פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"ם
5234/16
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיב:
פלוני
בקשת רשות לערער על פסק
הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים מ' סובל, ת' בזק-רפפורט, ב'
גרינברגר) בעמ"ש 22011-02-16 מיום 29.5.2016
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
פלונית הלכה לעולמה בשיבה טובה בשנת 2010 והיא כבת 110 (להלן: המנוחה ). אחד משבעת מבני המנוחה, הוא המשיב שלפניי, פתח בהליכים לקבלת צו לקיום צוואה שערכה המנוחה בשנת 1993 (להלן: הצוואה ). במסגרת צוואה זו ציוותה המנוחה על הורשת כל רכושה למשיב ולבת נוספת, שאם לא תהיה בין החיים במועד קיום הצוואה, יירש המשיב את כל רכוש המנוחה לבדו. יוער כי זמן קצר לאחר עריכת הצוואה הלכה לעולמה הבת הנוספת כך שהמשיב הוא הנהנה היחידי בכל רכוש המנוחה מכוח הצוואה. 5 מנכדיה, לרבות המבקש שלפניי שייצג עצמו, הגישו התנגדויות לקיום הצוואה מנימוקים שונים שעיקר עניינם בכשירותה של המנוחה לערוך את הצוואה במועד הרלוונטי; בהשפעה לא הוגנת של המשיב על עריכת הצוואה; ובטעות המנוחה בנוגע לתוכן הצוואה.
2.
ביום 3.1.2016 דחה בית משפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט א' כץ ) את ההתנגדויות לצוואה. נקבע כי המתנגדים לצוואה לא עמדו בנטל "המוטל על כתפיהם ולא הוכיחו קיומה של איזו מן הטענות המצדיקות פסילת הצוואה [...] טענות המתנגדים [...] אינן מוצאות ביטוי ממשי ואחיזה בחומר הראיות". בית המשפט עמד על כך שלא הובאו ראיות מספיקות לקיומה של הפרעה נפשית במועד עריכת הצוואה; להשפעה של ההפרעה הנפשית הנטענת על כשירות המנוחה לצוות באותו מועד; או לקיומה של לקות קוגניטיבית שהיה בה כדי להשפיע על כשירות זו. בקביעות אלו הסתמך בית המשפט על עדויות הצדדים, על מסמכים רפואיים הנוגעים למצבה הרפואי של המנוחה, כמו גם על חוות דעת; חוות דעת משלימה; ועדות מומחה פסיכיאטרי שמונה מטעם בית המשפט שלפיהם לא מצא המומחה כי המנוחה הייתה בלתי כשירה במועד עריכת הצוואה. עוד נקבע כי על אף שהמנוחה הייתה תלויה במשיב במידה רבה בתקופה הרלוונטית, תלות זאת לא עלתה כדי שלילת רצונה בעריכת הצוואה; וכי לא נמצא ממש בטענות בדבר טעות בתוכן הצוואה.
3.
על פסק דין זה ערער המבקש, שלא היה מיוצג, לבית המשפט המחוזי בירושלים בטענות שונות. ביום 29.5.2016 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופטים מ' סובל ,
ת' בזק-רפפורט , ב' גרינברגר ) את הערעור. בית המשפט מצא, לאחר ששמע את הצדדים, כי "אין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא בפסק הדין; כי ממצאים אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט; וכי אין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק". בהתאם, עשה בית המשפט שימוש בסמכותו מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) ודחה את הערעור באמצו את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.
4.
מכאן הבקשה שלפניי. עיקר טענות המבקש הוא כי שגה בית המשפט המחוזי בעשותו שימוש בסמכותו לפי תקנה 460(ב) לתקנות, וזאת שכן בית המשפט לענייני משפחה שגה בקביעותיו העובדתיות, במשקל שניתן לראיות השונות שהוצגו לפניו ובמסקנות שהסיק מהן. עוד נטען כי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי אינו מנומק כל צרכו; וכי לא ניתן למבקש יומו בבית המשפט.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה רק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת או כאשר דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 2764/16 פלונית נ' פלונית , פסקה 5 (6.7.2016)). המקרה דנן אינו בא בקהלם של המקרים האמורים. טענות המבקש נטועות בדל"ת אמות המקרה ואין הן מעוררות כל סוגיה עקרונית – ואף המבקש לא טוען אחרת. כמו כן לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין. טענות המבקש נדחו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בפסק דין מפורט ומנומק שיסודו בממצאים עובדתיים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם, לבטח שלא ב"גלגול שלישי". בית המשפט המחוזי, בפועלו לפי תקנה 460(ב) לתקנות, סמך את ידיו על הממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית ועל המסקנות העולות מהם, ואיני מוצא בפסק דינו כל פגם העולה כדי עיוות דין (וראו למשל בע"ם 7926/11 פלוני נ' פלוני
(20.12.2011)).
הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י"ג
באב התשע"ו (17.8.2016).
ש
ו פ ט