בע"מ 5301/13 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים ש' שטמר, י' וילנר וד"ר ע' זרנקין ) מיום 23.5.2013, בעמ"ש 59733-12-12, שלפיו נדחה ערעור על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופט בן ציון ברגר ), מיום 13.11.2012, בת"ע 4753-00.

2.

המבקשת 2, הדייה אסעד אבו דולה (להלן: המבקשת ) ושתי אחיותיה, יחד עם אחיהן כרים נימר אסעד עטאללה ז"ל, שעיזבונו הוא המשיב 1 (להלן: " נימר "), ירשו את מחצית עיזבונו של אביהם המנוח. את המחצית השנייה ירשה אמם עפיפה בראכת עטאללה ז"ל (להלן: המנוחה ), שהלכה לעולמה ביום 14.9.1984. נימר הלך לעולמו בשנת 1999. המשיבות 9-2 הן יורשותיו של נימר.

3.

המבקשת הגישה בקשה לקיום צוואת המנוחה (להלן: הצוואה השנייה ), מיום 10.9.1984. בצוואה השנייה ציוותה המנוחה לשתי בנותיה, המבקשת ואחותה אניסה אסעד חביש, מקרקעין בשטח של דונם וחצי בחלקה 86 גוש 18926, באזור הידוע בשם "סף זינה". המנוחה ציוותה גם את הבית בו התגוררה לשלוש בנותיה. המשיבים התנגדו לבקשה.

4.

מספר שנים קודם לכן הגישו המשיבים בבית המשפט לענייני משפחה בקשה לקיום צוואה אחרת של המנוחה, מיום 29.8.1984 (להלן: הצוואה הראשונה ). על פי צוואה זו, חלקת המקרקעין שהוזכרה בצוואה השנייה לא הוענקה למבקשת ולאחותה, כאמור בצוואה השנייה. המבקשת ואחיותיה התנגדו לקיום הצוואה הראשונה בטענה שהצוואה הראשונה מזויפת והגישו מצידן בקשה למתן צו ירושה. ביום 19.5.2005 ניתן פסק דין (כבוד השופט א' גלובינסקי ), שלפיו התקבלה הבקשה למתן צו קיום צוואה ונדחתה ההתנגדות. הצוואה השנייה התגלתה לכאורה על ידי המבקשת לאחר ניהול פרשת ההוכחות בבקשה לקיום הצוואה הראשונה. המבקשת ואחיותיה ערערו על פסק הדין. בית המשפט המחוזי קבע, על יסוד הסכמת בעלי הדין, כי למבקשת ולאחיותיה לא יהיו כל טענות נגד תוקף הצוואה הראשונה וכי הן תוכלנה להגיש בקשה לקבל צו קיום לצוואה השנייה, כשלמשיבים שמורות הטענות נגד בקשה זו.

5.

בפסק הדין שניתן בבקשה לקיום הצוואה השנייה ערך בית המשפט לענייני משפחה דיון נרחב בשאלת תוקפה של הצוואה השנייה, בהתייחס לתיקון הבולט בתאריך המופיע בה כתאריך החתימה עליה. נקבע, כי אם מדובר בצוואה שהתאריך המקורי שנרשם בה הוא 10.9.1984, זוהי הצוואה האחרונה של המנוחה שנכתבה ארבעה ימים לפני מותה, ואם התאריך המקורי בו נחתמה הצוואה השנייה הוא 10.9.1980, ממילא אין לצוואה זו תוקף לאור הצוואה הראשונה שקוימה. בית המשפט ציין כי לא הייתה מחלוקת בין הגרפולוגים מטעם כל אחד מבעלי הדין שנעשה תיקון בתאריך הצוואה השנייה באופן שהספרה "0" שונתה לספרה "4". בית המשפט קבע כי תיקון זה הוא פגם המעביר את הנטל לכתפי המבקשת להוכיח את אמיתות הצוואה השנייה, וכי המבקשת לא עמדה בנטל לשכנע באמיתות הצוואה, לא הוכיחה מי ערך את התיקון לצוואה ומתי נערך התיקון. בית המשפט דחה את מסקנת הגרפולוגית מטעם המבקשת לפיה מבצע התיקון בתאריך היה השייח' עלי חוסיין ז"ל, וקבע כי חוות דעתה של הגרפולוגית לא עסקה בשאלה מתי בוצע תיקון התאריך.

6.

בית המשפט הסיק מנסיבות העניין כי התיקון בתאריך לא נעשה במועד החתמת המנוחה על הצוואה, ודחה את עדותן של המבקשת, אחותה אניסה אסעד חביש ואחייניתה זראפאת נג'יב בהקשר זה. בית המשפט שוכנע למעלה מכל ספק שתאריך החתימה על הצוואה השנייה אינו התאריך הנכון לא רק מבחינת השנה, אלא גם מבחינת החודש והיום, כי הצוואה נחתמה במקור ביום 10.9.1980 וכי התאריך זויף על מנת להכשיר צוואה זו לאור הליך קיום הצוואה הראשונה. בית המשפט הוסיף כי השיהוי הניכר בגילוי הצוואה השנייה מחזק את המסקנה שהתאריך הנקוב בה זויף ותוקן כדי להכשירה. לפיכך, קיבל בית המשפט את ההתנגדות ודחה את הבקשה לקיום הצוואה השנייה. בעקבות החלטה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מפורט, וכי בית המשפט דן בכל הסוגיות שעמדו לפניו ושנדרשו לעניין המחלוקת. נקבע, כי מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על הראיות והעדויות שבתיק וכי מסקנותיו של בית המשפט הן הגיוניות. בית המשפט לא מצא כל עילה לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, וקבע שהממצאים שהובילו למסקנתו המשפטית של בית המשפט תומכים בה ואף לא נמצאה כל טעות בחוק. לכן החליט בית המשפט המחוזי לאמץ את פסק הדין ודחה את הערעור. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

8.

המבקשים משיגים על כך שבית המשפט לא מינה גרפולוג מטעמו לבדיקת הצוואה השנייה. לטענתם, קיימת סוגיה משפטית המצדיקה התערבות ערכאת ערעור שנייה. לדעת המבקשת, הראיות שהובאו על ידה היו מספיקות כדי להוכיח שהצוואה היא מסמך מהותי אשר משקף נכוחה את רצונה של המנוחה. עוד טוענת המבקשת כי הוכח באמצעות עדים אובייקטיביים שהמנוחה גילתה דעתה בחייה לפיה ברצונה להוריש את המקרקעין שווה בשווה בין המבקשת לבין אחותה, אניסה אסעד חביש. לדבריה, בפועל שתיהן מחזיקות, מעבדות את המקרקעין ונוהגות בו מנהג בעלים במשך עשרות שנים. המבקשים מציינים כי המשיבים מעולם לא התנגדו לחזקה ולעיבוד של המבקשת ואחותה במקרקעין. המבקשים טוענים עוד כי שתי הערכאות לא התחשבו די הצורך בעדויות הברורות ממקור ראשון של מי שהיו עדים לתיקון הצוואה השנייה, וידעו מתי ובידי מי נעשה תיקון התאריך בצוואה זו. לדברי המבקשים, המשיבות לא הביאו עדי ראייה ואין בחוות הדעת שהגישו כדי לסתור את דברי עדי הראייה מטעמם. לפיכך, לדעתם, היה על בית המשפט להעדיף את גרסת המבקשת על גרסת המשיבות.

9.

כמו כן מפנה המבקשת לסתירה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הנוגע לדיו בו התבצע תיקון הצוואה השנייה לעומת הדיו בו נכתבה הצוואה עצמה. כך גם בנוגע ליום ולחודש בו נחתמה הצוואה הראשונה. המבקשים טוענים גם שבעניינים המהותיים לא עלו סתירות בין עדות זראפאת נג'יב לעדותה של אניסה אסעד חביש. עוד טוענים המבקשים כי נסיבות העניין לא הצדיקו את המסקנה לפיה השיהוי בהגשת הבקשה לקיום הצוואה השנייה מצביע לכאורה על זיוף. לטענתם, גם המשיבים התמהמהו בהגשת הבקשה לקיום הצוואה הראשונה, והמבקשת ואחותה החזיקו במקרקעין, עיבדו ונהנו מפרותיו ללא כל השגה או עוררין ולכן סברו שאין טעם למהר לקבלת צו קיום הצוואה השנייה. לדברי המבקשת, ערעורה לבית המשפט המחוזי הופנה לא רק כלפי קביעות עובדתיות אלא גם כנגד המסקנות שהסיק בית המשפט לענייני משפחה מהעדויות והראיות שהובאו לפניו.

10.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, כדי שתינתן רשות ערעור למי שכבר הובא עניינו בפני שתי ערכאות, עליו להראות כי עניינו מקים שאלה משפטית שחשיבותה והשפעתה חורגות מדל"ת אמותיו ( ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). נדמה, כי הבקשה במקרה דנא אינה מעלה שאלה כאמור, למרות ניסיון המבקשים לטעון כי בקשתם מעלה שאלה עקרונית המחייבת הכרעה מהותית. כאמור, בית המשפט לענייני משפחה שוכנע למעלה מכל ספק, על יסוד הראיות שהובאו לפניו, כי תאריך החתימה על הצוואה השנייה אינו התאריך הנכון לא רק מבחינת השנה, אלא גם מבחינת החודש והיום, כי הצוואה נחתמה במקור ביום 10.9.1980 וכי התאריך זויף על מנת להכשיר צוואה זו לאור הליך קיום הצוואה הראשונה. מדובר בקביעות עובדתיות המבוססות על הראיות והעדויות שבתיק. קביעות אלו הובילו למסקנת בית המשפט לפיה תאריך החתימה על הצוואה השנייה זויף ולכן יש לדחות את הבקשה לקיום צוואה זו ולקבל את ההתנגדות. בית המשפט המחוזי אימץ, כאמור, אף את מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה ולא ראיתי בטענות המבקשים עילה להתערב בקביעתו. בסופו של יום, מדובר בעניין פרטני שבין בעלי הדין ללא השלכות חורגות מעניינם. לפיכך, אין הצדקה לדון בטענות המבקשים ב"גלגול שלישי".

הבקשה נדחית אפוא. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.