בע"מ 6039/12 פלוני נ. פלוני

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים א' רומנוב, ר' פרידמן-פלדמן, ר' וינוגרד ) מיום 8.8.2012 בעמ"ש 43522-07-12, במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (השופט

נ' פלקס ) מיום 17.7.2012 בתמ"ש 14823-04-12.

בית המשפט לענייני משפחה קיבל את תביעת המשיבה וקבע כי המבקש נדרש להחזיר למשיבה את בנם הקטין עד ליום 1.8.2012, בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991 (להלן: חוק אמנת האג ). ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה עוכב בהתאם להחלטתי מיום 1.8.2012 (לאחר שבקשות עיכוב ביצוע שהוגשו לבית המשפט לענייני משפחה ולבית המשפט המחוזי נדחו), עד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיים דיון בערעור ודחה בפסק דין מפורט ומנומק את ערעורו של המבקש, וקבע כי המבקש יחזיר למשיבה את בנם הקטין עד ליום 19.8.2012.

1.

למען הסדר הטוב אעיר בראשית הדברים כי המחלוקת שבין הצדדים בעניינו של בנם הקטין כבר הובאה לפני במסגרת בקשת רשות ערעור קודמת שהגיש המבקש ביום 30.7.2012 (בע"מ 5786/12), במסגרתה ביקש המבקש לעכב את ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 17.7.2012 עד לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי, לאחר שבקשות עיכוב ביצוע שהגיש לבית המשפט לענייני משפחה ולבית המשפט המחוזי נדחו. בהחלטותי מן התאריכים 30.7.2012, 1.8.2012 ו-2.8.2012 נקבע, לאחר קבלת תגובות והודעות משני הצדדים, כי הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי יתקיים במהלך חודש אוגוסט ומוקדם ככל הניתן, בהתאם לפרק הזמן הקצר הקבוע בחוק אמנת האג ובתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) לשמיעת הערעור. כמו כן קבעתי כי עד לשמיעת הערעור יעוכב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. ציינתי כי החלטתי בדבר עיכוב הביצוע ניתנת לאור סד הזמנים הקצר הקבוע בחוק אמנת האג ובתקנות לשמיעת הערעור, על מנת שלא לסכל את הערעור מיסודו, וכי איני מתייחס במסגרתה לסיכויי הערעור.

2.

בית המשפט המחוזי דחה בפסק דין מפורט ומנומק היטב את הערעור. בשים לב למאטריה בה עסקינן, אשר מחייבת מתן החלטה בתוך פרק זמן קצר מאד, לא אחזור על הרקע העובדתי בעניינם של הצדדים, אשר פורט בפסקי הדין המנומקים והמפורטים של בית המשפט לענייני משפחה ושל בית המשפט המחוזי, ולא אחזור על ההנמקה המשפטית שהביאה את בתי המשפט קמא לתוצאה אליה הגיעו. די לומר שעיינתי היטב בפסקי הדין ובבקשה שלפני (ובבקשתו הקודמת של המבקש שהוגשה בבע"מ 5786/12) ולא מצאתי כי העניין שלפני מצדיק דיון במסגרת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". עם כל הרגישות הנדרשת בנסיבות העניין, הבקשה שלפני נטועה כולה בעובדות הספציפיות של המקרה ואינה מעוררת שאלה כללית או ציבורית שחורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. ודוק, בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי קבעו כי המבקש לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש לביסוס טענותיו הקשות כנגד המשיבה – בהן טענות בדבר הזנחה של הקטין על ידי המשיבה אשר גרמה לירידה במשקלו ובדבר איומים שהשמיעה לכאורה המשיבה בדבר כוונתה לפגוע בקטין באמצעות סכין. למותר לציין כי בית משפט זה אינו נוהג להתערב בקביעות עובדתיות בשבתו כערכאת ערעור, ועל אחת כמה וכמה במסגרת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

3.

אבקש להתייחס, בקצרה, לטענתו העיקרית של המבקש במסגרת הבקשה שלפני, אשר נטענה על ידו גם בבית המשפט המחוזי, לפיה היה מקום שבית המשפט ימתין ולא יכריע בתביעת המשיבה להחזרת הקטין לצרפת עד לקבלת "תסקיר בינלאומי" בעניינה של המשיבה, וזאת לאור טענתו של המבקש כי הוא חושש שהמשיבה תנקוט באלימות כלפי הקטין. טענה זו מבסס המבקש על החריג הקבוע בסעיף 13 לתוספת לחוק אמנת האג אשר קובע כי אין להחזיר קטין לארץ מגוריו בהתאם להוראות האמנה מקום ש"קיים חשש חמור שהחזרתו של הילד תחשוף אותו לנזק פיזי או פסיכולוגי או תעמיד את הילד בדרך אחרת במצב בלתי נסבל" וקובע כי " בבואן לשקול את הנסיבות הנזכרות בסעיף זה, יביאו הרשויות השיפוטיות והמינהליות בחשבון את המידע בדבר רקעו החברתי של הילד, כפי שהומצא על ידי הרשות המרכזית או רשות מוסמכת אחרת שבמקום מגוריו הרגיל של הילד". המבקש מפנה לנוסחו של הסעיף באנגלית בו נאמר " The judicial and administrative authorities shall take into account the information relating to the social background of the child…" . לטענת המבקש, לשון הסעיף (" shall ") מחייבת את בית המשפט לקבל

תסקיר בינלאומי וכפועל יוצא מחייבת את בית המשפט להמתין לתסקיר בינלאומי בטרם יכריע בעניין שלפניו. כפועל יוצא, טוען המבקש כי פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה אשר לא המתין לתסקיר הבינלאומי הינו בלתי חוקי ובטל, וכך גם פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר אישר אותו.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש וקבע כי סעיף 13 אינו מטיל חובה על בית המשפט להזמין "תסקיר בינלאומי" כל אימת שמוגשת לפניו תביעה בהתאם לחוק אמנת האג. בית המשפט קבע כי פרשנותו הנכונה של הסעיף הינה שבית המשפט נדרש להביא בחשבון את המידע שנמסר לו בדבר רקעו החברתי של הילד על ידי הרשויות המנויות בסעיף 13 לחוק אמנת האג, ככל שמידע זה נמסר לו .

בית המשפט המחוזי קבע כי ההליכים ביחס להחזרת ילדים חטופים על פי חוק אמנת האג הינם מהירים ודחופים, בשים לב לטיבו של ההליך שעניינו מתן סעד מהיר על מנת למנוע שינוי נסיבות ביחס לקטין. בית המשפט קבע כי במקרה דנן חלף זמן רב ממועד הגעתו של הקטין לארץ (למעלה מ-6 חודשים) וניתנה לצדדים אפשרות להביא לבית המשפט את כל הראיות המבססות את עמדתם. לפיכך נקבע כי התשתית העובדתית אותה הניחו הצדדים לפני בית המשפט לענייני משפחה הייתה מספקת לצורך קבלת החלטתו ולא היה מקום לעכב את הדיון וההכרעה לפרק זמן נוסף ובלתי ידוע , על מנת לקבל "תסקיר בינלאומי".

4.

קביעותיו והנמקותיו של בית המשפט המחוזי בכל הנוגע לסעיף 13 לחוק אמנת האג מקובלות עלי במלואן, ואיני סבור שיש בנסיבות העניין מקום להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". אכן, השאלה המשפטית שמעלה המבקש – היקף החובה או שיקול הדעת המוקנים לבית המשפט במסגרת הסיפא לסעיף 13 לחוק אמנת האג

להידרש למידע בדבר רקעו החברתי של הילד ובמידת הצורך להמתין לקבלת מידע זה מידי הרשויות המנויות בסעיף – טרם נדונה בפסיקתו של בית משפט זה. יחד עם זאת, איני סבור שמקרה זה מצדיק בירורה של שאלה זו, בשים לב לקביעות העובדתיות הברורות של בתי המשפט קמא ובשים לב למגמה הברורה העולה מחוק אמנת האג ומפסיקתו של בית משפט זה בדבר מתן פרשנות מצמצמת של החריגים הקבועים בסעיף 13 לחוק. לא למותר לציין כי נטל ההוכחה להתקיימות אחד מהחריגים הקבועים באמנה מוטל על ההורה "החוטף", ומדובר בנטל כבד מאד [ראו, בין היתר: בע"מ 672/06 אבו עראר נ' רגוזו (טרם פורסם, 15.10.2006) בפסקה 12 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה; בע"מ 1855/08 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם, 8.4.2008) בפסקאות 34-22 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה]. בתי המשפט קמא קבעו כי טענותיו של המבקש, בדבר חששותיו לנזקים שייגרמו לקטין מידי המשיבה, ככל שיוחזר לידיה ובדבר הזנחה מצידה, כלל לא הוכחו על ידו. בשים לב לקביעה זו, אשר הינה קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה, סבורני כי אין מקום לעכב לפרק זמן בלתי ידוע את ההכרעה בעניינו של הקטין עד לקבלת "תסקיר בינלאומי" מהרשויות הרלוונטיות.

ודוק, קבלת טענתו של המבקש בנסיבות העניין פירושה לקבוע ש בכל

תביעה שעניינה החזרת ילדים חטופים בהתאם לחוק אמנת האג יידרש בית המשפט להמתין ל"תסקיר בינלאומי", אף במקרים בהם ההורה "החוטף" כלל לא הרים את נטל ההוכחה הראשוני כי קיים חשש ממשי לנזק שייגרם לקטין מידי ההורה האחר. קביעה מעין זו תהפוך את החריג לכלל ותחתור תחת תכליתו הברורה והחד משמעית של חוק אמנת האג. קביעה מעין זו אף תגרום לכך שדי יהיה בכך שההורה "החוטף" יטען טענה בעלמא בדבר חשש לנזק שייגרם לקטין מידי ההורה האחר על מנת להקים חובה לבית המשפט להמתין לקבלת "תסקיר בינלאומי" ולעכב את החזרת הקטין לזמן בלתי ידוע. לכך אין בידי להסכים. לעומת זאת, השאלה העקרונית עשויה להתעורר, מבלי לקבוע מסמרות בעניין, במקרה שבו מצליח ההורה "החוטף" להצביע על אינדיקציות ברורות שאינן בגדר טענות בעלמא, בדבר חשש לנזק שייגרם לקטין מידי ההורה האחר, ובית המשפט יבקש לקבל "תסקיר בינלאומי" על מנת לאשש או להפריך את החשש שמעלה ההורה "החוטף". ברי כי מקרה זה אינו מקרה שכזה. לפיכך, בנסיבות העניין אין מקום לדון בשאלה המשפטית העקרונית שמעלה המבקש, אשר אינה מתעוררת בנסיבות העניין, בשים לב לקביעות העובדתיות הברורות של בתי המשפט קמא.

נוכח האמור לעיל, דין הבקשה להידחות. כפועל יוצא, נדחית גם בקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש יחד עם בקשת רשות הערעור.

בנסיבות העניין, ומשלא נדרשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.