בע"מ 5265/13 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (רמ"ש 44449-05-13, כב' השופטת צ' צפת ) אשר דחה את ערעורה של המבקשת על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (תמ"ש 49738-02-13, כב' השופט י' אליהו ), לפיה על המבקשת לתקן את כתב תביעתה ולפצל את סעדיה.

2.

המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה כנגד המשיב לפיצוי בגין נזק נפשי, הפרת הבטחת נישואין ותשלום דמי שיקום והסתגלות. זאת לאחר שהמשיב הורשע, על פי הודאתו, בעבירות של מעשים מגונים במשפחה (ריבוי עבירות) לפי סעיפים 348(ב) ו-351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, כנגד ארבע בנותיה של המבקשת. עוד הורשע המשיב בפגיעה בפרטיות לפי סעיפים 2(1) ו-5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 והוא מרצה עונש של מאסר בפועל. הסעדים המבוקשים נתבעו בתביעה אחת, ובשלב קדם המשפט התנהל בין הצדדים דין ודברים, במסגרתו טען המשיב כי מדובר בשלוש תביעות נפרדות וכי על המבקשת לפצל את סעדיה. המבקשת טענה מנגד כי לפי תקנה 258ז(17) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות ) את הסעדים המבוקשים ניתן להגיש במאוחד.

בית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהורה לצדדים להגיש "ניירות עמדה" המבהירים את עמדתם בסוגיה הנדונה, קבע כי לא ניתן להגיש תובענה אחת בשל עילות אלו, וכי על המבקשת לתקן את כתב תביעתה ולפצל את סעדיה באופן שכל סעד יתבע בנפרד. במידת הצורך, יוחלט על איחוד התביעות. בית המשפט, סבר כי לשון התקנה לא סובלת את הפרשנות שהעניקה לה התובעת, וכי כל תביעה המנויה בתתי הסעיפים של תקנה 258ז(1-16) יש להגיש בנפרד. העובדה כי תקנה 258ז(17) מהווה מעין סעיף סל, אין פרושה כי סוגי תובענות הנופלות לגדרה ניתן להגיש במאוחד.

בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחתה אף היא. נקבע כי מדובר בהחלטה פרוצדוראלית שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. עוד נתן דעתו בית המשפט המחוזי לכך שכלל דומה קבוע גם בסעיף 1(4) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהם רשות ערעור, התשס"ט-2009 (להלן: הצו ). כמו כן, גם הנפקות של הבקשה אינה רבה, שכן באם יימצא בית המשפט לנכון - ידון הוא במאוחד בשלושת התביעות.

3.

בגדר בקשה זו, טוענת המבקשת כי שגו שתי הערכאות קמא משדחו את בקשתה לכלול את שלוש התביעות תחת כתב תביעה אחד. לפיה, הפרשנות הנכונה של התקנה צריכה להיות כך שכל עוד מדובר בתובענות שלא מנויות בסעיפים 258ז(1-16) ניתן להגישן במאוחד במסגרת כתב תביעה אחד. זאת לפי תקנה 258ז(17) שנועדה לטפל בדיוק במקרים מעין אלה. משאין חולק כי הן התביעה הנזיקית, הן התביעה לדמי שיקום והסתגלות והן תביעה לפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין נכנסות בגדר תקנה 258ז(17) – ניתן להגיש כתב תביעה אחד אשר יכלול מספר סעדים שקשורים לאותו עניין. ככל שסבר בית המשפט כי בגין חלק מהרכיבים לא שולמה אגרה מספקת, היה עליו להורות למזכירות לגבות אגרה נוספת ולא ללכת בדרך שהלך. על פי הנטען, לא מדובר בסוגיה פרוצדוראלית אלא מהותית שלה השפעה על כל ההליך, שכן תיקון כתב התביעה יפתח את הדלת בפני המשיב להגיש לבית המשפט בקשה לתיקון כתב הגנה בו ישפר הוא את עמדותיו. בנוסף, כבר בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שבמידת הצורך יאוחדו שלוש התביעות, ולכן עולה השאלה מדוע יש להפרידן מלכתחילה.

4.

תקנה 258ז קובעת: "תובענה בשל כל אחד מהעניינים המפורטים להלן, תוגש בתביעה נפרדת, יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה". תתי סעיפים 1-16 לתקנה מונים סוגי מקרים ותובענות ספציפיות שיוגשו בנפרד. סעיף 258ז(17) הוא סעיף סל המתייחס ל"תובענה אחרת בענייני משפחה". המחוקק ביקש לנקוט זהירות יתרה בתובענות בענייני משפחה. המבקשת סבורה כי סוגי תובענות שאינם מנויים מפורשות בסעיפים 258ז(1-16) ניתן להגיש תחת כתב תביעה אחד שיכלול מספר סעדים. שאלה היא אם פרשנות כזו של התקנה עולה בקנה אחד עם הרציונל העומד בבסיסה ועם לשון התקנה. כך, אם נקרא בנשימה אחת את הסיפא של תקנה 258ז יחד עם תת סעיף 17 נקבל – כל תובענה אחרת בענייני משפחה תוגש בתביעה נפרדת, יהיה מספר הסעדים באותו עניין אשר יהיה. נראה כי כל פרשנות אחרת תעקר את התקנה מתוכן ותחתור תחת כוונת המחוקק. ברי כי לא ניתן היה למנות בסעיף את כל אותם "ענייני משפחה" ואלה המופיעים בסעיפים 1-16 הינם רק דוגמאות לתביעות בענייני משפחה המגיעות לבית המשפט. במידה וכוונת המחוקק הייתה שאת כל יתר העניינים ניתן להגיש במסגרת כתב תביעה אחד, שאלה היא מה הטעם להוסיף סעיף סל תחת הסתפקות ברשימה סגורה וקונקרטית אשר רק מה שבתוכה מחייב הגשת תביעה נפרדת.

אף מקרה זה מחזק את המסקנה האמורה. עסקינן בשלושה נושאים שהמרחק ביניהם רב – תביעה נזיקית בגין נזק נפשי, תביעה חוזית בגין הפרת הבטחת נישואין ודמי שיקום והסתגלות ובקשה לצו עשה. מדובר בסכומים שונים ובעובדות שונות. בית המשפט לענייני משפחה אף הדגיש בהחלטתו כי "כתב התביעה בנוסח שהוגש מורכב בעצם משלושה כתבי תביעה נפרדים – ובעתירות שונות לחיובו של הנתבע".

תוצאה לפיה ניתן להגיש תביעה אחת ביחס לשלושה נושאים אלה, על פי הפרשנות המילולית שמציעה המבקשת מעוררת תמיהה מבחינת תכלית התקנה. זאת משום שעיון ברשימה המפורטת בתת סעיפים 1-16 מלמד כי נושאים אחרים שרחוקים באותה מידה יישמעו בשלוש תביעות נפרדות. ושוב יודגש, הואיל ועסקינן בתקנות סד"א עם השלכה על תקנות האגרה, הפרשנות הלשונית תואמת יותר את המסקנה אליה הגיעו בתי המשפט קמא, כפי שהוסבר לעיל.

טרם סיום, יובהר במישור הכללי שאין בהוראה להגיש תביעות נפרדות כדי למנוע איחודם בהמשך, או כדי למנוע מן התובע להגיש בקשה למתן פטור היה ויעמוד בתנאים לכך.

5.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.