בע"מ 5546/18 ב"כ היועץ המשפטי לממשלה נ. פלוני

1.

בחודש נובמבר 2017 פנתה ע', קטינה ילידת 2003, באמצעות המשיבה 2 – אמה הביולוגית – לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בבקשה למתן "צו הורות פסיקתי" המצהיר על הורותה של המשיבה 1 ביחס אליה. בבקשה צוין כי הקטינה נולדה למשיבה 2 באמצעות תרומת זרע אנונימית, וכי ממועד לידתה היא גדלה אצל שתי המשיבות, שהן בנות זוג ידועות בציבור. בבקשה נטען כי המניע להגשת הבקשה הוא רצונה של הקטינה המצויה כעת בגיל ההתבגרות " ליתן גושפנקא משפטית למציאות חייה", ועוד בטרם תינתן לה תעודת זהות, בהגיעה לגיל 16. ביום 29.4.2018 בית המשפט לענייני משפחה קיבל את הבקשה והורה על מתן צו הורות פסיקתי רטרואקטיבי למשיבה 1, החל ממועד לידתה של הקטינה ( תמ"ש

10925-11-17, השופט א' שני ).

2.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ובצדו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור ( עמ"ש 31622-06-18, סגן הנשיא ש' שוחט ). בעיקרו של דבר, המבקש טען בערעור ובבקשה כי הערוץ המתאים להסדרת מעמדה של המשיבה 1 ביחס לקטינה הוא זה של הוצאת צו אימוץ. ביום 19.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע בציינו כי המחלוקת בין הצדדים מצומצמת לשאלה המשפטית שעניינה ההסדר המשפטי שיחול על עיגון המעמד ההורי של המשיבה 1 – צו הורות פסיקתי או צו אימוץ. בית המשפט המחוזי הדגיש כי רישום המשיבה 1 כאם נוספת של הקטינה במשרד הפנים לא יביא לידי ביטוי את מהות ההליך השיפוטי שבו ניתנה ההכרה בהורות, ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבות והקטינה.

3.

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, וזו נדחתה ביום 28.6.2018. בעשותו כן, בית המשפט המחוזי חזר וקבע כי המחלוקת בתיק היא משפטית בלבד, וכי "רישום המשיבה 1 כאם נוספת לקטינה במשרד הפנים אינו יביא לידי ביטוי את מהות ההליך השיפוטי בה ניתנה ההכרה (צו הורות פסיקתי או צו אימוץ)".

4.

הבקשה דנן נסבה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקש, במקרה דנן לא היה מקום לתת צו הורות פסיקתי, אלא להפנות את הצדדים להליך של מתן צו אימוץ, ועל כן סיכויי הערעור הם גבוהים. עוד נטען, מבחינת שיקולי מאזן הנוחות, כי אם תירשם המשיבה 1 כאמה של הקטינה, ספק אם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, בין היתר לנוכח הסתמכות אפשרית של צדדים שלישיים על המרשם. המבקש מדגיש כי המחלוקת אינה משפטית בלבד שכן גם אם ייקבע שהמסלול הראוי להכרה בהורות הוא מתן צו אימוץ, אזי יש לבחון את הדברים בהתאם להוראותיו של חוק האימוץ, התשמ"א-1981.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה, וזאת בהתחשב באמת המידה המצמצמת למתן רשות ערעור החלה על בקשות מן הסוג דנן (ראו, למשל: בע"ם 6373/14 פלוני נ' פלונית , פסקה 17 (28.9.2014)). טענותיו של המבקש הובאו פעמיים – הן בבקשה הראשונה והן בבקשה לעיון חוזר – בפני בית המשפט המחוזי, שהכריע בהן בהסתמך על שיקולי מאזן הנוחות. איני סבורה כי במקרה דנן מתעורר חשש לגרימת עוול או נזק של ממש שהוא בלתי הפיך, ועל כן לא ראיתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלה, אין מקום להידרש לגוף הדברים.

6.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.