בע"מ 6026/17 פלוני נ. פלוני

1.

במסגרת אחד מההליכים המתנהלים בין המבקשת למשיב 1 , בני זוג לשעבר, עתרה המבקשת - ביום 20.7.2017 - לעכב את פינויה מדירת מגוריה - פינוי שאמור להיעשות היום, 26.7.2017 - עד ליום 1.9.2017.

2.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את בקשתה ביום 24.7.2017. בהחלטתו קבע בית המשפט כי המבקשת מודעת לחובתה לפנות את הדירה מזה חודשים, אם לא שנים, וכי היא בחרה לעשות כל שלאל ידה לשם דחיית הקץ. הוטעם כי בהחלטה קודמת נקבע מנגנון תשלומים להבטחת יכולתה של המבקשת לשכור דירה חלופית.

3.

כלפי החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשה זו נדחתה אתמול, יום 25.7.2017.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני, אשר הוגשה היום.

5.

לאחר העיון, דין הבקשה להידחות. ההחלטה הרשמית המורה על פינויה של המבקשת מהדירה אכן ניתנה ביום 11.6.2017 (החלטת רשם ההוצאה לפועל), ולכאורה היה למבקשת אך זמן קצר יחסית למצוא מקום מגורים חלופי. ואולם, כפי שקבעו הערכאות הקודמות, המבקשת ידעה מזה זמן רב כי היא חייבת לפנות את הדירה. למעשה, כפי שעולה מהחלטות אחרות הנוגעות להליך זה, המבקשת אף לא חולקת על הצורך בפירוק השיתוף בדירת המגורים, וטענותיה הן במישורים אחרים. לזאת יש להוסיף, כי אף שעתירתה של המבקשת לעיכוב מכר הדירה נדחתה בהליכים קודמים, הרי שלצד זאת קבע בית המשפט לענייני משפחה מנגנון שיבטיח כי למבקשת יהיה סכום חודשי עד לתקרה של 7,000 ₪ למשך תקופה לא קצרה לאחר פינוי הדירה (ע"ר 54601-02-17 מיום 21.3.2017).

6.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.