבות, ואף לא כי הותרת פסק-דינו של בית המשפט המחוזי על כנו תגרום למבקש עיוות דין (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)).

15.

בניגוד לנטען בבקשה, סוגיית היחס בין הוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לבין חוק יחסי ממון והלכת השיתוף נדונה ב- בע"ם 4860/16 , שהבהיר כי אין בהוראות החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לפגוע או לצמצם את שיקול דעתם הנרחב של בתי המשפט בבואם לאזן את הזכויות הפנסיוניות של בני זוג שנפרדו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, בנסיבות המקרה דנן התבסס האיזון על משך נישואי הצדדים ותוחלת העבודה הצפויה למבקש לאחר מועד הפירוד, כאשר אלו נשקלו לצד ייחודיותו של הסדר הפנסיה התקציבית, וההבדלים המשמעותיים בינו לבין הפנסיה הצוברת לה זכאית המשיבה . טענות המבקש הן אפוא יישומיות באופיין, ואינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי .

16.

סוף דבר: הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך 2,000 שקלים.