בע"מ 5616/18 פלוני נ. פלוני

1.

ברקע הבקשה שלפניי מחלוקת בין המבקשת לבין המשיבים 2-1 – אחותה של המבקשת ובעלה (להלן: המשיבים ) – בדבר זכויות בדירה. הדירה רשומה על שם אביהן המנוח של המבקשת ושל המשיבה 1 (להלן: המנוח ), אך לטענת המשיבים שייכת להם והוחזקה על ידי המנוח בנאמנות עבורם. ביום 28.1.2015 קיבל בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט פ' שטרק ) את תביעת המבקשת להכריז כי הדירה היא חלק מעיזבון המנוח וכי לפיכך המבקשת זכאית לרשת חלק יחסי מן הדירה, ודחה את תביעות המשיבים. המשיבים ערערו על פסק הדין. ביום 9.8.2016 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' שנלר , סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ) את הערעור במובן זה שהורה על החזרת העניין לבירור נוסף לפני בית משפט לענייני משפחה (להלן: פסק הדין הראשון ) . ביום 4.12.2016, לאחר שהעניין הוחזר לפתחו, קבע בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' סנונית פורר ), בהסכמת הצדדים, כי הדיון יתנהל על סמך הראיות שעמדו בבסיס פסק הדין הראשון (להלן: ההחלטה מיום 4.12.2016 ). לאחר מכן, ביום 22.7.2017 קיבל בית המשפט את תביעות המשיבים ודחה את תביעת המבקשת. נקבע, על סמך ניתוח מפורט של התשתית הראייתית ושל יתר נסיבות המקרה, כי הוכח שהדירה אינה חלק מעיזבון המנוח אלא שייכת למשיבים; וכי המנוח החזיק את הדירה בנאמנות עבורם.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין וביום 7.6.2018 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא י' שנלר ,

סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי והשופטת ע' רביד ) את הערעור בגדרי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, תוך שהתייחס לכך שבנסיבות העניין אמנם בית משפט לענייני משפחה לא שמע בעצמו את העדויות, אך בנתון ההחלטה מיום 4.12.2016, יש לכבד את הסכמת הצדדים לעניין אופן ניהול ההליך.

לשלמות התמונה יוער כי בעוד שהערעור לפני בית המשפט המחוזי תלוי ועומד, הגישו המשיבים תביעה נגד המבקשת לפינויה ולסילוק ידה מהדירה. ביום 2.7.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופטת ת' סנונית פורר ) כי המבקשת תפנה את הדירה עד ליום 7.10.2018 (להלן: פסק הדין מיום 2.7.2018 ).

3.

מכאן הבקשה שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מיום 2.7.2018 כמו גם בקשה ל"עיכוב הליכים" במסגרת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה נושא בקשה זו. המבקשת טוענת כי נגרם לה עיוות דין חמור במסגרת ההליך הראשון, כאשר בית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבירור נוסף בבית משפט לענייני משפחה. כמו כן, נטען כי הערכאות הקודמות כלל לא התייחסו לצו הירושה וכי עניין זה מעורר שאלה משפטית רחבה. המבקשת הוסיפה כי לאחר שהוחזר העניין לבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה התייחסות ממצה לחומר הראיות; וכי העדויות מטעם המשיבה אינן מהימנות. עוד נטען כי בית משפט לענייני משפחה התעלם מהשיהוי בהגשת התביעה מטעם המשיבים; כי הדירה היא הנכס היחיד שבבעלותה, ואף היא בבעלות חלקית; וכי היא מתגוררת בדירה עם אימה המבוגרת שמצבה סיעודי.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. עיקר טענותיה של המבקשת מופנות לקביעותיו העובדתיות של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט למשקל הראייתי הנמוך שניתן לצו הירושה בנסיבות העניין. טענות אלו אינן חורגות מדל"ת אמותיו של המקרה הפרטני, ומשכך אינן מגלות עילה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי" ( בע"ם 3594/18 פלונית נ' פלונית , פסקה 8 (19.7.2018); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982) ). מאליה מתייתר הצורך להכריע בבקשת עיכוב הביצוע. יצוין כי זו כלל לא הייתה יכולה להיות מוגשת בגדרו של הליך זה שכן עניינה בעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה מיום 2.7.2018 שטרם נדון על ידי ערכאת הערעור ושאינו חלק מן ההליכים נושא בקשה זו.

זאת, מבלי שאביע כל עמדה לגופם של דברים.

הבקשה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.