בע"מ 536/20 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי גלגול נוסף של ההליך שנדון בבע"ם 5219/18 פלוני נ' פלונית (27.8.2018) ועל כן אעמוד על הדברים בקצירת האומר. המבקש והמשיבה היו צדדים לבע"ם 1709/15 פלוני נ' פלונית שנשמע יחד עם בע"ם 919/15 פלוני נ' פלונית (להלן: עניין פלוני ). פסק הדין בעניין פלוני קבע הלכה חדשה בהתייחס לחלוקת מזונות ילדים בגילאים 15-6 בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם. במסגרת פסק הדין קבענו כי הדיון בהליכים שלפנינו יוחזר לבתי המשפט לענייני משפחה כדי "שישובו ויידרשו לקביעת חלוקת נטל המזונות בין בני הזוג, בשים לב למאפייניו הייחודיים של כל מקרה, בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק דיננו זה" (עניין פלוני , פסקה 145 לחוות דעתי). לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש בקשה לשינוי דמי המזונות שנפסקו בעניינם של הצדדים ובגדרה ביקש גם את השבת הכספים ששולמו על ידו למשיבה בעבר.

2.

ביום 15.5.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה (כב' השופט ב' ברגר ; להלן: פסק הדין הראשון )

כי יש להותיר על כנם את דמי המזונות שנפסקו וזאת בין היתר נוכח קביעותיו כי קיימים פערי שכר ניכרים בין הצדדים. לצד זאת, דחה בית המשפט את תביעתו של המבקש להשבת המזונות ששולמו על ידו בעבר. המבקש ערער על פסק הדין ובגדר הערעור ביקש להוסיף ראיה המעידה כי למשיבה בעלות בדירה (להלן: הדירה ) ולשיטתו יש בראיה זו כדי להשפיע על גובה דמי המזונות. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ח' שרעבי , א' אלון והשופטת העמיתה ש' שטמר ) הורה על החזרת התיק לבית המשפט לענייני משפחה לבחינת הראיה הנוגעת לדירה נוכח השפעתה האפשרית על פסק הדין.

3.

ביום 24.6.2019 ניתן פסק דינו המשלים של בית המשפט לענייני משפחה (להלן:

פסק הדין המשלים ). נקבע כי הדירה הועברה למשיבה בכפוף להסכם שלפיו היא אינה רשאית לעשות בה כל עסקה ללא הסכמת הוריה, וכי לא תוכל לנהוג בדירה מנהג בעלים עד לאחר אחרית ימיהם של הוריה. משכך נקבע כי אין בעצם רישום דירה זו על שמה של המשיבה כדי לשנות מקביעותיו של בית המשפט בפסק הדין הראשון.

4.

על פסק הדין הראשון ופסק הדין המשלים הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 23.12.2019 קיבל בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ס' ג'יוסי , ח' שרעבי ו א' אלון ) את הערעור באופן חלקי, והורה להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה, אשר ישקול כיצד ליישם את הכללים שנקבעו בעניין פלוני בנסיבות העניין. עוד נקבע כי בגדרי בחינה מחודשת זו על בית המשפט לענייני משפחה להידרש גם לשאלת השבת דמי המזונות ששילם המבקש בעבר. לצד זאת, דחה בית המשפט את ערעור המבקש בכל הנוגע לקביעות בית המשפט לענייני משפחה בעניין יכולותיהם הכלכליות של הצדדים ובעניין הדירה. לבסוף, נקבע כי עד להכרעה בתביעה יופחת סכום המזונות שעל המבקש לשלם למשיבה כך שיעמוד על 3,400 ש"ח בחודש.

5.

מכאן הבקשה שלפניי שבמסגרתה טוען המבקש – שאינו מיוצג – כי נוכח ההלכה שנקבעה בעניין פלוני יש להשיב לו את דמי המזונות ששילם למשיבה בעבר. עוד טוען המבקש, בעיקרם של דברים, כי נפלו שגיאות באופן שבו אמד בית המשפט לענייני משפחה את יכולותיהם הכלכליות של המשיבה ושלו. כמו כן, לשיטת המבקש פסקי הדין שניתנו בעניינם של הצדדים לא שקלו את טובת ילדיהם הקטינים. למען שלמות התמונה יוער כי בהחלטתי מיום 10.2.2020 לא ראיתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בבקשה דנן. עוד יצוין כי ביום 17.2.2020 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בבקשה לעיכוב ב יצוע, ובה טען, בין היתר, כי המשך תשלום דמי המזונות בסכום שנקבע מטיל עליו נטל פיזי ונפשי.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או שדחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין (בע"ם 2453/19 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (4.6.2019); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). מרבית טיעוניו של המבקש מכוונים לקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה הנוגעות לכושר השתכרות הצדדים. חרף ניסיונו של המבקש לשוות לטענות אלה נופך עקרוני, הן ערעוריות באופיין, הן נטועות בדל"ת אמותיו של המקרה, והן לא מצדיקות מתן רשות לערער ( בע"ם 607/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 3 (11.2.2019) ) . בנסיבות העניין אף לא מצאתי כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין, בין היתר בשים לב לכך שערעורו התקבל באופן חלקי, וכי בית המשפט לענייני משפחה עתיד לדון גם בטיעונים המועלים בגדרי בקשה זו, וביניהם זה הנוגע לתביעה להשבת דמי מזונות ששולמו בעבר (זאת מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים). משכך, הרי שפסק הדין של בית המשפט המחוזי בטיעונים האמורים אינו בבחינת "סוף פסוק".

הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית גם הבקשה לעיון חוזר בדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.