בע"מ 5635/22פלוני נ. פלוני

בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 14.8.2022, בעמ"ש 5035-08-22 (השופט נ' סילמן ), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, מיום 27.7.2022, בה"ט 7229-07-22 (השופטת מ' לוי ).

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה גם על הבקשה שלפנַי, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. הרקע לדברים, בבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו למניעת הטרדה מאיימת מצד המבקש. לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי "קיים צורך בהפרדה פיסית בין הצדדים" , ואסר על המבקש "להיכנס למקום מגורי ה[משיבה] בפועל [בדירה מושא המחלוקת] או להימצא במרחק של 250 מטר מדירת מגורי ה[משיבה] הנ"ל או מכל מקום אחר בו ה[משיבה] נוהגת להימצא בקביעות" . המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, אולם בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעה זו.

בבקשה שלפנַי, המבקש אינו משיג על עצם הצו, אלא רק על הרחקתו מהדירה האמורה, אשר לשיטתו, נמצאת בבעלותו הבלעדית. לטענתו, הלכה למעשה, המשיבה כלל לא התגוררה בדירה, וכל מטרתה בהגשת הבקשה למתן הצו, היתה להשיג יתרון דיוני, ביחס להתדיינות עתידית לגבי הזכויות בדירה. מכאן, שהמשיבה נהגה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. בנוסף טוען המבקש, כי יש בקביעה האמורה כדי "להכשיר משפטית את מגורי המשיבה" בדירה, שעדיין נמצאת בבניה,

וטרם ניתן אישור למגורים בה (טופס 4).

טענות אלה – אין בידי לקבל. ראשית, בהתייחס לטענותיו של המבקש, נגד הקביעה כי המשיבה מתגוררת בדירה – מדובר בטענות עובדתיות , התוקפות קביעה עובדתית של בית המשפט לענייני משפחה. משכך, בדין קבע בית המשפט המחוזי, כי אין הצדקה להתערב בה; קל וחומר בענייננו, משמדובר ב'גלגול שלישי' ( רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי , פסקה 8 (6.11.2019)). גם בטענותיו האחרות של המבקש – לא מצאתי ממש. בית המשפט לענייני משפחה ציין במפורש, כי הכרעתו נעשית "מבלי להכריע בזכויות קנייניות ביחס ל[דירה]" , וכי אין בהחלטתו כדי "להכשיר משפטית את מגורי ה[משיבה] או אדם אחר בדירה [...] בניגוד לחוקי התכנון והבניה" . לא זו אף זו: בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר, כי אין בקביעות לכאוריות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, בנוגע ל "סוגיות רכושיות מובהקות" , כדי "לחייב מי מהצדדים או כל ערכאה שהיא" . ברי אפוא, כי אין בהליך למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ולקביעות הנעשות בגדרו, כדי לבסס למשיבה כל זכות או טענה ביחס לדירה. ממילא, אף אם עומדת למבקש טענה הנוגעת לשימוש המשיבה בדירה, כעת ובכלל – עליו להגיש תביעה במסגרת הליך המתאים לכך; אין מקום לדון בסוגיה זו, במסגרת הליך שעניינו צו למניעת הטרדה מאיימת.

אין הצדקה אפוא להתערבות ב'גלגול שלישי'. בקשת הרשות לערער – נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות .