בע"מ 5637/22פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.2022 (עמ"ש 8915-04-22, השופטות

ת' בזק רפפורט ו- ש' רנר והשופט א' סלע ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים מיום 22.2.2022 ( תמ"ש 37412-05-20, השופט הבכיר א' כץ ).

2.

מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על ירושת המנוחה, אמם של שלושת המשיבים, שלא הותירה אחריה צוואה. המשיבה 1 (להלן: הבת ) היא בתם של המנוחה והמבקש, ואילו המשיבים 3-2 הם בניה של המנוחה מנישואים קודמים. המבקש והמנוחה נישאו זה לזו בשנת 1984, והתגרשו ביום 30.1.2018. השניים הוסיפו לחיות זה עם זו כידועים בציבור גם תקופה מסוימת לאחר מכן, כאשר המבקש והמשיבים חלוקים ביניהם לגבי משכה של תקופה זו. לשיטת המשיבים היא נמשכה עד ליום 23.1.2020, ואילו לשיטת המבקש השניים חיו כידועים בציבור עד יום מותה של המנוחה, שנפטרה מדום לב ביום 4.4.2020. מחלוקת עובדתית זו היא בעלת חשיבות מהיבטה של השאלה האם המבקש הוא אחד מיורשיה של המנוחה, בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. להשלמת התמונה יוער כבר עתה כי לאחר מותה של המנוחה המבקש פלש לדירה.

3.

בנוסף לכך, הצדדים חלוקים אף בשאלת הבעלות בדירה בירושלים הרשומה על שם הבת, ואשר בה התגוררה המנוחה עד פטירתה (להלן: הדירה ). לשיטת המבקש, הרישום אינו משקף את הבעלות, ולמעשה הדירה שייכת לו ולמנוחה בחלקים שווים. לעומת זאת, לשיטת המשיבים, המבקש ויתר על זכויותיו בדירה לטובת המנוחה, והדבר בא לידי ביטוי בשני הסכמים שונים שנחתמו בין השניים, האחד מיום 20.6.2009 והשני מיום 16.1.2018 (המכונה להלן: הסכם הגירושין ). לפיכך, לטענת המשיבים, המנוחה לבדה היא בעלת הדירה (כאשר הבת החזיקה בה בנאמנות בלבד).

4.

ביום 18.5.2020 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שבה עתר למתן סעד הצהרתי הקובע כי לבת אין כל זכות בדירה, וכי הוא רשאי להוסיף ולהתגורר בה כבעלים וכיורש של המנוחה (תמ"ש 37412-05-20). בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעה זו במשותף עם הליכים נוספים שעניינם ירושתה של המנוחה, ובכלל זה בקשה שהגיש המבקש למתן צו ירושה (ת"ע 25244-07-20), התנגדות לבקשה זו מטעם המשיבים (ת"ע 25300-07-20), וכן בקשה נוספת לצו ירושה שהגישה הבת, שבה צוינו שלושת המשיבים כיורשים, ללא המבקש (ת"ע 55169-01-21). הדיון בתיקים אלו אוחד גם עם תביעה שהגישו המשיבים לסילוק ידו של המבקש מהדירה (ת"ע 21553-07-20).

5.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי במועד פטירתה של המנוחה היא והמבקש לא היו עוד ידועים בציבור וכי לא היה ביניהם שיתוף רכושי. בין היתר, בית המשפט לענייני משפחה קבע, על סמך הראיות שנשמעו, כי המנוחה סילקה את המבקש מהדירה ביום 28.1.2020, לאחר שגילתה את זהותה של אישה שתקפה אותה בדקירות סכין מספר ימים קודם לכן (מי שהמבקש קיים עמה מערכת יחסים אינטימית, ואף נולדה לו ממנה ילדה). לנוכח מסקנתו זו, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתם של המשיבים למתן צו ירושה לטובתם, ודחה את בקשתו של המבקש להיות מוכר כאחד מהיורשים.

6.

בית המשפט לענייני משפחה הוסיף ודחה את טענותיו של המבקש ביחס לבעלותו במחצית הזכויות בדירה. בקשר לכך, בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה שהסכם הגירושין נחתם למראית עין בלבד, וקבע כי הגם שלא הובאו ראיות לכך שההסכם אושר על-ידי ערכאה שיפוטית, יש לתת לו תוקף מחייב, בין השאר מאחר שהוראותיו קוימו בפועל. לפיכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על סילוק ידו של המבקש מהדירה ש"אליה פרץ בכוח" לאחר פטירת המנוחה. בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על המבקש למסור את החזקה בדירה למשיבים לא יאוחר מ-10 ימים מיום מתן פסק דינו.

7.

המבקש הגיש ערעור על כך, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם במסקנתו המשפטית. בין השאר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב במסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר זכויותיה הבלעדיות של המנוחה בדירה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קצב למבקש פרק זמן נוסף לפינוי הדירה, עד ליום 1.9.2022.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש מעלה טענות דומות לאלה שהעלה בערכאות הקודמות, ובפרט טוען כי היה מקום להכיר בו כידוע בציבור של המנוחה, וכי שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי הסכם הגירושין הוא בעל תוקף משפטי מחייב. לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה בהולה למתן סעד זמני", המכוונת למניעת פינויו של המבקש מהדירה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 1086/22 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (14.3.2022); בע"ם 3364/22 פלונית נ' פלונית , פסקה 8 (8.6.2022)). הבקשה נסבה על עניינם הקונקרטי של הצדדים ונטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות. הדברים אמורים גם בשים לב לכך ששלל טענותיו של המבקש, המבוססות על היבטים עובדתיים, נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו על-ידן.

10.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני.

משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. 5

11.

במכלול נסיבות העניין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, המבקש יפנה את הדירה וימסור את החזקה בה למשיבים לא יאוחר מיום 15.9.2022.