בע"מ 6113/21פלוני נ. פלוני

1.

הרקע הנדרש לענייננו פורט בבע"ם 5050/21 פלוני נ' פלונית

(28.7.2021) (להלן: עניין פלוני )). בתמצית, עניינה של בקשה זו בדירה (להלן: הדירה ) שהייתה בבעלותה של פלונית (להלן: המנוחה ), אשר הייתה אשתו השנייה של פלוני (להלן: המנוח ). המבקשת היא בתו של המנוח מנישואיו הראשונים. לאחר פטירת המנוחה נשא המנוח לאישה את המשיבה, והם היו נשואים עד למותו. לאחר מות המנוחה, נפתח סכסוך משפטי בין המבקשת לבין המשיבה שעניינו בבעלות בדירה. ביום 30.5.1999 נתן בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו צו לקיום צוואת המנוחה, שלפיה הורישה את זכויותיה בדירה למבקשת. צו זה בוטל על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו, לאחר שמצא שהוכח, לפחות לכאורה, כי הצוואה הייתה מזויפת (להלן: החלטת הביטול ). בעקבות החלטת הביטול זאת נתן בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו ביום 3.10.2019 צו ירושה לטובת המשיבה. בהמשך לכך, הגישה המשיבה תובענה לקבלת הזכויות בדירה ולסילוק ידה של המבקשת מהדירה.

2.

ביום 7.1.2020 קיבל בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (כב' השופט י' שקד ) את התביעה והורה על העברת הזכויות בדירה למשיבה ועל סילוק המבקשת מהדירה. בית המשפט קבע כי המשיבה ביססה את תביעתה, ומנגד המבקשת לא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון. ביום 27.6.2021 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגן הנשיא ש' שוחט והשופטים ע' רביד ו נ' שילה ) ערעורי המבקשת – שכוונו הן לצו הירושה, הן להעברת הזכויות. נקבע כי גם אם בהחלטת הביטול שגה בית המשפט לענייני משפחה ביישום הדין, אין מדובר בחריגה מסמכות, והליכי הערעור שהוגשו בעניין זה נדחו. בית המשפט ציין כי רק בהליך לפניו טענה המבקשת לראשונה שהחלטת הביטול בטלה. בהקשר זה נקבע כי טענה של חוסר סמכות עניינית נבחנת כיום גם נוכח היבטים דיוניים, כמו מועד העלאתה, וכי מאחר שאין עסקינן בטענת חוסר סמכות מהותית, האיחור בהעלאת הטענה שקול לוויתור על הטענה.

3.

על כך הגיש בעלה של המבקשת, שלא היה צד להליכים האמורים, בקשת רשות לערער – זו הבקשה נושא החלטתי בעניין פלוני . בבקשה נטען כי לבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה סמכות לבטל צו חלוט לקיום צוואה; כי גם אם העניין לא נטען במועד, אין לכך השפעה; וכי החלטת הביטול שגויה לגופה, בין היתר משום שהמנוח נתן את הדירה למשיבה במתנה בבית הדין הרבני, ומשום שלא הוכח שהדירה נרשמה על שם המשיבה מכוח ירושה. הבקשה נדחתה בהחלטתי, שבה עמדתי תחילה על כך שהמבקש שם (כאמור, בעלה של המבקשת בהליך דנן) לא היה צד להליכים. בנפרד מכך, דחיתי את הבקשה מאחר שהיא לא עוררה שאלה עקרונית ולא עמדה באמת המידה הנדרשת לשם מתן רשות לערער ב"גלגול שלישי".

4.

הבקשה שלפניי היא בקשה נוספת למתן רשות לערער ובמסגרתה חוזרת המבקשת על הטענות שהעלה בעלה בעניין פלוני , ובפרט על הטענה שהחלטת ביטול הצוואה ניתנה בחוסר סמכות עניינית. על כך מוסיפה המבקשת וטוענת כי עניינה מעלה שורה של שאלות עקרוניות, בין היתר מכיוון שמתן תוקף לפסקי הדין האמורים מהווה פגיעה ביסודות השפיטה ובסדרי הדין; פוגע בכללי הצדק הטבעי; ומכרסם במעמד שניתן בחוק הירושה, התשכ"ה-1965 לבתי הדין הדתיים. יוער כי בבקשתה לא ציינה המבקשת את פסק הדין בעניין פלוני (וראו בהקשר זה את תקנה 134(א)(1)(ז) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018).

5.

דין הבקשה להידחות על הסף, וזאת בראש ובראשונה מאחר שמדובר בבקשה שנייה למתן רשות לערער על אותו פסק הדין, שהוגשה כחודש לאחר החלטתי בעניין פלוני . בבחינת למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי דין הבקשה להידחות גם מאחר שהיא אינה עומדת באמת המידה למתן רשות לערער ב"גלגול שלישי". כידוע, מתן רש ות לערער על פסק דין של בית המשפט המחוזי בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה תינתן במשורה, מקום שבו עולה מהבקשה שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור תגרום למבקש עיוות דין חמור (בע"ם 5823/19 פלונית נ' פלוני , פסקה 9 (19.1.2020); ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128 (1982)). כאמור, הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו. עיקר טענות המבקשת נוגעות לכך שלשיטתה החלטת הביטול ניתנה בהיעדר סמכות עניינית; טענה זו נדחתה בהחלטתי בעניין פלוני , ולא מצאתי כי המבקשת העלתה טעם המצדיק לסטות ממנה. בנוסף, על אף הניסיון לשוות אצטלה עקרונית לטענות המבקשת, אלו למעשה מופנות ליישום הדין בשאלה האם בנסיבות המקרה החלטת הביטול של בית המשפט לענייני משפחה ניתנה כדין.

הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות שתוארו, תישא המבקשת בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסכום של כ-3,000 ש"ח.