בע"מ 6095/22פלוני נ. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, מיום 2.8.2022, בעמ"ש 36707-01-22 (השופטים א' ואגו – סג"נ,

י' פרסקי ו- ג' גדעון ), שבו נדחה ערעור המבקשת על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקרית גת, מיום 14.9.2021, בתלה"מ 43029-01-21 (השופטת פ' גילת-כהן ).

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך לתשובה מאת המשיב. זאת, בהתאם לסמכותי שעל-פי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה גם על הבקשה שלפנַי, בהתאם לתקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. הבקשה דנן אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; מתן הרשות לערער גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.

הרקע לדברים, בתמצית שבתמצית, הוא זה: המבקשת והמשיב נישאו לפני למעלה משנות-דור; בחודש מרץ 1994 רכשו דירה. הזכויות בדירה נרשמו על שם שניהם, בחלקים שווים. בשנת 1996, עזב המשיב את הדירה המשותפת, ומאז לא שב להתגורר בה. ברבות הימים, נקלע המשיב להליכי פשיטת רגל, אשר עודם מתנהלים בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. ביום 22.1.2021, הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לפירוק השיתוף בדירה. עוד ביקש המשיב, הצהרה שלפיה כל חוב שנצבר בגין השימוש בדירה, החל משנת 1996, הוא חוב אישי של המבקשת, אשר התגוררה בדירה במהלך אותה תקופה. תביעתו של המשיב, על שני ראשיה – התקבלה, וערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי – נדחה.

המבקשת משיגה על קביעות אלה, וטוענת, בין היתר, כי המשיב נמנע מתשלומי מזונות שבהם חב, וכי לא נשא בנטל תשלומי המשכנתא על הדירה. דא עקא, טענותיה של המבקשת נוגעות ל אופן חלוקת הזכויות בדירה , ולא לעצם פירוק השיתוף, או לשאלת מעמדם של החובות כלפי העירייה, בגין השימוש בדירה. משכך, ההליך דנן איננו האכסניה המתאימה לליבון טענותיה. כפי שציין גם בית המשפט המחוזי, על המבקשת להעלות טענות אלה – "אם וכאשר הדירה תימכר במסגרת פירוק השיתוף, או שיתנהל שיח סביב רכישת חלקו של אחד השותפים בידי האחר" .

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא בזאת. ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

משלא נתבקשה תשובת המשיב, אין צו להוצאות.