החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

בע"מ 5379/20פלוני נ. פלוני

ניתן ביום
הרכב
לא צוין

בקצרה

תוצאה: נדחה
סדר דין אזרחי · רשות ערעור על פסק דין בעניין פירוק שיתוף בדירה וחלוקת עיזבוןבקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי בשני ערעורים ובקשת רשות ערעור

בית המשפט העליון דחה בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי שאישר פירוק שיתוף בדירה בעזבון, קביעת חלקה של אחת הבנות והחלטה למנות שמאי. נקבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית ואין צורך במתן רשות כדי למנוע עיוות דין. לא נעשה צו להוצאות.

העובדות

הצדדים הם אם ובתה מצד אחד ובת נוספת מצד שני, והם מצויים בסכסוך סביב עזבונו של אביהם. בית המשפט לענייני משפחה הורה על פירוק שיתוף בדירה שבה מתגוררות המבקשות ולמשיבה בה זכויות, וקבע את חלקה של המשיבה בדירה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים ואת בקשת רשות הערעור.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם מתן רשות ערעור לבית המשפט העליון דרוש כדי למנוע עיוות דין או שיש בבקשה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים?
  2. 2.האם יש מקום להתערב בפסיקת ההוצאות שהושתו על המבקשות חרף קבלת חלק מטענותיהן?

הלכות

  1. 1

    בקשת רשות ערעור תידחה כאשר אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ואין צורך במתן רשות כדי למנוע עיוות דין

    ״היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין״
    למשפט בטקסט ←
  2. 2

    אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות כאשר בית המשפט קמא נחשף להתנהלות הצדדים ופסיקת ההוצאות נעשתה בהתאם

    ״באשר בית משפט קמא נחשף להתנהלות הצדדים ופסיקת ההוצאות נעשתה בהתאם, כפי שפורט היטב בפסק הדין גופו״
    למשפט בטקסט ←

מילות מפתח

  • רשות ערעור
  • עיוות דין
  • שאלה משפטית עקרונית
  • פירוק שיתוף
  • הוצאות משפט
  • מהימנות
  • ממצאים עובדתיים

התקציר, ההלכות והתחום נוצרו בעיבוד אוטומטי; הלכה מוצגת רק כשיש לה ציטוט מילולי מהטקסט. הטקסט המחייב הוא זה שבאתר בית המשפט.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בע"מ

5379/20

לפני:

כבוד השופט מ' מזוז

המבקשות:

1. פלונית

2. פלונית

נ ג ד

המשיבה:

פלונית

בקשה

לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים

מ'

ברנט

,

ו' פלאוט

ו-

צ'

ויצמן

) מיום 17.6.2020

בשם המבקשות:

עו"ד איריס מריומה

החלטה

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים

מ' ברנט , ו' פלאוט ו- צ' ויצמן ) מיום 17.6.2020, במסגרתו נדחו שני ערעורים (עמ"ש 27934-07-19 ועמ"ש 64490-10-18) ובקשת רשות ערעור ( רמ"ש 9825-10-18 ), שהגישו המבקשות על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת ר' מקייס ) מימים 26.6.2018, 8.5.2019 ו- 21.6.2018 בהתאמה.

2.

הצדדים לבקשה - מן העבר האחד אם ובתה (המבקשות), ומן העבר השני הבת השנייה (המשיבה) - מצויים בסכסוך סביב עזבונו של אבי המשפחה. ערעורי המבקשות, אשר נדחו כאמור בפסק דינו של בית משפט קמא, כוונו נגד שלושה - פסק דין חלקי של בית המשפט לענייני משפחה אשר הורה על פירוק שיתוף בדירה בה המבקשות מתגוררות אך גם למשיבה זכויות בה (להלן: הדירה ); פסק דין משלים המתייחס למספר תובענות שהוגשו על-ידי הצדדים, אשר קבע בין היתר כי חלקה של המשיבה בדירה הינו 12.5%, וחייב את המבקשות בהוצאות משפט נוכח התנהלותן אשר לוותה ב"ניסיונות לעכב ולדחות את הליך ההוכחות ואף הובילה להתדיינות מיותרת ובזבוז זמן יקר"; והחלטה במסגרתה מונה שמאי למתן חוות דעת בעניין הדירה.

בית המשפט המחוזי קבע כי התקיימו בפסקי הדין ובהחלטה כל התנאים הנקובים בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לאחר שמצא כי "אין מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא בנוגע למהימנות ובממצאים עובדתיים התומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, וכי אין בפסקי הדין ובהחלטה כל טעות שבחוק". אף אין מקום להתערב, כך נקבע,

בעניין ההוצאות שהושתו על המבקשות חרף קבלת חלק מטענותיהן, "באשר בית משפט קמא נחשף להתנהלות הצדדים ופסיקת ההוצאות נעשתה בהתאם, כפי שפורט היטב בפסק הדין גופו".

3.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה החלטתי, בתוקף סמכותי לפי סעיף 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, כי יש לדחות את הבקשה, וזאת לאחר שמצאתי כי היא אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים וכי מתן רשות ערעור אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

לפנים משורת הדין לא אעשה צו להוצאות.

ניתנה

היום, י"ב באלול התש"ף (1.9.2020).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (3 תיקים)

  • עמש 27934-07-19
  • עמש 64490-10-18
  • רמש 9825-10-18

מצוטט על ידי (1 מסמכים)

הלכות

  1. 1בקשת רשות ערעור תידחה כאשר אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ואין צורך במתן רשות כדי למנוע עיוות דין
  2. 2אין מקום להתערב בפסיקת ההוצאות כאשר בית המשפט קמא נחשף להתנהלות הצדדים ופסיקת ההוצאות נעשתה בהתאם