בע"מ 6234/06 פלוני נ. פלוני

1.זוהי בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בע"מ 1133/02 (השופטים י' גרוס, סגן-נשיא, א' קובו ומ' רובינשטיין) מיום 15.6.06, שלפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב בתמ"ש 71010/97 (השופטת צ' צפת), מיום 21.8.02.

2.המבקש והמשיבות 1-3 (להלן: "המשיבות") הם אחים אשר הוריהם, שנפטרו בינתיים, קיבלו בשנת 1955 זכויות של ברי רשות מטעם הסוכנות היהודית במשק חקלאי מס' 87 במושב בן זכאי. על אישור קבלת הזכויות במשק חתם האב בלבד. בשנת 1974 חתם האב על הצהרה לפיה יהיה המבקש "בן ממשיך" במשק ובמסגרת זו יוקם עבורו בית מגורים. בשנת 1985 נפטר האב והזכויות במשק הועברו לאם. האם נפטרה בשנת 1996 ועל פי צו ירושה יורשיה היו ארבעת הילדים, בחלקים שווים. בקשת המבקש לקיום צוואת האם, שלפיה מסרה למבקש את זכויותיה במשק, נמחקה לבקשתו, לאחר שהתברר כי חתימתה על הצוואה נעשתה אחרי שהוכרזה כפסולת דין. המבקש נרשם כבן ממשיך בשנת 1997 בהסתמך על הצהרת האב משנת 1974. המשיבות 1-3 הגישו תביעה בבית המשפט לענייני משפחה לבטל את רישומו של המבקש כבן ממשיך ולחלק את הזכויות בין האחים באופן שווה בהתאם לסעיף 114 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965.

3.בית המשפט לענייני משפחה קבע כי המשק נמסר לשני ההורים וכי שניהם היו בעלי זכויות שוות במשק. בית המשפט דחה את הטענה שלפיה הצהיר האב על זכויות המבקש במשק גם בשם האם, וקבע כי לא הוכחה ידיעת והסכמת האם למינויו של המבקש כבן ממשיך. לפיכך קבע כי אין תוקף למינויו של המבקש כבן ממשיך על ידי האב בלבד. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא ענה על הקריטריונים הנדרשים מבן ממשיך ותפס את החזקה במשק רק לאחר מות האם. לפיכך נקבע כי משנפטרה האם ובהתאם לחוק הירושה, יימסר המשק למבקש בכפוף לפיצוי כל אחת מהמשיבות בהתאם לחלקה, או שהמשק יימכר והתמורה תתחלק בין האחים. המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי.

4.בית המשפט המחוזי קבע כי על פי ההסדרים שנקבעו במערכת החוזית הרלוונטית נדרשה הסכמת שני ההורים למינויו של בן ממשיך במשק. בית המשפט קבע כי אפשר היה לתת תוקף להצהרת האב למינוי המבקש כבן ממשיך במידה והיתה מוכחת הסכמת האם לכך. בעניין זה הסכים עם בית המשפט לענייני משפחה כי הנטל להוכיח שהצהרת האב משקפת גם את הסכמת האם הנדרשת על פי תנאי החוזה, היה מוטל על כתפי המבקש, וכי הוא לא עמד בו, שכן אף לא הוכיח את ידיעתה על העברת הזכויות. בנסיבות אלה נדחה הערעור ומכאן בקשת רשות הערעור שבפניי.

5.המבקש משיג בבקשתו על כך שהנטל להוכיח כי הצהרת האב משקפת גם את הסכמת האם הוטל עליו, ובכך נהפך נטל ההוכחה שהיה מוטל על המשיבות להוכיח תביעתן. לטענתו, בית המשפט לענייני משפחה בחן רק את ראיות המבקש והתעלם מראיות המשיבות. עוד טוען הוא כי גם אם היה מקום להטיל על המבקש את נטל ההוכחה, הוכיח המבקש כי קביעתו כבן ממשיך נעשתה על דעתה ובהסכמתה של האם; כי כל הפעולות בקשר למשק נעשו רק על ידי האב, על דעתה ובהסכמתה של האם וכשלוח שלה; כי האם מעולם לא הסתייגה מקביעתו ואישורו של המבקש כבן ממשיך במשק, ואף אישרה זאת בכתובים לאחר מות האב; וכי אף המשיבות לא הסתייגו מכך מעולם. המבקש טוען עוד כי החזיק והשתמש במשק יחד עם הוריו, ומחזיק בו עד היום.

6.עיינתי בבקשה המפורטת וכן בפסקי הדין של הערכאות דלמטה ובאזכורי הפסיקה בהם, והגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בתביעתן, ביקשו המשיבות לבטל את רישומו של המבקש כבן ממשיך בטענה שרישומו נעשה בניגוד למערכת החוזית הקיימת, שלפיה נדרשת הסכמת שני ההורים למינוי. לאחר שהוברר כי אכן נדרשת הסכמת שני ההורים למינוי, עבר הנטל למבקש להוכיח כי חרף אי החתימה של האם על ההצהרה, היא היתה מודעת ואף הסכימה למינויו כאמור, והוא לא עמד בו. על כך משיג המבקש. עם זאת, ממילא מאחר שנקבע מבחינה עובדתית כי המבקש לא הוכיח את זכאותו כבן ממשיך, שכן לא הוכיח כי גר ועיבד את המשק יחד עם הוריו בחייהם כנדרש, ממילא, אפילו היה נקבע כי ההצהרה על זכאותו ניתנה כדין, שכן הוכחה הסכמת האם בפועל למינוי, לא היה מקום לאפשר לו לממש את זכאותו לאור התנהגותו בפועל. בנסיבות אלה, ולאחר שטענותיו של המבקש נדונו ונדחו בשתי ערכאות, אין בידי לאפשר למבקש להעלות טענותיו בגלגול נוסף, שכן לא מצאתי כי הבקשה מעלה שאלה החורגת מהסכסוך שבין הצדדים והיא אינה מעוררת כל סוגיה משפטית בעלת השלכות כלליות וציבוריות (ר"ע 103/ 82חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123).

לפיכך, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.