בע"מ 5879/18 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע תובענה לפסק דין הצהרתי לשמירת זכויות ולאיזון משאבים נגד בעלה, הוא המשיב 1 (להלן: הבעל ), ונגד צדדים נוספים. ביום 27.8.2017 ניתן פסק הדין בתובענה בו נקבע, בין היתר, כי מכוח הלכת השיתוף המבקשת הינה בעלת 50% ממניות המשיבות 4 ו- 5, חברות שהוקמו במהלך נישואי השניים (להלן: החברות ), נרשמו ברובן המוחלט (99%) על שם הבעל והועברו באופן מלא לידי שניים מילדיהם, המשיבים 3-2 במתנה ( תמ"ש 6497-07-16). ביום 27.3.2018 ניתן פסק הדין בערעורים שהוגשו על ידי שני הצדדים. בית המשפט המחוזי אישר את הקביעה העקרונית לעניין תחולת השיתוף על החברות אך ביטל את הקביעה לפיה המבקשת זכאית למחצית מהמניות

בעין , והורה על החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך קביעת אופן יישום הלכת השיתוף במקרה דנן תוך צירוף ילדי בני הזוג (המשיבים 3-2) להליך.

2.

בעקבות פסק הדין בערעור, הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה למתן סעדים זמניים שעיקרם מינוי משקיף לחברות ומתן צו גילוי מלא וספציפי כנגד החברות. בהחלטה מיום 9.5.2018 קבע בית המשפט לענייני משפחה (השופטת ר' אטדגי-פריאנטה ) כי לא קיימת הצדקה למתן הסעדים האמורים משטרם הוכרעה השאלה האם המבקשת זכאית למניות בעין, ו"משלא הוצגה ולו ראשית ראיה" להתנהלות בלתי תקינה של החברות המצדיקה התערבות באופן ניהולן. לצד זאת, על מנת לשמור על המצב הקיים עד להכרעה בסוגיה שהוחזרה לפתחו, הורה בית המשפט על איסור דיספוזיציה מכל מין וסוג שהוא ביחס למחצית מכמות המניות בחברות.

3.

המבקשת לא השלימה עם ההחלטה האמורה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי ( רמ"ש 50918-05-18). בהחלטה מיום 1.7.2018 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ג' לוין ) את הבקשה, בקבעו כי בין אם המבקשת תימצא זכאית למחצית המניות בעין, בין אם ייקבע כי היא זכאית לשווה ערך המניות, הסעדים הזמניים שהתבקשו אינם נחוצים כדי להבטיח את מימוש פסק הדין. כן נקבע, כי אין מקום להתערב בקביעה לפיה לא הוצג שום טיעון או ראשית ראיה להתנהלות בלתי תקינה של החברות. צוין בהקשר זה כי "ב"כ המבקשת טען בעצמו כי לשני הצדדים אינטרס שלא לפגוע בחברות, ולפעול למקסום טובתן".

4.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שלפני, במסגרתה חוזרת המבקשת וטוענת כי אין בצו איסור הדיספוזיציה במחצית מכמות המניות בחברות כדי להגן על זכויותיה. לטענתה, אם לא יינתנו הסעדים הנוספים שביקשה, אפשר שעד תום ההליך החברות ירוקנו מתוכנן והיא תעמוד בפני שוקת שבורה. בנסיבות הקיימות, כך נטען, אין בידיה היכולת להציג ראיות להתנהלות בלתי תקינה בחברות שכן ילדיה אינם מאפשרים לה כל דריסת רגל או מידע לגביהן.

מנגד, טוענים המשיבים 3-1 (הבעל והילדים) בתגובותיהם כי בצדק סרבו הערכאות קמא ליתן את הסעדים המבוקשים, בשל היותם "סעדים דורסניים, קשים, אשר אין כל מקום לתתם". לטענתם, החברות פועלות באופן תקין לחלוטין, ודווקא מתן הסעדים עלול לגרום נזק בלתי הפיך לכל הצדדים, בשל החשש כי המבקשת תשתמש בהם ככלי נשק בידיה להשבתת החברות וככלי סחיטה נגדם. ברוח דומה, נטען בתגובת החברות כי מדובר ב"פרק נוסף בניסיונותיה החוזרים ונשנים של המבקשת להתערב באופן בוטה" בניהולן.

5.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, בתגובות המשיבים ובהחלטות הערכאות קמא, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על בקשות למתן רשות לערער ב" גלגול שלישי " חלה אמת מידה מצמצמת, לפיה רשות ערעור תינתן רק כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים או במקרים בהם נדרשת התערבות בית משפט זה לשם מניעת עיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . הבקשה שלפניי אינה עומדת באמות מידה אלו. היא אינה מעלה כל שאלה משפטית עקרונית ונסובה כולה סביב הנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין הצדדים.

גם עיוות דין לא נגרם כאן. בית המשפט לענייני משפחה נתן את דעתו לכל הטענות שהועלו בבקשה והוציא תחת ידו החלטה מאוזנת ושקולה. החלטה זו, שעניינה כאמור בסעדים זמניים, אושרה בהחלטה מנומקת של בית המשפט המחוזי, ולא מצאתי כל הצדקה להתערב בה.

6.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך של 1,500 ₪ כל אחד (לעניין זה ייחשבו המשיבים 3-2 כאחד וכך גם המשיבות 5-4).