בע"מ 6225/18 פלוני נ. היועמ"ש באמצעות משרד העבודה, הרווחה והשירותים החבר

1.

המבקשים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאישור הסכם שבגדרו נקבע כי בנם של המבקשים 2-1 (להלן: הקטין ו ההורים ) יתגורר באופן קבוע עם המבקשים 4-3, שהם דודיו (להלן: הדודים ו ההסכם ), ויועבר לאחריותם. בהחלטה מיום 5.7.2018 הורה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופטת א' שמאי-כתב ) למנות לקטין אפוטרופא לדין מטעם הלשכה לסיוע משפטי של משרד המשפטים. בתגובה שהוגשה ביום 6.8.2018 לבית המשפט לענייני משפחה מטעם המשיב, נציג היועץ המשפטי לממשלה, נטען כי בחינת הבקשה לאישור ההסכם טעונה קבלת עמדתם של גורמי המקצוע במערכת הרווחה; וכי קיים קושי באישור ההסכם נוכח הוראות חוק אומנה לילדים, התשע"ו-2016 שלפיהן אדם לא יחזיק קטין כבענייננו בבית שאינו בית הוריו לתקופה העולה על שלושה חודשים אלא אם התקבלה החלטת הגורם המוסמך על השמת הילד אצלו. בהחלטה נוספת מיום 15.8.2018, לאחר שהוגשה עמדת האפוטרופא שמונתה לקטין וכן עמדת היועץ המשפטי לממשלה, קבע בית המשפט לענייני משפחה כי בשלב הנוכחי לא יאושר ההסכם והבקשה תיבחן לאחר שתתקבל עמדה של גורם מקצועי טיפולי שיעמוד על טובתו של הקטין. בעניין זה צוין כי על המבקשים להודיע לבית המשפט תוך 15 ימים אם הם מעוניינים כי יינתן צו להכנת תסקיר עובד סוציאלי לעניין סדרי דין או לחלופין כי ימונה מומחה פרטי במימונם. עוד נקבע כי מכיוון שבשלב זה לא עומד לרשות בית המשפט מכלול הנתונים הרלוונטיים להכרעה בבקשה, אין מקום לקיים דיון דחוף בה במהלך פגרת בתי המשפט (להלן גם: הפגרה ), ויש להמתין לקבלת חוות הדעת האמורה.

2.

המבקשים ערערו על ההחלטה האמורה לפני בית המשפט המחוזי, ובצד זאת הגישו בקשה לקבוע דיון דחוף בעניינם, בטענה שיש להסדיר את רישום הקטין למוסד חינוך בעיר מגוריהם של הדודים לפני תחילת שנת הלימודים החדשה. ביום 16.8.2018 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת ח' מ' לומפ ) את הבקשה וקבע כי אין צורך לקיים דיון דחוף בהליך, הן משום שלא הוצגו נסיבות קונקרטיות שבגינן יש להוציא את הקטין מביתו בדחיפות, הן בשים לב לכך שהמבקשים הגישו את הבקשה לאישור ההסכם רק בחודש יולי 2018 ולכן התנהלותם שלהם הביאה לסד הזמנים הדחוף הנטען. כמו כן צוין כי ההליך לפני בית המשפט לענייני משפחה לא הסתיים, אלא שנקבע כי יש לקבל חוות דעת מקצועית לפני הכרעה בבקשה לאישור ההסכם. בקשת המבקשים לעיון חוזר בהחלטה האמורה נדחתה ביום 21.8.2018.

3.

מכאן בקשת הרשות לערער שלפניי, המכוונת להחלטה שלא לקיים דיון דחוף בעניינם של המבקשים בבית המשפט המחוזי במהלך הפגרה. המבקשים טוענים כי הקטין מתגורר עם דודיו מזה חודשיים, וכי טובתו היא להמשיך להתגורר עמם ולהירשם למוסד חינוך בעיר מגוריהם בשנת הלימודים הקרובה. נטען כי בית המשפט לענייני משפחה חרג מסמכותו כשהחליט שלא ניתן לאשר את ההסכם ללא קבלת חוות דעת, בניגוד לזכותם של ההורים לקבל החלטות בעניין הקטין; וכי ההחלטה האמורה לא נותנת משקל הולם לרצונו של הקטין להתגורר עם הדודים. לפיכך נטען, על בית המשפט המחוזי היה לקיים דיון דחוף בערעורם ולקבוע כי הקטין יעבור לגור עם הדודים בהתאם להסכם, מבלי שתתקבל בעניינו חוות דעת. כמו כן התבקש כי בית משפט זה ידון בבקשה דנא לגופם של דברים, ויורה על אישור ההסכם או למצער על העברת מגורי הקטין לבית הדודים.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. בבקשה שלפנינו משיגים המבקשים על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לקבוע דיון דחוף בערעורם, המכוון נגד החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לאשר את ההסכם עד לקבלת חוות דעת מקצועית בעניין טובת הקטין. איני סבור כי החלטה זו מצדיקה מתן רשות לערער על פי אמות המידה המקובלות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין צורך לקיים דיון דחוף בערעור שהגישו המבקשים, שבמסגרתו כאמור ביקשו לאשר את ההסכם לפני קבלת חוות הדעת שבית המשפט לענייני משפחה מצא להורות על הכנתה. כפי שצוין בהחלטת בית המשפט המחוזי, סד הזמנים שנוצר במצב הדברים הנוכחי מונח בעיקרו לפתחם של המבקשים, שהגישו את הבקשה לאישור ההסכם אך בתחילת חודש יולי השנה, כחודשיים לפני תחילת שנת הלימודים. בנתון לדברים אלה, ובשים לב לכך שבית המשפט לענייני משפחה לא סתם את הגולל על הבקשה לאישור הסכם אלא קבע כי נדרשת חוות דעת מקצועית של גורם טיפולי לשם הכרעה בה (אשר נכון לעת הזו, טרם הוגשה), איני סבור כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לקיים דיון דחוף בערעורם של המבקשים או כי קמה עילה אחרת למתן רשות לערער. נוכח קביעה זו, לא ראיתי להידרש לשאלת תחולתה של הוראת סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 בנסיבות המקרה שלפנינו.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.