בע"מ 5963/18פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת ח' זנדברג ) מיום 5.8.2018

בעמ"ש 36671-07-18, הדוחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט פ' גורודצקי ) מיום 11.7.2018 בתלה"מ 31015-05-17.

2.

המבקשת והמשיב הם בני זוג לשעבר ולהם ילד קטין, יליד שנת 2013. הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים בשנת 2013 מסדיר את מפגשי המשיב עם הקטין המצוי במשמורת המבקשת. כן הוסכם כי במלאת שנתיים לקטין יסכמו הצדדים על הסדרי ראייה הכוללים גם לינה של הקטין בבית המשיב. ביום 15.5.2017 הגישה המבקשת תביעה נגד המשיב ובה ביקשה כי יופסקו הסדרי הראייה שנהגו בין המשיב לקטין, כך שהמפגשים ביניהם יתקיימו אך ורק במרכז הקשר בפיקוח גורמים מוסמכים, וזאת כיוון שלטענת המבקשת המשיב הטריד מינית את הקטין. במקביל הגיש המשיב תביעה במסגרתה ביקש קביעה ואכיפה של הסדרי הראייה לפי הסכם הגירושין. במסגרת החלטת ביניים בהליך נקבע כי לעת עתה ייפגש המשיב עם הקטין במרכז הקשר.

3.

ביום 11.7.2018 דחה בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקשת בקבעו כי טענותיה לפגיעה מינית בקטין מצד המשיב לא הוכחו. מסקנה זו התבססה על חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט, תסקירי רשויות הרווחה, וכן התרשמותו של בית המשפט. באשר לתביעת המשיב נקבע כי כיוון שהסכם הגירושין הצריך הסכמה של שני הצדדים, והסכמה כזו אינה קיימת, אזי הסדרי הראייה ייקבעו על ידי בית המשפט בהתאם לסעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962. בית המשפט קבע כי מפגשי המשיב עם הקטין יתקיימו באופן מידי מחוץ למרכז הקשר, ומשך המפגשים יוארך באופן הדרגתי. כן נקבע כי עובדת סוציאלית תהא רשאית לשנות את הסדרי הראייה בהתאם לשיקול דעתה המקצועית, וכי המבקשת והמשיב יעברו הדרכה הורית. לבסוף חויבה המבקשת בהוצאות.

4.

המבקשת ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וכן הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כך שהמשיב ימשיך להיפגש עם הקטין במרכז הקשר. בבסיס הערעור והבקשה מצויה הטענה כי בית המשפט קמא שגה בשעה שדחה את טענותיה לפיהן קיימות ראיות לכך שהמשיב פגע מינית בקטין. בנוסף נטען כי ראוי לעכב את ביצוע פסק הדין בשל הפער בין המלצות המומחית לבין פסק דינו של בית המשפט, שכן המומחית קבעה תנאים שונים לקיום המפגשים מחוץ למרכז הקשר מאלו שקבע בית המשפט כאשר עיקר ההבדלים בליווי מקצועי בזמן המפגשים ובהדרגתיות משמעותית יותר בחידוש ההסדרים.

ביום 5.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה נקבע כי סיכויי הערעור אינם גבוהים שכן פסק דינו של בית המשפט קמא מבוסס בעיקרו על ממצאים שבעובדה, וכן כי מאזן הנוחות, אשר יקבע על פי עקרון טובת הילד בעניין זה, אינו נוטה לטובת קבלת הבקשה. בית המשפט ציין כי על אף הפער בין המלצות המומחית לפסיקת בית המשפט קמא בסוגיית חידוש המפגשים, לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב לסטות מההמלצות המדויקות. בנוסף, ממילא חוות הדעת המומחית אינה עומדת לבדה ופסק הדין התבסס בין היתר גם על תסקירי שירות הרווחה (העדכניים יותר מחוות הדעת) בהם צוין כי המשך הביקורים במרכז הקשר עלול להסב נזק ליחסים בין המשיב לבנו, וההמלצות שנכללו בהם דומות מאד להסדרים שקבע לבסוף בית המשפט.

ביום 7.8.2018 קיבל בית המשפט המחוזי (השופט א' אברבנאל ) את בקשת המבקשת להארכת הצו הארעי שניתן למניעת המפגשים מחוץ למרכז הקשר לצורך הגשת הערעור, עד ליום 15.8.2018.

5.

מכאן הבקשה שלפני לרשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לעכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עד להכרעה בערעור, במסגרתה טוענת המבקשת כי בנסיבות בהן קיים חשד לפגיעה מינית מצד המשיב בקטין, מאזן הנוחות נוטה לקבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. כן נטען כי סיכויי הערעור גבוהים.

6.

דין הבקשה להידחות.

7.

לא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנתו של בית המשפט קמא לפיה בנסיבות המתוארות, אין בטיעוני המבקשת להצדיק חריגה מהכלל לפיו נקודת המוצא היא כי אין בערעור כדי לעכב ביצועו של פסק דין. פיקוח העובדת הסוציאלית על הסדרי הראייה, ההדרכה ההורית בה ישתתפו המבקשת והמשיב, הדרגתיות המפגשים כפי שנקבעה בפסק הדין וכן העובדה כי בשלב זה נקבע כי הקטין לא ילון בבית המשיב, מטים כולם את מאזן הנוחות לכיוון דחיית הבקשה. נוכח האמור איני רואה צורך לנקוט עמדה ביחס לסיכויי הערעור לגופו בשלב זה.

8.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב, לא אעשה צו להוצאות.