בע"מ 6082/16 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופטות מ' נדב ו ו' פלאוט

והשופט י' קינר ) מיום 17.1.16 בעמ"ש 62871-11-14, במסגרתו נדחה ערעור המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת מ' פולוס ) מיום 6.10.14 בתמ"ש 51751-01-14. עניינה של הבקשה פירוק שיתוף בדירת מגורים.

רקע והליכים קודמים

ב.

המבקשת והמשיב נישאו זו לזה בשנת 1992 ונישואיהם הותרו בשנת 2012. בהמשך, הגיש המשיב תביעה לפירוק השיתוף בדירת מגוריהם בבת ים, בה התגוררה המבקשת לבדה לאחר שבני הזוג נפרדו. המבקשת התנגדה לפירוק בנימוק כי למשיב יש – כנטען – נכס באתיופיה. להוכחת טענתה הציגה בפני בית המשפט לענייני משפחה פסק דין מאתיופיה – כתוב באמהרית - אשר לטענתה קובע כי היא זכאית למחצית מן הזכויות באותו נכס. בית המשפט לענייני משפחה דחה את טענתה של המבקשת, בקבעו כי לבית משפט בישראל אין סמכות לתת צוים הנוגעים לנכסים באתיופיה; ולכן הורה על פירוק השיתוף.

ג.

ערעור המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה. נאמר, כי מימוש הנכס באתיופיה אינו פשוט, שכן כנגד המשיב תלוי ועומד צו עיכוב יציאה מן הארץ, ואילו המבקשת טוענת שיתנכלו לה אם תגיע לשם; ומכל מקום, לא הוגשה תביעה לאיזון משאבים או תביעה לאכיפת פסק חוץ, ולכן הדבר עלול לקחת זמן רב. עוד נקבע, כי אמנם ייתכנו מקרים בהם יש לעכב פירוק השיתוף ככל שמדובר בדירת המגורים של בני הזוג; אולם לא כך בענייננו, משאין לבני הזוג ילדים קטינים, ומקום שהמשיב, לטענתו, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי ואין לו מקום לגור בו, והוא זקוק לכספים שישתלמו לו ממכירת הנכס.

הבקשה

ד.

נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא מנע את פירוק השיתוף בדירת המגורים בבת ים עד אשר לא יתאפשר למבקשת להיפרע מחלקה בנכס באתיופיה; כך, שכן יש חשש ממשי כנטען - שלאחר מכירת הדירה בישראל ישוב המשיב לאתיופיה לצמיתות ולא תהא בידי המבקשת אפשרות להיפרע עוד מן הנכס. עוד צוין בבקשה, כי לאחר פסק הדין של בית המשפט המחוזי טסה המבקשת לאתיופיה ושכרה שירותיו של שמאי אשר העריך את שווי הנכס דשם ב-2,147,791 ביר, השוים לפי הנטען לכ-400,000 ₪; חוות דעת השמאי צורפה, אף שלא ניתנה החלטה המאפשרת צירופה וללא חתימת השמאי ותיאור פרטיו כנדרש. נוכח שוויו המשמעותי של הנכס, נטען כי יש להורות על פירוק שני הנכסים יחד כחלק מהליך זה.

דיון והכרעה

ה.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, חוששני כי אין מקום להיעתר למבוקש. כידוע, רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, ועל העותר לדיון שלישי בפני בית משפט זה להראות, כי בקשתו מעלה סוגיה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. ענייננו בבקשה לפירוק בית מגורים בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים, לאחר ששתי ערכאות דנו בסוגיה והגיעו לתוצאה זהה, ואינני סבור כי יש מקום לדיון בסוגיה זו בפנינו בגלגול שלישי.

ו.

גם לגופם של דברים, נדמה כי לא נפל פגם בהחלטות בתי המשפט עד כה. אין חולק כי דירת המגורים נמצאת בבעלותם המשותפת של שני בני הזוג, ולכן לכל אחד מהם זכות לדרוש פירוק השיתוף בכל עת (סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969; ראו גם ע"א 2626/90 ראש חודש נ' ראש חודש , פ"ד מו(3) 205, 210 (1992); וכן ד' פלפל "פירוק שיתוף במקרקעין בדירת מגורים של בני זוג" הפרקליט לט(ג) 488 (תש"ן-תשנ"א)). אמנם, כאשר ענייננו בדירת מגורים של בני זוג המצויים בהליכי פירוד, ייתכן כי בית המשפט יעכב את פירוק השיתוף עד אשר תוסדר חלוקת הרכוש של בני הזוג בכללותה, אולם אין בכך הכרח, שכן כפי שנפסק, "דחיית הליכי פירוק השיתוף בדירה יכולה להכביד על אחד הצדדים באופן שאינו נאות. במצב שכזה טוב יעשה בית המשפט אם יורה לפרק את השיתוף ללא עיכובים נוספים ..." ( רע"א 4358/01 בר-אל נ' בר-אל , פ"ד נה(5) 856, 863, הנשיא ברק (2001); לעמדה שיש בה ככלל טעם, המבקשת שלא למהר במקרים המתאימים בפירוק השיתוף ראו ש' ליפשיץ השיתוף הזוגי 168-166 (תשע"ו-2016) , אלא שענייננו אינו בא בגדרי אלה על פי טיבו). בהמשך לכך, כאשר מדובר, כבענייננו, בבני זוג מבוגרים וללא ילדים קטינים; כאשר על פני הדברים למשיב אין מקום להתגורר בו והוא זקוק לכספים שישתלמו ממכירת הנכס; וכאשר הכספים שישתלמו יוכלו לשמש גם את המבקשת למציאת דירה חדשה להתגורר בה, דומה כי בצדק קבעו בתי המשפט עד כה שאין להמתין במקרה דנא בפירוק השיתוף. הנכס האמור באתיופיה, יהא שוויו אשר יהא, אינו מעלה ואינו מוריד לעניין זה; קשה להלום עיכוב הפירוק עד למימושו העלול להצריך הליכים משפטיים ארוכים ומורכבים. ומכל מקום אין בסיס משפטי לטענת המבקשת כי יש לפרק את השיתוף בשני הנכסים יחד. לכל היותר, ומבלי לטעת מסמרות בסוגיה זו, מקומה של טענת המבקשת לעניין הנכס באתיופיה להישמע כחלק מתביעתה לאיזון משאבים מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אשר לפי האמור בבקשה הוגשה לאחרונה לבית המשפט לענייני משפחה.

ז.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.