בע"מ 538/20 פלוני נ. פלוני

1.

בשנת 1994 ערכו המנוח ואשתו המנוחה (להלן: המנוח ו- המנוחה בהתאמה) צוואות ובמסגרתן ציוו את רכושם למשיבים, שניים מעשרת ילדיהם. לאחר מות המנוחה, ערך המנוח בשנת 2005 צוואה נוספת במסגרתה שב וציווה את רכושו למשיבים. כל שלוש הצוואות נחתמו לפני אותו עורך הדין (להלן: עורך הדין ). ביום 1.2.2012 נפטר המנוח וצו לקיום צוואתו ניתן ביום

10.5.2012. המבקשות 6-1, בנותיו של המנוח והמנוחה (להלן: המבקשות ) , הגישו תביעה לביטול צו קיום הצוואה ובמסגרתה טענו, בין היתר, שעריכת הצוואה הייתה פגומה, כי המנוח לא היה כשיר לערוך אותה וכי המשיב 2 השפיע השפעה בלתי הוגנת על המנוח.

למען שלמות התמונה יוער כי ביום 22.1.2014 ניתן צו לקיום צוואתה של המנוחה (שהלכה לבית עולמה בשנת 2000). המבקשות הגישו בקשה לביטול צוואתה של המנוחה והצו לקיומה. בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס ) קבע כי מתעורר ספק אם המנוחה ידעה לקרוא את השפה העברית והבינה את תוכנה של הצוואה עליה חתמה. משכך, הורה בית המשפט על ביטול צוואת המנוחה והצו לקיומה.

2.

ביום 6.10.2018 דחה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה (כב' סגנית הנשיאה ר' מקייס ) את תביעת המבקשות לביטול הצו לקיום צוואת המנוח משנת 2005. נקבע כי לא נפל פגם בעריכת הצוואה על ידי עורך הדין שכן המנוח – שלא כמו המנוחה – שלט בשפה העברית והבין את הצוואה עליה חתם. המבקשות לא הוכיחו שהמנוח לא היה כשיר לערוך את צוואתו או שהצוואה נערכה תחת אונס או איום. עוד נפסק שאין ממש בטענת ההשפעה הבלתי הוגנת של המשיב 2 על המנוח, וזאת בין היתר מכיוון שהמנוח היה כשיר קוגניטיבית ועצמאי לחלוטין. לבסוף נקבע שהמבקשות לא הרימו את הנטל להוכיח שהצוואה אינה הולמת את רצונו של המנוח או שהיא אינה סבירה בנסיבות העניין.

3.

המבקשות ערערו על פסק הדין. ביום 22.12.2019 דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטים מ' ברנט , ו' פלאוט

ו צ' ויצמן ) את הערעור, בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. צוין כי בית המשפט לענייני משפחה קבע קביעות מהימנות ברורות, דן בהרחבה בכל אחת מטענות המבקשות ודחה אותן. העובדות שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה, כך נפסק, נשענו על מסכת ראיות מוצקה. עוד נקבע כי התוצאות השונות אליהן הגיע בית המשפט לענייני משפחה בעניין צוואות המנוח והמנוחה נעוצות – כפי שתואר בפסק הדין – במסקנותיו השונות לגבי הבנת השפה העברית על ידי השניים.

4.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי. המבקשות טוענות כי יש לבטל הן את צוואת המנוח משנת 1994, הן את צוואתו משנת 2005. לטענתן, בית המשפט לענייני משפחה שגה ברבות מקביעותיו ובכלל זאת קביעותיו בנוגע למהימנות העדים; קביעתו כי המנוח שלט בשפה העברית בעת עריכת הצוואה; וקביעתו כי צוואת המנוח נעשתה מתוך רצונו האמיתי והעצמאי. עוד טוענות המבקשות כי מחומר הראיות עולה כי הן הרימו את הנטל להוכחת פגמים מהותיים בצוואת המנוח. לבסוף, טוענות המבקשות כי קביעות בית המשפט לענייני משפחה בעניין צוואת המנוחה לא מתיישבות עם קביעותיו בעניין צוואת המנוח.

5.

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו עולה מהבקשה שאלה החורגת מעניינים של הצדדים הישירים למחלוקת או אם נגרם לאחד הצדדים עיוות דין המצדיק דיון נוסף בערכאתנו (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. טענות המבקשות, חרף הניסיון לשוות להן נופך עקרוני, אינן מעוררת סוגיה עקרונית אלא משיגות על יישום הדין ועל ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה. טענות ממין אלה אינן מצדיקות, ככלל, עילה להתערבות ב"גלגול שלישי" (בע"ם 4255/19 פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי תאונות דרכים , פסקה 5 (27.8.2019)).

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.