בע"מ 5219/18 פלוני נ. פלוני

1.

הצדדים בבקשה שלפניי היו צדדים לבע"ם

1709/15 פלוני נ' פלונית

שנשמע יחד עם בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית

(להלן ביחד: עניין פלוני ) . ביום 19.7.2017 ניתן פסק הדין בעניין פלוני , שקבע הלכה חדשה, בהתייחס לחלוקת נטל מזונות ילדים בגילאים 15-6 בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם. קבענו בנוסף כי "..נחזיר את הדיון בשני ההליכים שלפנינו לבתי המשפט לענייני משפחה כדי שישובו ויידרשו לקביעת חלוקת נטל המזונות בין בני הזוג, בשים לב למאפייניו הייחודיים של כל מקרה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק דיננו זה" (ראו עניין פלוני , פסקה 145 לחוות דעתי). על רקע פסק הדין בעניין פלוני , הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה הן בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לתשלום המזונות למשיבה שניתן – בשלב קודם – ביום 23.6.2014, ולהשבת הכספים ששולמו, הן בקשה לשינוי דמי המזונות שנפסקו בעניינם של הצדדים.

2.

ביום 15.5.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר ) כי יש להותיר את דמי המזונות שנפסקו בנסיבות העניין על כנן, לאחר שבית המשפט קבע – בין היתר – כי הכנסתו של המבקש גדלה משמעותית, ועומדת על כ- 18,000 ש"ח לחודש; כי המשיבה אינה פנויה לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלה נוכח ההליכים המשפטיים בעניינם של הצדדים, ולכן הכנסתה עומדת על כ- 8,000 ש"ח לחודש; וכי נוכח צרכיהם של הקטינים בנסיבות העניין, ובנתון לפערי השכר המשמעותיים בין הצדדים, יש לסטות מחלוקה לפי יחס הכנסה של הצדדים, "ולהפעיל שיקול דעת נקודתי קונקרטי למקרה הנדון שיאפשר את המשך המשמורת המשותפת".

3.

ביום 27.5.2018 המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ובסמוך לכך, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. כחודש לאחר הגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, ומשלא התקבלה תשובה מטעם המשיבה, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין שהתייחסה בנוסף לפסיקת הוצאות לטובתו, לאחר שלשיטתו, המשיבה מתעכבת, ונוהגת בזילות כלפי הוראות בית המשפט. ביום 3.7.2018 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס ), שלמרות היעדר תגובה מטעם המשיבה – דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות. בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה, שכן אם יוחלט על עיכוב ביצוע כמבוקש, לא ישולמו לה מזונות כלל; כי אין מקום לקבוע שיעור מזונות שונה מזה שנקבע בפסק הדין במסגרת הבקשה לעיכוב ביצוע, בעוד שהערעור על פסק הדין תלוי ועומד; וכי מכיוון שלא הוגשה תגובה מטעם המשיבה לבקשה לעיכוב ביצוע, וככל שערעורו של המבקש יתקבל, שמורה למבקש הזכות לטעון לקיזוז ההפרש בין תשלום המזונות שהוא מחויב לשלם כעת לבין תשלום המזונות המופחת, ככל שייקבע סכום מופחת על ידי ערכאת הערעור. באותו היום הגיש המבקש בקשה לעיון מחדש בהחלטת בית המשפט המחוזי, לאחר שלטענתו לא נפסקו הוצאות לטובתו. ביום 4.7.2018 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ע' אטיאס ) כי בנסיבות העניין הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה, ואין לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע מחייבת אותו להמשיך לשלם את מלוא סכום המזונות למשיבה, וככל שיזכה בערעורו הוא יתקשה להשיב את הכספים מהמשיבה. כמו כן, לשיטת המבקש אין באפשרות הקיזוז, שעליה עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו, ככל שערעורו של המבקש יתקבל לגופו, כדי לרפא את העוול שנגרם לו כתוצאה מתשלום מלוא דמי המזונות עד להכרעה בערעור. כמו כן, המבקש טוען שבית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי כתוצאה מעיכוב הביצוע, המשיבה לא תהיה זכאית לתשלום מזונות כלל.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, ההחלטה ביחס למתן סעד זמני, ובפרט ביחס לעיכוב ביצוע פסק דין נתון לשיקול דעתה של הערכאה שדנה בבקשה. בנסיבות העניין, בית המשפט המחוזי הפעיל את שיקול הדעת שמסור לו, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, תוך שהעניק משקל רב למאזן הנוחות, והתייחס הן להשלכות של מתן עיכוב ביצוע של פסק הדין על תשלום המזונות למשיבה, הן לזכותו של המבקש לתבוע קיזוז דמי מזונות עתידיים, ככל שערעורו יתקבל. משכך, לא מצאתי כי החלטת בית המשפט המחוזי מגלה עילה למתן רשות לערער לפנינו ( בע"ם 1638/18 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (28.3.2018)). למותר לציין כי אין באמור משום נקיטת עמדה באשר לגופה של המחלוקת שעומדת כיום להכרעה בערעור לפני בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.