בע"מ 5231/16 פלוני נ. פלוני

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.6.2016 (עמ"ש 15976-05-15, סגן הנשיא ז' הווארי

והשופטים א' הלמן

ו- ע' טאהא ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת מיום 18.3.2015 (תמ"ש 12176-11-08, השופטת ר' גורביץ ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקשת, אזרחית ישראל, והמשיב, אזרח טוניס ותושב צרפת, נישאו זה לזו בשנת 2003. בתקופת נישואיהם התגוררו בצרפת, אך נהגו לבקר בישראל לעיתים תכופות. זמן קצר לאחר נישואיהם רכשו בני הזוג נכס בישראל (להלן: הנכס ) באמצעות אחיה של המבקשת. הנכס נרשם תחילה על שמם של שני בני הזוג, אולם ביום 26.9.2004 חתמה המבקשת על תצהיר מתנה ובו העבירה למשיב את מלוא זכויותיה בנכס (להלן: המתנה ). במהלך השנים שופץ הנכס בשלבים: בשנת 2005 החלה לפעול בו מלונית להשכרת חדרי נופש (להלן: המלונית ), בשנת 2006 נבנתה בו קומה נוספת של חדרי נופש, ובשנת 2007 נבנתה בו דירת מגורים לשימושם של בני הזוג (להלן: דירת המגורים ).

3.בחודש אוקטובר 2007 המבקשת הגישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני וכן חתמה על תצהיר לביטול המתנה. הצדדים התגרשו לבסוף בחודש יולי 2009.

4.בעקבות גירושיהם ניהלו הצדדים מספר הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה. לענייננו חשובה התביעה שהגישה המבקשת נגד המשיב לביטול המתנה, וכן התביעה שהגיש המשיב לסילוק ידה של המבקשת מהנכס, למתן חשבונות, לפיצויים ולהשבת כספים. בעיקרו של דבר, המבקשת טענה כי חתמה על תצהיר המתנה תחת לחץ בלתי הוגן מצדו של המשיב ועל כן יש לבטלו מחמת פגמים בכריתה, ולחלופין כי יש לאפשר לה לחזור בה מהסכמתה למתנה בשל התנהגותו של המשיב כלפיה. מנגד, המשיב טען כי הוא בעליו הבלעדי של הנכס, אשר נרכש מכספים שחסך מפירות עמלו עובר לנישואין, וכי אין למבקשת כל זכות בו. להשלמת התמונה יוער כי במקביל ניהל המשיב הליכים משפטיים גם כנגד אחיה של המבקשת, שטען לשותפות בעסק שפעל בנכס.

5.בית המשפט לענייני משפחה קיבל, בעיקרו של דבר, את גרסתו של המשיב. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענותיה של המבקשת בדבר פגמים בהסכמה מלכתחילה וכן בדבר זכותה לחזור בה מהסכמתה למתנה בדיעבד. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הנכס נרכש בכספיו של המשיב, שאותם צבר עובר לנישואין, ועל כן אינו נכס בר איזון לפי חוק יחסי ממון ביו בני זוג, התשל"ג-1973 (להלן: חוק יחסי ממון ). עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה קיבל באופן חלקי את טענת המבקשת לפיה היא זכאית לאיזון בכל הנוגע לשווי ההשבחה של הנכס, שהתרחשה במהלך תקופת הנישואין, בשל כך שהוכחה לגביה כוונת שיתוף. בהמשך לכך, נקבע כי המבקשת תהא זכאית למחצית משוויה של דירת המגורים (בקיזוז דמי שימוש), אשר לגביה ניתן ללמוד על כוונת שיתוף בין בני הזוג, אך לא כך לגבי המלונית – שלגביה נקבע כי השבחתה מומנה באמצעות כספי המשיב בלבד, ללא כוונת שיתוף. עוד נקבע כי בכפוף לקבלת הסכום שלו היא זכאית, תפנה המבקשת את דירת המגורים.

6.המבקשת הגישה ערעור על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בערעורה היא שבה וטענה, בין היתר, כי יש לאפשר לה לבטל את תצהיר המתנה. בנוסף, המבקשת טענה כי משנקבע כי היא זכאית לחלק משווי ההשבחה של דירת המגורים, אין מקום להורות על סילוק ידה מהדירה, אלא יש להורות על פירוק השיתוף בה על-פי דין.

7.בית המשפט המחוזי דחה את ערעורה של המבקשת, בקבעו כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע לתביעה לביטול תצהיר המתנה. באשר לסוגית השבחתו של הנכס, בית המשפט המחוזי קבע כי ההשבחה מהווה נכס עצמאי שנצבר בעת הנישואין, ועל כן לא היה מקום להגדירה כנכס שאינו בר איזון. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי זכותה של המבקשת למחצית שווי ההשבחה היא זכות המוקנית לה בדין ואין היא נדרשת להוכיחה, ולפיכך על המשיב להוכיח כי יש להוציא את שווי ההשבחה מכלל מסת הרכוש. מכל מקום, בית המשפט המחוזי קבע כי אין בהיפוך הנטלים כדי לשנות את התוצאה, משום שמעיון בניתוח שערך בית המשפט לענייני משפחה ממילא ניתן להגיע למסקנה כי המשיב הרים את הנטל האמור בנוגע למלונית. לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי אין מקום להתערב בקביעה לפיה על המבקשת לפנות את דירת המגורים, שכן הישארותה של המבקשת בדירה עלולה לפגוע ביכולתו של המשיב לעשות שימוש מלא בנכס.

בקשת רשות הערעור

8.בקשה זו נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשת טוענת כי בקשתה מעלה שאלות עקרוניות בכל הנוגע לרמת ההוכחה הנדרשת לצורך איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, וכן ביחס להתערבותה של ערכאת ערעור בראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית בענייני משפחה. על כן, לשיטתה, מוצדק ליתן לה רשות ערעור לבית משפט זה.

9.לגופו של עניין, המבקשת טוענת כי בית המשפט המחוזי צדק בכך שהנטל להוכיח כי יש להוציא את הנכס מכלל מסת הרכוש המשותף מוטל על המשיב, אך שגה בקבעו כי המשיב הרים נטל זה. לשיטתה של המבקשת, בית המשפט המחוזי קיבל את קביעותיו המוטעות של בית המשפט לענייני משפחה, ולא העמיק בחומר הראיות כפי שנדרש נוכח קביעתו בעניין נטל ההוכחה.

דיון והכרעה

10.לאחר שעיינתי בטענות המבקשת אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיב. חרף טענתה של המבקשת כי מדובר במקרה בעל השלכות רוחב, לא התרשמתי כי כך הדבר. המבקשת העלתה, בעיקרו של דבר, טענות עובדתיות בעלות אופי ערעורי וכן טענות המופנות כנגד האופן שבו יישם בית המשפט המחוזי את הדין בעניין איזון משאבים בין בני זוג על עובדות המקרה הקונקרטי. על כן, הבקשה אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ ,

פ"ד לו(3) 123 (1982)).

11.אשר על כן: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.