בע"מ 5627/14 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על

פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 14.8.2014 (עמ"ש 45040-07-14, סגנית הנשיא ש' דברת והשופטים ח' סלוטקי ו- י' צלקובניק ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית-גת מיום 16.7.2014 (תמ"ש 8783-06-14, השופטת פ' גילת-כהן ) אשר הורה על השבת הילדה המשותפת למבקשת ולמשיב לארצות הברית על-פי חוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת היא אזרחית ישראלית והמשיב הוא אזרח אמריקאי. השניים נישאו זו לזה בישראל ביום 17.5.2010, ובסמוך לאחר מכן עברו להתגורר במדינת ניו יורק שבארצות הברית. ביום 13.4.2011 נולדה למבקשת ולמשיב בת (להלן: הקטינה ). בחודש נובמבר 2011 הגיעה המבקשת לביקור בישראל עם הקטינה. המשיב הגיע גם הוא לארץ במהלך חודש ינואר 2012. בסמוך לאחר מכן, ביום 22.1.2012 הגישה המבקשת תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי באשקלון ועקב כך הוצא למשיב צו עיכוב יציאה מן הארץ. למרות זאת, המשיב עזב את ישראל. לבסוף, החליטו השניים שלא להתגרש ולהמשיך לחיות כזוג נשוי, ובהמשך לכך, שבו המבקשת והקטינה לארצות הברית.

3.

ביום 11.2.2014 ערכו המבקשת והקטינה ביקור נוסף בישראל לצורך השתתפות בחתונת אחיה של המבקשת, וכמה ימים לאחר מכן הגיע לישראל גם המשיב. בעודה בארץ הגישה המבקשת תביעת גירושין נוספת בבית הדין הרבני באשקלון והודיעה למשיב כי אין בכוונתה להשיב את הקטינה לארצות הברית. בעקבות הגשת התביעה הוצא צו עיכוב יציאה נוסף נגד המשיב, אך לבסוף הוא חזר ביום 18.4.2014 לארצות הברית, גם זו הפעם שלא כדין (תוך שימוש בדרכון אמריקאי חדש שמספרו לא נזכר בצו שהוצא).

4.

ביום 5.6.2014 הגיש המשיב תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בקרית-גת להשבת הקטינה לארצות הברית מכוח חוק אמנת האג. ביום 16.7.2014 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את התביעה והורה על החזרתה של הקטינה לארצות הברית (תוך קביעת הוראות ותנאים לעניין זה). בפסק דינו עמד בית המשפט לענייני משפחה על כך שמקום מגוריה הרגיל של הקטינה היה בארצות הברית, בשים לב לכך ששם היא נולדה, שהיא בעלת אזרחות אמריקאית, וכן לכך שהיא חיה בארצות הברית במהלך רוב חייה. בית המשפט לענייני משפחה אף נתן משקל לעובדה שהמשיב והמבקשת חיו בארצות הברית מאז נישואיהם, למעט פרק הזמן הקצר שבו שהתה המבקשת בישראל. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענתה של המבקשת לפיה כוונתם של שני הצדדים הייתה לשוב לישראל ולהשתקע בה, בהתבססו על עדויותיהם של המבקשת והמשיב בפניו. בית המשפט לענייני משפחה קבע שהמשיב והמבקשת אמנם סיכמו בעל-פה כי הם יעברו בשלב מסוים לישראל, אולם הוסיף כי סיכום זה הותנה בכך שהשניים יעבדו בארצות הברית ויחסכו כסף לשם כך – תנאי שבו המבקשת לא עמדה. בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שהמשיב אמנם ניהל מגעים עם נציגי הסוכנות היהודית בנוגע להליכי עלייה לישראל בין השנים 2011-2010, אך הוסיף כי אין במגעים אלה כדי להעיד על הסכמתו של המשיב להעתקת מקום מגוריה של הקטינה בחודש פברואר 2014. מכל מקום, בית המשפט לענייני משפחה הוסיף כי הצדדים לא ערכו כל פעולה משותפת לצורך השתקעות ארוכת טווח בישראל.

5.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי התנהלותה של המבקשת עלתה כדי הרחקה שלא כדין של הקטינה מארצות הברית, בהתאם למובנו של מונח זה בסעיף 3 לתוספת לחוק אמנת האג (להלן: אמנת האג ). עוד נקבע כי לא הונח בסיס לתחולת החריגים שבסעיף 13 לאמנת האג, ובכלל זה חריג ההסכמה וההשלמה (המעוגן בסעיף 13(א) לאמנת האג). בית המשפט לענייני משפחה קבע עוד כי לא הוכחו טענותיה של המבקשת לפיהן המשיב נקט כלפיה באלימות פיזית ומינית, וממילא לא הונח בסיס לתחולת החריג שעניינו חשש חמור למצבו הפיזי או הפסיכולוגי של הילד (המעוגן בסעיף 13(ב) לאמנת האג).

6.

בית המשפט לענייני משפחה נדרש לעובדה שהמשיב הפר את צו היציאה שהוצא נגדו ואף לא התייצב לישיבות ההוכחות, למרות שבקשתו להשתחרר מישיבות אלה נדחתה. אולם, הוא הוסיף וקבע בעניין זה כי אין מקום לדחות את התביעה כולה (בהפניה לסעיף 295ט(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אלא לתת לכך ביטוי בדרך אחרת (בנסיבות העניין, בהימנעות מחיובה של המבקשת בהוצאות לטובתו של המשיב). כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה אפשר למבקשת לערוך חקירה נגדית למשיב חרף היעדרותו, וחקירה כאמור נערכה באמצעות תוכנת "סקייפ". בסיכומם של דברים, נקבע כי על המבקשת לרכוש כרטיס טיסה עבור הקטינה ולהחזיר אותה לארצות הברית בתוך 10 ימים מיום מתן פסק הדין, בכפוף לכך שהמשיב יפקיד בנאמנות סך של 5,000 דולר של ארצות הברית לצורך הבטחת המדור של הקטינה ויתר הוצאותיה בחודשים הראשונים של החזרה. כן נקבע שסכום זה יועבר לידיה של המבקשת עם הגעתה של הקטינה לארצות הברית.

7.

המבקשת ערערה על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה וביום 14.8.2014 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה. בית המשפט המחוזי עמד על כך שקביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה נטועות במסכת העובדתית שנפרשה לפניו. במסגרת כך, בית המשפט המחוזי שב והצביע על הממצאים המעידים כי מקום מגוריה הרגיל של הקטינה הוא ארצות הברית. בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המבקשת כי המשיב לא הוכיח ברמה הנדרשת את הדין החל במדינת ניו-יורק, וקבע לעניין זה כי המבקשת כלל לא הכחישה את טענת המשיב לפיה הדין בארצות הברית אינו מאפשר הוצאת קטין מהמדינה ללא הסכמתו של ההורה בעל זכויות המשמורת. לבסוף, בית המשפט המחוזי דחה את טענותיה של המבקשת באשר לכך שהמשיב העיד באמצעות תוכנת "סקייפ". בית המשפט המחוזי קבע כי לא זו בלבד שבעת הרלוונטית המבקשת לא התנגדה למתן העדות במתכונת זו, אלא שלא היה מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין לגופם של דברים.

8.

המבקשת הגישה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. ביום 20.8.2014 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להחלטה אחרת של בית משפט זה, ובלבד שבקשת הרשות לערער מטעם המבקשת תוגש עד ליום 21.8.2014.

הבקשה לרשות ערעור והתשובה לה

9.

הבקשה שלפני, אשר הוגשה ביום 21.8.2014, נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ומכוונת לכך שבית משפט זה יורה על השארתה של הקטינה בישראל. טענותיה של המבקשת נוגעות הן להיבטים מהותיים בהחלטותיהן של הערכאות הקודמות והן להיבטים הפרוצדוראליים שלהן.

10.

בעיקרם של דברים, המבקשת טוענת כי לא היה מקום לקבל את תביעתו של המשיב, אשר לא הוכיח את הדין החל במדינת ניו יורק בעניין משמורת קטינים. עוד נטען בבקשה, כי הערכאות הקודמות שגו בקובען כי המשיב לא השלים עם העובדה שהקטינה אינה חוזרת לארצות הברית. בהקשר זה, המבקשת טוענת כי המשיב לא פעל במהירות הנדרשת לצורך השבת הקטינה לארצות הברית, ומכאן שיש לראות במעשיו משום שיהוי והשלמה. בנוסף לכך, המבקשת טוענת כי לא היה מקום לאפשר למשיב להעיד באמצעות תוכנת "סקייפ". לבסוף, המבקשת סבורה שהיה מקום למנות מומחה שיבחן את ההשלכות הכרוכות בהחזרת הקטינה לארצות הברית, ובכלל זה בכל הנוגע להתקיימות החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לאמנת האג בדבר "חשש חמור" לכך שהקטינה תיחשף לנזק פיזי או נפשי עם חזרתה למקום מגוריה.

11.

בהחלטתי מיום 24.8.2014 הוריתי למשיב להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור.

12.

בתשובתו מיום 31.8.2013 טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה כבר מן הטעם שהיא אינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", היינו אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים. לשיטתו של המשיב, חלק ניכר מטענותיה של המבקשת אף מכוון כנגד ממצאים עובדתיים שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה, ואשר בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.

13.

לגופם של דברים, המשיב סומך את ידיו על הכרעתן של הערכאות הקודמות. הוא טען בהקשר זה, כי על-פי הדין החל במדינת ניו יורק המבקשת הפרה את זכויות המשמורת שלו כאשר לא החזירה את הקטינה מהביקור בישראל; כי מקום מגוריה הרגיל של הקטינה הוא בניו יורק; וכן כי לא חל בעניינו אף אחד מן החריגים לחובת ההשבה הקבועים בסעיף 13 לאמנת האג.

14.

באשר לטענת המבקשת כי לא הוכח הדין הזר, המשיב טוען כי כתב התביעה שהגיש כלל הפניות לפסקי דין של בית משפט זה

(בין היתר, לבע"מ 4615/03 פלוני נ' פלונית (28.7.2003)) שמהם עולה כי לפי הדין בניו-יורק הורה שהוא בעל המשמורת בקטין אינו רשאי להעבירו אל מחוץ לתחום השיפוט באופן חד-צדדי וללא הסכמת ההורה האחר (גם אם לאותו הורה נתונות זכויות ביקור בלבד) בהיעדר רשות מטעמו של בית המשפט. בהמשך לכך, המשיב שב ומצביע על כך שהמבקשת לא הכחישה טענה זו בכתב ההגנה, וכן שהיא אף אינה טוענת כי הדין בניו יורק שונה מן הנטען. המשיב טוען עוד כי אין לראות בו כמי ש"השלים" עם הרחקתה של הקטינה מארצות הברית, בשים לב לכך שכעבור חודש מיום חזרתו מישראל הוא פנה לרשות המרכזית ליישום אמנת האג בארצות הברית.

דיון והכרעה

15.

כידוע, בקשות רשות ערעור ב"גלגול שלישי" נבחנות על-פי אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור ( הדר חיפה ) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982), ולפיהן רשות ערעור כאמור תינתן רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה, או כאשר עלול להיגרם למבקש עיוות דין חמור כתוצאה מדחיית בקשתו. אכן, בפסיקתו של בית משפט זה ניתן אמנם ביטוי לכך שיש מקום להקל לעתים בקריטריונים לבקשת רשות ערעור כשמדובר בהליך שעניינו יישומו של חוק אמנת האג או הליך אחר הנוגע להפרדת ילדים מהוריהם (ראו למשל: בע"מ 94/14 פלונית נ' פקיד סעד לחוק הנוער אזור מערב ירושלים , פסקה 13 (9.1.2014)). אולם, לצד זאת נקבע כי אין בכך כדי לתת רשות ערעור "אוטומטית" בגלגול שלישי (ראו למשל: רע"א 8099/12

פלוני נ' פלונית , פסקה 8 (11.11.2012)). גם כאשר אני בוחנת את הבקשה לפי אמות מידה "גמישות" אלה, אני סבורה שאין מקום להיעתר לה. חרף ההיבטים האנושיים של הבקשה והקושי הטבוע בה מעצם טיבה, לא מצאתי כי היא מעלה שאלה כללית המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי או שנגרם למבקשת עיוות דין.

16.

אכן, כפי שטען המשיב, חלק מטענותיה של המבקשת מכוונות כלפי ממצאים שבעובדה שנקבעו על-ידי בית המשפט לענייני משפחה בפסק דין מקיף, מפורט ומנומק. כך למשל, פסק דין זה נדרש באריכות לטענת ההשלמה שהועלתה כנגד המשיב ונדחתה. אינני סבורה שיש מקום להרהר אחר קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה בעניין זה, ובמיוחד בהתחשב בכך שגם בית המשפט המחוזי נדרש לסוגיה זו ודחה אותה לגופה. הוא הדין גם באשר לשאלת הוכחתו של הדין הזר. סוגיה זו נבחנה לעומקה על-ידי שתי ערכאות, אשר קבעו כי לא זו בלבד שהמשיב הרים את הנטל בעניין הוכחת הדין החל בניו-יורק באשר לזכויותיו של הורה בעל משמורת, אלא שלמעשה המבקשת כלל לא הכחישה כי זהו הדין החל הרלוונטי.

17.

כמו כן, לא מצאתי כי טענותיה של המבקשת הנוגעות למישור הפרוצדוראלי של ההליכים – ובכלל זה בכל הנוגע לצורך בחוות דעת של מומחה בעניינה של הקטינה – מצדיקות הענקתה של רשות ערעור. כלל הוא כי ערכאת הערעור תתערב אך במשורה בעניינים הנוגעים לאופן ניהול ההליך בבית המשפט לענייני משפחה, ולא כל שכן ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 8671/13 פלונית נ' פלוני , פסקה י' (30.12.2013); בע"מ 7683/11 פלונית נ' פלוני , פסקה 4 (17.7.2012)). בענייננו, הערכאות הקודמות קבעו כי אין מקום להורות על מינויו של מומחה לצורך בחינת החריג הקבוע בסעיף 13(ב) לאמנת האג בשים לב לכך שלא הונח כל בסיס לחשש כי ייגרם לקטינה נזק עקב החזרתה לארצות הברית. ראוי לציין בהקשר זה, כי מפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עולה כי המבקשת כלל לא עתרה למינוי מומחה מטעמה לצורך בירור ההשלכות של החזרת הקטינה, והסתפקה בבקשה להגיש תסקיר בעניינה של המבקשת עצמה בהתייחס למסוכנות שנשקפה לה לטענתה. עוד יצוין, כי בית המשפט המחוזי אף נדרש בפסק דינו לאמור בתסקיר שהוגש על-ידי פקידת סעד בעניינן של המבקשת והקטינה, וסבר כי אין בו כדי לבסס כל טענה בעניין נזק שעשוי להיגרם לקטינה אם תשוב לארצות הברית. בשים לב לכל אלה, לא מצאתי מקום להתערב בקביעה לפיה אין מקום למנות מומחה לצורך בחינתו של חריג זה (ראו עוד: בש"א 1648/92 טורנה נ' משולם , פ"ד מו(3) 38, 44-43 (1992)).

18.

לפני סיום, ראיתי לנכון להידרש לעובדה כי המשיב יצא את הארץ חרף צווי עיכוב היציאה שהוצאו נגדו. למותר לציין כי כוחו של צו שכזה טמון באפקטיביות שלו. קשה להלום מצב שבו בעל דין יוצא את הארץ על אף שהוצא נגדו צו שאוסר זאת, ואף חוזר ועושה כן. בנסיבות העניין, כאמור, בית המשפט לענייני משפחה הביא זאת בחשבון שיקוליו. במבט הצופה פני עתיד, טוב יעשו אם הרשויות הרלוונטיות יראו במקרה זה תמרור אזהרה למניעת הישנותם של מקרים דומים.

19.

סוף דבר: הבקשה נדחית. על כן, מתבטל גם הצו בדבר עיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על-אף שנתבקשה תגובת המשיב, איני עושה צו להוצאות, בשים לב למכלול נסיבות העניין.