בע"מ 5619/09 פלוני נ. פלוני

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופט א' יעקב ) מיום 8.6.2009 ברמ"ש 6663-03-09 וכן ברמ"ש 17994-02-09 שבמסגרתו נדחו שני ערעורים אשר הוגשו על שתי החלטות של בית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (כבוד השופטת ר' מקייס ) מיום 27.1.2009 בתמ"ש 32890/07 ובבש"א 6878/08.

2.

ביום 30.7.2007 הגישו המשיבים בקשה למינוי אפוטרופוס לאמם של המשיבים 1-4 ושל המבקש (להלן: האם ). המבקש טען בפני בית המשפט לענייני משפחה כי הוא מתאים להתמנות לאפוטרופוס על אמו, אולם נוכח המחלוקות שהתגלעו בין הצדדים, עמדת בא כוחו של היועץ המשפטי לממשלה וכן לאור תסקיר שנערך על ידי שירותי הרווחה החליט בית המשפט לענייני משפחה למנות אפוטרופוס חיצוני לאם. המבקש טען כי בקשתם של אחיו, המשיבים 1-4, למנות אפוטרופוס חיצוני לאם מהווה כסות לסכסוך עסקי-רכושי המתנהל בין הצדדים. לדבריו, סכסוך זה מקורו בחתימתה של האם על תצהיר הסתלקות מחלקה בעיזבון בעלה המנוח לטובת המבקש והעברת מחצית מזכויותיה בדירתה לבעלותו. טענת המבקש היא שמתן אפשרות לאפוטרופוס החיצוני לבחון את פעולותיה המשפטיות של האם קודם למועד מינויו, חותרת הלכה למעשה תחת צו הירושה שניתן על ידי הרשם לענייני ירושה. בית המשפט לענייני משפחה קבע בהחלטתו מיום 27.1.2009 (תמ"ש 32890/07) (להלן: ההחלטה הראשונה ) שתפקידו של האפוטרופוס הוא לפעול לשמירה על נכסי האם (החסויה), לרבות בירור השאלה האם העברת נכסיה ללא תמורה למבקש נעשתה כדין או שמא יש לבטלה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין מדובר בתקיפתו של צו הירושה אלא בבדיקה האם פעולותיו של המבקש היו כדין.

3 .

ביום 11.11.2008 הגישו המשיבים 1-4 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להורות למבקש למלא אחר התחייבויותיו ולהמשיך לשלם את כל הוצאות אשפוזה של האם. לדבריהם המבקש הוא זה שלקח על עצמו לדאוג לכל ענייניה הכלכליים של האם ואף התחייב לנהוג כך בפני משרד הבריאות בהתאם לכתב התחייבות מיום 20.7.2005. בית המשפט המחוזי קבע בהחלטתו מיום 27.1.2009 (בש"א 6878/08) (להלן: ההחלטה השנייה ) כי לאור כתב ההתחייבות הנ"ל וכן לאור התחייבותו של המבקש כלפי בית האבות בו מאושפזת האם, יש לראותו כמי שהתחייב לשאת במלוא הוצאות האשפוז של האם. התחייבות זו באה על רקע המציאות שנוצרה לאחר שהמבקש קיבל כאמור את חלקה של אמו בירושת האב המנוח וכן את מחצית הזכויות בדירת האם. החלטת בית המשפט לענייני משפחה מחייבת את המבקש לשאת במלוא הוצאות האשפוז של האם בבית האבות, כפי שעשה עד כה.

4.

על שתי החלטות אלה הגיש המבקש בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז. המבקש טען כי החלטתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה נגועה בחוסר סמכות מכיוון שזה העניק סעד שלא התבקש לתיתו, ואִפשר למעשה ערעור על צו ירושה, מקום שסעד זה כלל לא התבקש. בנוגע להחלטה השנייה טען המבקש כי בית המשפט לענייני משפחה אינו בעל הסמכות לדון בבקשת המשיבים לחייבו בתשלום מלוא הוצאותיה הרפואיות של האם, וכי הסמכות לדון בבקשה זו נתונה לבית הדין לעבודה מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994.

5.

בית המשפט המחוזי דחה את שתי בקשות רשות הערעור של המבקש. תחילה נקבע כי בית המשפט לענייני משפחה בחן בהחלטתו הראשונה מהו תפקידו של האפוטרופוס והגדיר חלק מסמכויותיו, וביניהן כאמור בדיקת השאלה האם העברת הנכסים ללא תמורה מהאם למבקש נעשתה כדין. בית המשפט המחוזי ציין כי קביעה זו נמצאת תחת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי התייחס גם להחלטה השנייה וקבע כי אין מדובר בסכסוך בין מוסד האשפוז או משרד הבריאות לבין מי שמקבל את שירותיו, סכסוך שאכן חוסה תחת סמכותו של בית הדין לעבודה, אלא בענייננו מדובר בעניין מענייניה של האם, שהינו אינהרנטי לאפוטרופסות הנדונה בפני בית המשפט לענייני משפחה, ולכן החלטתו בעניין נעשתה בגדר סמכותו. מכאן הבקשה שלפניי.

6.

בבקשה שלפניי חוזר המבקש וטוען כי החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנו ללא סמכות עניינית. לדבריו, על המשיבים היה להגיש, קודם להגשת הבקשה לבית המשפט לענייני משפחה, ערר לועדת הערר המחוזית של משרד הבריאות. בנוסף, חוזר המבקש על טענתו שלפיה בית המשפט לענייני משפחה העניק למשיבים סעד שלא התבקש על ידם. לדבריו מדובר באופן מעשי בתקיפת צו הירושה שלא ניתן להעלותה בבית המשפט לענייני משפחה כערכאה ראשונה.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיבים. אין הבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ועל כן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור, בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)]. הבקשה דנן נוגעת אך ורק לעניינם הפרטני של הצדדים, קרי, לשאלת מינוי אפוטרופוס לאם ולשאלת תשלום הוצאות אשפוזה בבית אבות. כבר מטעם זה, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות.

8.

למעלה מן הצורך אתייחס בקצרה לטענותיו של המבקש שלפיהן החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה ניתנו בחוסר סמכות עניינית. אין בידי להסכים לטענות אלה. מסכים אני עם בית המשפט המחוזי בקביעתו כי החלטתו הראשונה של בית המשפט לענייני משפחה עסקה בתפקידו של האפוטרופוס ובהגדרת חלק מסמכויותיו, סמכות המסורה לבית המשפט לענייני משפחה מכוח סעיף 44 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962. בנוגע להחלטתו השנייה של בית המשפט לענייני משפחה, זו עסקה אמנם בתשלום הוצאות האשפוז של האם, אך כפי שקבע בית המשפט המחוזי אין המדובר בסכסוך בין המשיבים לבין משרד הבריאות, אלא בסכסוך משפחתי פנימי בין המבקש למשיבים. סכסוך מעין זה מסור לסמכותו הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה מכוח חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995. מכאן שהחלטותיהן של הערכאות הקודמות בדין יסודן, ואיני מוצא מקום להתערב בהן ולהיענות לבקשת רשות הערעור שבפניי.

9.

לאור כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיבים. המבקש ישא בהוצאות בסך 3,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.