בע"מ 5389-23 בע"מ 5389-23

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים ח' שרעבי, א' אלון וא' נאמן) בעמ"ש 59211-01-23 מיום 16.5.2023 (להלן: פסק-הדין), ועל החלטתו מיום 4.7.2023 (להלן: ההחלטה). במסגרת פסק-הדין נדון ערעורו של המשיב על פסק-דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריות (סגנית הנשיאה, השופטת ש' היימן) בתמ"ש 44995-02-18 מיום 19.12.2022.

רקע בתמצית

2.ביום 15.5.2023, לאחר שהתקיים דיון בבית המשפט המחוזי, ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים, שלפיהן, בין היתר, המבקש ימכור למשיב את זכויותיו במקרקעין מושא התיק (להלן: המקרקעין), תמורת סכום שיקבע בית המשפט במסגרת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק). ביום 16.5.2023 ניתן פסק-הדין על יסוד הסכמות אלו. ביום 15.6.2023, לאחר שהחליף ייצוג, הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק-הדין, בטענה שהוא לא היה מודע לתוכן הסכמות הצדדים האמורות, שאלה לא הוסברו לו – ולכן לא נתן את הסכמתו להן; וכן בטענה כי הוא לא חתם על מסמך שלפיו הוא מסכים לכך שבית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א לחוק. בהחלטה מיום 4.7.2023 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה, לאחר שקבע כי לא הוכחו טעמים כבדי משקל המצדיקים את ביטול פסק-הדין מחמת פגם שנפל בהסכמה.

3.על החלטה זו ועל פסק-הדין הוגשה הבקשה שלפניי, במסגרתה חוזר המבקש, בעיקרו של דבר, על טענותיו לפני בית המשפט המחוזי בבקשתו לביטול פסק-הדין, ומוסיף כי לא ניתנה לו הזדמנות להתייחס לטענות המשיב בתגובה לבקשתו האמורה.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשה שלפניי על נספחיה, שוכנעתי כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובה.

5.כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים בלבד, אשר מעוררים שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או כדי למנוע עיוות-דין (ראו: בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). על אף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הבקשה נטועה עמוק בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הקונקרטי ואיננה מעוררת כל שאלה עקרונית, שראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". כמו כן, לא שוכנעתי כי קיים בענייננו חשש לעיוות-דין. משכך, דין הבקשה לערער על פסק-הדין – להידחות.

6.אשר לבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.7.2023; כידוע, ההליך המתאים לתקיפת פסק-דין שניתן בהסכמת הצדדים בשל פגם שנפל בהסכמה, הוא במסגרת הגשת תביעה נפרדת (ראו, מני רבים: ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח, פס' 6 (1.5.2005)). זאת, לנוכח אופייה ההסכמי של עילת הביטול הנטענת, להבדיל מעילות הנוגעות להכרעות שיפוטיות באופיין, שהדרך לבררן היא במסגרת הגשת ערעור על פסק-הדין (להבחנה זו ראו: רע"פ 7148/98 עזרא נ' זלזניאק, פ"ד נג(3) 337, פס' 5 לפסק-דינה של השופטת ט' שטרסברג-כהן (17.6.1999)).

בענייננו, המבקש עתר לבטל את פסק-הדין בשל היעדר הסכמה מצדו – הן לעניין הסכמות הצדדים להן ניתן תוקף של החלטה, הן לעניין ההסכמה להסמיך את בית המשפט לפסוק את סכום הרכישה לפי סעיף 79א לחוק. במצב דברים זה, מדובר בבקשה לבטל את-פסק הדין בגין פגם שנפל בהסכמה. ההליך המתאים לכך, כאמור, הוא בהגשת תביעה נפרדת לביטול פסק-דין, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה, אף מבלי להידרש לגופה.

7.למעלה מן הצורך, אוסיף כי גם לגוף העניין, נימוקיו של בית המשפט המחוזי מקובלים עליי. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון מיום 15.5.2023, המבקש נכח בדיון והיה מיוצג על-ידי עורך-דין. יצוין כי המבקש לא צירף לבקשתו בבית המשפט המחוזי את עמדת עורך-הדין שייצג אותו בזמן הרלוונטי, וזאת חרף חשיבותה הברורה לביסוס טענותיו (לעניין ההלכה כי התנהלות מעין זו נזקפת לחובת המבקש, ראו: ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מד(4) 595, 603 (1993); ע"א 256/17 הרשקוביץ נ' מדינת ישראל – רשות המיסים, פס' 15 (18.8.2019)).

8.למען הסר ספק, יובהר כי ככל שהיה המבקש משיג על גובה סכום הרכישה שקבע בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו לפי סעיף 79א לחוק, הרי שהלכה עמנו כי ערעור על קביעה מעין זו בפסק דין שניתן לפי סעיף 79א לחוק, יתקבל במקרים יוצאי דופן וחריגים במיוחד, שענייננו אינו בא בגדרם (ראו: ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה, פ"ד נג(1), 337, 345-344 (1999); ע"א 6780/19 מדינת ישראל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פס' 21 לפסק דינו של השופט ע' גרוסקופף (16.8.2020)).

9.לנוכח כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית מכוח סמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר הוחלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.