פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ 5557/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשת:
פלונית
נ ג ד
המשיבים:
1. פלוני
2. עו"ד מירב שובל צפוני (אפוטרופוס
לדין)
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נד"ב, ו' פלאוט, ו-ח' קיציס)
בעמ"ש 20736-06-21 מיום 26.7.2021
בשם המבקשת:
עו"ד ניצן שיקלי
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ו' פלאוט ו- ח' קיציס ) בעמ"ש 20736-06-21 מיום 26.7.2021.
בפסק הדין
נדחה מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018 (להלן: תקנה 148(ב) ), ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה בתלה"מ 6306-10-18 ובתלה"מ 41304-08-18 (כב' השופטת נ' גדיש ) מיום 18.5.2021, בו נקבע כי בנם של הצדדים, יליד 2016 (להלן: הקטין ), ימצא ב"שהות משותפת" של שני ההורים. כמו כן, בית המשפט המחוזי הרחיב, בהסכמת המשיב, את הסדרי השהות של הקטין עם המבקשת.
1.
בתמצית שבתמצית, ברקע לבקשה זו, תביעות שהגישו הצדדים, בעניין מקום מגורי הקטין וקביעת מקום חינוכו. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בנסיבות המקרה נסוגה "חזקת הגיל הרך" (על פיה ילדים עד גיל שש יהיו אצל אימם, בהיעדר נסיבות מיוחדות להוֹרות אחרת). עוד צוין שאומנם ההתרשמות מהמבקשת בחוות דעת משלימה שהוגשה לבית המשפט מטעם מומחה שמונה על ידו הייתה כי היא אם מיטיבה בעלת כוחות התמודדות תקינים, אך יחד עם זאת ישנו מתח מסוים בין תפקידה האימהי לבין שאיפותיה האחרות. מטעמים אלו נקבע שהקטין ימשיך להתחנך בסמוך למקום מגורי המשיב ויחלוק את זמני השהות בין בתי הוריו בחלוקה שנקבעה לאור המלצות מומחים שהוגשו לבית המשפט. על פסק דין זה הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי.
2.
ביום 26.7.2021 דחה בית המשפט המחוזי את ערעור המבקשת בהתאם לתקנה 148(ב). בית המשפט לא מצא שגגה בממצאים העובדתיים שעמדו בבסיס מסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה. כן, לא נמצא כי נפלה טעות משפטית או טעות שבחוק המצדיקה את התערבות ערכאת ערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי טובת הקטין והצורך בהקניית יציבות בחייו מחייבת את המשך לימודיו בגן הילדים שאליו הוא רגיל ואת מגוריו בסמוך לו. זאת בשל העובדה שבשנה הבאה הוא עתיד לעבור מגן הילדים ללימודים בבית הספר. כעולה מחוות הדעת שהוגשה לבית המשפט לענייני משפחה הקטין חווה משבר בתחילת השתלבותו בגן הילדים ולכן אין מקום לאשר שינוי נוסף בחייו לפני המעבר ללימודים בבית הספר. בנוסף, הורחבו הסדרי השהות של הקטין עם המבקשת, בהסכמת המשיב כאמור.
3.
מכאן הבקשה שלפנַי, במסגרתה חוזרת המבקשת על הטענות שהעלתה לפני בית המשפט המחוזי, בהתייחס בין היתר לפערים שבחוות הדעת השונות שהוגשו בבית המשפט לענייני משפחה; ולעיוות דין שנוצר לשיטתה שעה שהוחלט על שינוי מקום מגורי הקטין וזאת בסתירה לחזקת הגיל הרך. לטענת המבקשת, מקרה זה מעורר סוגיה משפטית חשובה שכן פסיקת הערכאות הקודמות מובילה לביטול חזקת הגיל הרך ולסתירת הדין הקיים.
4.
לאחר עיון בבקשה, בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. לא מצאתי כי החלטות בית המשפט לענייני משפחה או בית המשפט המחוזי מעוררות שאלה משפטית עקרונית בעלת השלכות רוחב החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, ואשר ראוי לה להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עיון בפסק הדין גם מלמד כי בית המשפט לענייני משפחה התייחס בהרחבה רבה ומפורטת לכלל הטענות שהועלו לפניו ולא הותיר אבן על אבן, ובית המשפט המחוזי ביסס את התוצאה אליה הגיע. כמו כן, לא מצאתי כי מתן רשות ערעור נחוצה בענייננו על מנת למנוע עיוות דין. כפי שציין בית המשפט המחוזי, חזקת הגיל הרך כשמה כן היא – "חזקה" הניתנת לסתירה בהתקיים "סיבות מיוחדות" (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962). החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, כי במקרה זה אכן מתקיימות נסיבות המצדיקות סטייה מחזקה זו, אינן מצדיקות התערבות ב"גלגול שלישי".
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ז' באלול התשפ"א (15.8.2021).
ש ו פ ט