בע"מ 598/15 פלוני נ. פלוני

1.

המבקשת והמשיב חיו יחד כידועים בציבור במשך שלוש שנים. במהלך תקופה זו רכשו דירה ששימשה למגוריהם מבלי שנערך הסכם ממון המסדיר את חלוקת הזכויות בדירה. אין מחלוקת כי הדירה נרכשה הן מכספי המבקשת, הן מכספי המשיב בשיעורים שווים לערך, אך נרשמה במרשם המקרקעין על שם המבקשת בלבד. השניים נפרדו לאחר שהתברר כי המשיב ביצע עבירות מין בבנותיה של המבקשת, מעשים שלימים הורשע בגינם בפלילים על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון. לאחר הפרידה עזב המשיב את הדירה. בהמשך עתר לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בבקשה למתן פסק דין הצהרתי שלפיו הוא הבעלים של 57.5% מהזכויות בדירה, בהתאם לשיעור השקעתו ברכישתה. המבקשת, מנגד, טענה כי כספי המשיב ששימשו לרכישת הדירה ניתנו לה במתנה. לאחר שבחן באריכות ובפירוט את מסכת הראיות שנפרשה לפניו קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (כב' השופט י' אליהו ) כי גרסתו של המשיב עדיפה על גרסת המבקשת; כי כספו של המשיב שיועד לרכישת הדירה לא ניתן למבקשת במתנה; כי הוכח שהמשיב רכש מחצית מהזכויות בדירה; וכי הוא זכאי להירשם במרשם המקרקעין בהתאם. לצד קביעות אלה צוין כי לתוצאה שלפיה המשיב הוא הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה ניתן היה להגיע גם מכוחה של הלכת השיתוף שחלה על רכושם של בני הזוג בתקופה שבה חיו כידועים בציבור, ובמיוחד לגבי דירת המגורים.

2.

המבקשת ערערה על פסק הדין. ביום 14.12.2014 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגני הנשיאה י' שנלר , ד"ר ק' ורדי והשופט

ח' ברנר ) את הערעור. נפסק כי אין עילה להתערב בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה המושתת ברובו על קביעת ממצאי עובדה ומהימנות; כי בית המשפט לענייני משפחה התייחס לסוגיית הלכת השיתוף בבחינת למעלה מן הצורך; וכי טענותיה של המבקשת לגבי פיצוי המגיע לה ולבנותיה עקב מעשי המשיב צריכות להתברר בהליך מתאים ונפרד, ולא במסגרת הליך המכריע במחלוקת הקניינית שבינה לבין המשיב.

3.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי שגה בית המשפט קמא שהחיל בענייננו את הלכת השיתוף, שכן זו נסתרה מעיקרה משהוכח כי המשיב ביצע עבירות מין בבנותיה; וכי הואיל ונסיבות אלו הן בבחינת "נסיבות מיוחדות" כמשמעותן בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, שגה בית המשפט קמא שלא הורה על חלוקת הזכויות בנכס שלא בדרך של מחצית ומחצית כפי שמתיר הסעיף.

4.

דין הבקשה להידחות. עסקינן במחלוקת רכושית על זכויות המשיב בדירה. מחלוקת זו הוכרעה לטובת המשיב בבית המשפט לענייני משפחה על בסיס קביעת ממצאי עובדה ומהימנות. בית המשפט קמא לא מצא להתערב בקביעות אלו של בית המשפט לענייני משפחה, ומקל וחומר שערכאתנו לא תתערב בהן ב"גלגול שלישי" (רע"א משולם נ' מינהל מקרקעי ישראל , פסקה ח'

(3.4.2012); בע"ם 8268/13 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (13.2.2014)). זאת ועוד, בית המשפט קמא, כמו בית המשפט לענייני משפחה, נדרש להלכת השיתוף בבחינת "למעלה מן הצורך" תוך שהבהיר כי הקביעה העובדתית שלפיה המשיב רכש את מחצית הזכויות בדירה אינה תלויה בהחלתה. לפיכך, אין הכרח להידרש לטענותיה של המבקשת בדבר החלת הלכת השיתוף בנסיבותיו המצערות של המקרה דנן. סיכומו של דבר, הבקשה שלפניי נטועה כולה בעניינם של הצדדים ואינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות המצדיקה מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה נדחית אפוא. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.