בע"מ 6295/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת ( הנשיא ד"ר אברהם אברהם ) ברמ"ש 37759-07-15 מיום 18.8.15, אשר קיבל את ערעור המשיב על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה ( השופט א' קימלמן ) בתמ"ש 33830-09-14 מיום 17.6.15, ובוטלה החלטת בית המשפט לענייני משפחה שלא לסלק על הסף את תובענת המבקשת למזונות קטינות, הגם שהנושא נדון כבר בבית הדין הרבני.

רקע והליכים קודמים

ב.

בני הזוג היו נשואים כדת משה וישראל. במהלך נישואיהם נולדה בתם הראשונה, ובשנת 2008 התגרשו. לאחר זמן מה שבו לחיות יחדיו, ואז נולדה בתם השניה. בשנת 2011 פנתה המבקשת לבית הדין הרבני האזורי בצפת בבקשה לגט ולמזונות בעבור הקטינות. בדיון ביום 30.5.11 ציינה המבקשת, כי חיוב המזונות עד אותה עת עמד על סך 500 ₪, וכי הצדדים הגיעו להסכמה בדבר חיוב חדש בעבור שתי הקטינות, אשר יעמוד על סך 2,000 ₪. המשיב לא הגיע לדיון האמור, ובית הדין החליט במועד זה כי המשיב יחויב בתשלום מזונות בסך 2,000 ₪. בהחלטתו ציין בית הדין, כי בעת הדיון העתידי בגט, יורשה המשיב לטעון גם לעניין גובה דמי המזונות.

ג.

זמן קצר לאחר מכן הגישה המבקשת לבית הדין הרבני בקשה להגדלת גובה דמי המזונות לסכום של 2,500 ₪. ביום 7.11.11 התקיים דיון בבית הדין שבמסגרתו טענה המבקשת ביחס לגובה דמי המזונות המוגדל שביקשה, ונבחנה יכולתו הכלכלית של המשיב. הוא ציין כי ביכולתו לשלם 1,500 ₪ בלבד. ביום 9.11.11 ניתנה החלטה הקובעת, כי לאחר שהציגו הצדדים את מצבם הכלכלי ואת צרכי הקטינות נמצא כי אין מקום לשנות מן הסכום אשר נקבע, 2,000 ₪. בית הדין ציין, כי אמנם במקרים רגילים סך 2,500 ₪ בחודש מהוה סך מינימלי למזונות שתי קטינות, אולם בשלב הנוכחי ובנסיבות, לא נמצא לשנות מגובה דמי המזונות – לא להוסיף על הנקבע ולא להפחיתו. במסגרת החלטה זו צוין, כי ככל שיחול שינוי מהותי במצבו הכלכלי של המשיב, לרבות סיום מעצר הבית המוטל עליו בהליך פלילי וכניסה למעגל העבודה, תוכל המבקשת לחדש את הדיון בנושא.

ד.

ביום 14.9.14 הגישה המבקשת בשמה ובשם הקטינות (אף כי בחלק מכתבי בית הדין בהמשך מופיעה היא בלבד), כתב תביעה לבית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה, שהוגדר כתביעה למזונות, הוצאות ומדור. בתביעה נתבקש חיוב המשיב במזונות הקטינות בסך 3,800 ₪; וכן נתבקש לקבוע כי המבקשת תהיה זכאית לקבל לידיה את קצבת הילדים; לחייב את המשיב בהשתתפות במדור הקטינות ובהוצאות הבית השוטפות; לחייבו בהוצאות חריגות כגון בריאות, תרופות, ענייני חינוך וכדומה; ולקבוע, כי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן.

ה.

ביום 4.12.14 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט לענייני משפחה. במועד זה הוחלט בין היתר, כי בהיעדר הופעה מצד המשיב ובהיעדר כתב הגנה מצידו, ייפסקו מזונות זמניים בסך 2,800 ₪ בחודש. ביום 18.2.15 הגיש המשיב כתב הגנה, בו העלה טענת סף בדבר חוסר סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, נוכח הכלל בדבר כיבוד הדדי של ערכאות. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה על הסף ולקבוע כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית הדין הרבני בצפת. כן התבקש בית המשפט לבטל את החלטתו מיום 4.12.14.

ו.

ביום 17.6.15, ולאחר דיון בנושא, דחה בית המשפט לענייני משפחה את הבקשה לסילוק על הסף. בית המשפט ציין, כי עיון בהחלטת בית הדין הרבני מעלה שזה חייב את הנתבע לשלם לתובעים סכומי כסף גלובליים לאחר שהוציא מלפניו מספר החלטות ביניים לקוניות אשר אינן מפרטות רכיבים מהותיים ביותר דוגמת מדור והוצאות מדור, ואין איפוא מניעה לראות את ההליך כתביעה עצמאית.

א.

על החלטה זו הגיש המשיב ביום 19.7.15 בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. נטען, כי בית הדין הרבני "דן ופסק" פעמיים בתביעת המבקשת למזונות הקטינות: תביעת המזונות הראשונה ותביעה להגדלת דמי המזונות. לטענת המשיב, על פי כללי הסמכות הנמשכת וכיבוד הדדי של ערכאות, הסמכות לדון בענייני המזונות אשר נפתחו מחדש כתביעה להגדלת מזונות נתונה לבית הדין הרבני, אשר דן בנושא קודם לכן ואף הותיר פתח לתביעה נוספת במקרה של שינוי נסיבות. עוד טען המשיב, כי הטענה שבית הדין הוציא מלפניו החלטות לקוניות אינה נכונה, שכן עיון בהחלטות מגלה התייחסות מפורטת ורצינית, לרבות בחינת יכולות הצדדים וצרכי הקטינות.

ב.

ביום 18.8.15 קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור, ביטל את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, וסילק על הסף את התובענה. בית המשפט נימק את הכרעתו בעמדת הפסיקה בשאלת הסמכות, כי בנדון דא יש לבחון את הדברים בגישה מהותית:

לבחון תחילה אם קוים דיון ענייני בטריבונל המקביל, שאם לא כן ייבחן האם קופחו זכויות הקטינים, ובמקרה דנא אכן קוים דיון ענייני, וגם הסכום שנפסק אינו – בנסיבות – מקפח. מכאן הבקשה הנוכחית.

הבקשה

ג.

נטען בבקשה, כי התביעה בבית המשפט לענייני משפחה היא תביעה עצמאית למזונות קטינים, הוצאות ומדור; זאת לאחר שצרכיהן של הקטינות לא נדונו לגופם בבית הדין הרבני. לטענת המבקשת, צדק בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 17.6.15, משקבע כי "בית הדין הרבני חייב את הנתבע לשלם לתובעים סכומי כסף גלובליים לאחר שהוציא מלפניו מספר החלטות ביניים לקוניות שגם אינן מפרטות בחובן רכיבים מהותיים ביותר דוגמת מדור והוצאות מדור". עוד טוענת המבקשת, כי דמי המזונות אשר נפסקו בבית הדין הרבני אינם מגיעים כדי סיפוק הצרכים ההכרחיים של קטין אחד, אינם תואמים את הפסיקה והחוק, והותרתם על כנם גורמת נזק לקטינות ומקפחת אותן. בהקשר זה מציינת המבקשת, כי לא נפסקו הוצאות מדור והוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות.

ד.

כן טוענת המבקשת, כי שגה בית המשפט המחוזי ביישום המבחן המהותי בנושא תביעה עצמאית, כאשר קבע כי רק אם לא התקיים השלב הראשון (בגדרו יש לבחון האם נערך דיון ענייני במזונות הקטינות) יש לעבור לשלב השני (בגדרו יש לבחון האם קופחו זכויותיהן של הקטינות). לטענתה, בהתאם לרוח הפסיקה יש לבחון את שני השלבים במקביל, כאשר גם ככל שהתקיים דיון ענייני וקופחו זכויותיהן של הקטינות, עדיין קמה להן הזכות להגיש תביעה עצמאית בטריבונל אחר.

ה.

לטענת המבקשת איפוא, בנידון דנן לא התקיים דיון ענייני בגובה המזונות של הקטינות וזכויותיהן קופחו. נטען, כי עצם העובדה שבית הדין קיבל את תביעתה ופסק את גובה דמי המזונות אותו תבעה אינה מעידה כי הקטינות לא קופחו, ולטענתה היה על בית הדין לבדוק אם יש בסכום זה מענה לצרכי הקטינות, בפרט כאשר המבקשת לא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין באותה עת. לטענתה, משבית הדין לא בדק האם הסכום המוסכם על הצדדים מקפח או תואם את צרכי הקטינות, לא יצא ידי חובתו לודא את טובת הקטינות וצרכיהן.

ו.

נטען גם, כי לא התקיים כל דיון לגופו של עניין בבית הדין הרבני; לא הוצגו מסמכים והצדדים לא נחקרו ולא היו מיוצגים על ידי עו"ד. כמו כן, הואיל והקטינות לא היו צד לתביעה בבית הדין הרבני, נטען כי לא התקיימו לגביהן הן המבחן המהותי והן המבחן הפורמלי. נוכח האמור טוענת המבקשת, כי אין למנוע מן הקטינות להגיש תביעה עצמאית, וכי לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון במזונותיהן.

הכרעה

ז.

לאחר עיון בבקשת המבקשת וביתר המסמכים המצויים בתיק, באתי לכלל מסקנה כי אין להיעתר לבקשה. אין מדובר בבקשה המעלה שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים, וכפי שיובהר להלן, אף אין מתקיים עיוות דין אשר יצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. במיוחד משפתוחה הדלת בתיקי מזונות, וספציפית גם כאן, לעיון מחדש בהתחשב בנסיבות. כפי שנראה, עסקינן ביישומה של הלכה קיימת ולא בחידוש המצדיק גלגול נוסף.

ח.

אכן, במסגרת סכסוכי גירושין, קם חשש טבוע – וכמובן כל מקרה לנסיבותיו –

כי עיסוקם של בני הזוג בסכסוכם יוביל לכך שאינטרס הקטינים וצרכיהם ייפגעו, אולי מבלי דעת. משכך, ובמקרים בהם מוכח כי עניינם של הקטינים לא נדון או כי זכויותיהם קופחו, נפתחת בפני הקטינים האפשרות להגיש תביעה עצמאית, תוך שאינם כבולים לערכאה בה נדון עניינם בראשונה (ע"א 16/98 מאיר נ' מאיר (1999); בג"ץ 2898/03 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (2004); בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (2013) (להלן עניין פלוני )).

ט.

השאלה המרכזית הנדרשת להכרעה בבקשה דנא, היא האם התביעה בבית המשפט לענייני משפחה היא תביעה עצמאית, כנטען, או שמא מדובר למעשה בתביעה להגדלת דמי מזונות אשר היה עליה להידון בפני בית הדין הרבני שקנה סמכות בנושא, כטענת המשיב.

י.

פסק הדין ב עניין פלוני דן בהרחבה בסוגית התביעה העצמאית, אשר לה נפקות לעניין הסמכות הנמשכת. בפסק הדין סקר חברי השופט עמית את התפתחות הפסיקה בנושא, ודן במעבר מן המבחן הפורמלי אל המבחן המהותי, תוך שהציג שני שלבי בדיקה במסע לקבוע האם מדובר בתביעה עצמאית. כנאמר מפיו, בשלב הראשון, יש לבחון האם התקיים דיון ענייני במזונות הקטינים, כאשר באין ראיה לסתור, נקודת המוצא היא שעניינם של הקטינים נבחן כאשר אושר הסכם הגירושין. בהקשר דברים זה צוין, כי חזקה על הפורום הדן שגם במסגרת אישור הסכם אשר לא היה מעורב בגיבושו, יבחן אם יש בתוכנו מענה לצרכי הקטינים. רק במידה שהוכח כי לא נערך דיון ענייני במזונות הקטינים, יש לגשת לשלב השני, בו ייבחן האם בפועל קופחו הקטינים בסכום המזונות שנפסק לזכותם. ככל שלא קופחו זכויותיהם, אין מדובר בתביעה עצמאית, והסמכות העניינית נתונה לערכאה אשר דנה בנושא בתחילה.

יא.

גישתי, כפי שהובעה בפסק הדין ב עניין פלוני , הייתה כי הפורום מתבקש לבחון בראש וראשונה את המהות, ולבדוק האם הסכום אשר נפסק – לאחר דיון ראוי –

משקף את צרכיהם של הקטינים ואינו מקפח אותם, וכן האם טובתם אינה "נבלעת" תוך כדי המאבק המשפטי של הוריהם, וראו בפסקה ג' לפסק דיני:

"המבחן הוא איפוא אמיתיות ההליך בכל הנוגע לקטין, לאחר שבית המשפט וידא, באמצעות ייצוג וחוות דעת לפי הנחוץ, כי ענייניו של זה נשקלים באופן שאינו טבול בסכסוכי הוריו."

וכפי שציינתי בסיפא פסקה ד' "עמוד האש ועמוד הענן, כוכב הצפון... (הוא) דיון מהותי אמיתי בצרכי הקטין, יהיו אשר יהיו; דן ופסק – דן כפשוטו ובהמשך פסק". לעניין זה ראו גם בג"ץ 1745/13 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים (2014).

יב.

לגישתו של חברי השופט הנדל , על כלל הסוגיות הנוגעות לקטינים להיות נדונות באופן מובחן ברמה הדיונית – הן בבדיקת ההסכם על ידי בית המשפט והן בניסוח ההחלטות ובהנמקתן. לגישתו, זכותם של הקטינים להגיש תביעה עצמאית איננה נגזרת מן הקיפוח בפועל, אלא צומחת שעה שהוכח כי עניינם וטובתם לא נשקלו ונבחנו לגופם, או נשקלו כאשר נוצרה תלות ישירה בעניינים שבין הוריהם. כך, גם כאשר "מבחן התוצאה" אינו מעיד על קיפוח, כל עוד לא נדון עניינם של הקטינים באופן מובחן, צומחת להם זכות לפנות בתביעה עצמאית לערכאה בה יבחרו. המבקשת בענייננו מבקשת להיתלות בכך כדי לפתוח פתח לתביעה עצמאית, שכן לטענתה עניינן של הקטינות לא נבחן לגופו.

בסופו של יום, כעולה מפסק הדין בעניין פלוני, בלא שאכנס לניואנסים בתוכו, השורה התחתונה היא "דן ופסק" מהותי, שאז לא יאפשר "כרכור" בין הערכאות (ראו בע"מ

22/05 פלוני נ' פלונית) בעקבות אחד מבתי הדין הרבניים (פסקה ב(2)) .

האם במקרה דנא יש מקום לקבוע כי מדובר בתביעת מזונות עצמאית?

יג.

דיון בהליך הראשון, אשר התקיים ביום 30.5.11 בפני בית הדין הרבני, הוקדש לעניין המזונות בלבד. במהלך הדיון, בו נכחה המבקשת בלבד, נשאלה מהו גובה מזונות הקטינות אותו היא דורשת, וענתה כי הצדדים סיכמו ביניהם על סך 2,000 ₪. בית הדין אישר את הסכום וקבע, כי למשיב שמורה הזכות לטעון ביחס לגובה המזונות בדיון עתידי.

יד.

הליך זה, לקוני וקצר ככל שיהיה, לא עירב בין סכסוכם ה"רחב" של בני הזוג למזונות, והוקדש אך ורק לעניין המזונות. בית הדין אישר את מבוקשה של המבקשת ולא דרש במופלא מעבר לכך; כמובן אילו היה המשיב מתייצב ואילו נתגלעה מחלוקת היה על בית הדין להיכנס לשפיר ולשליה של התביעה ומצב הצדדים.

טו.

ואולם, הדיון בנושא המזונות לא הסתכם בדיון הקצר האמור, והמבקשת שבה ופנתה אל בית הדין הרבני בבקשה להגדיל את גובה דמי המזונות בחמש מאות שקלים. עיון בפרוטוקול מיום 7.11.11 מצביע על דיון רחב למדי בנושא, בו נכחו שני בעלי הדין והשיבו על שאלות הדיינים. אף אם דיון זה אינו משביע רצונה של המבקשת, נוכח העובדה שלא הוצגו מסמכים והצדדים לא היו מיוצגים על ידי עורכי דין, עולה מן הכתוב כי המבקשת הציגה את בקשתה, ובית הדין ביקש לבחון את הכנסות הצדדים ובפרט להבין את יכולתו הכלכלית של המשיב לתשלום המזונות, נוכח מצבו. אין ספק איפוא במישור הדיוני כי בית הדין דן ובהמשך פסק (ביום י"ב חשון תשע"ב, 9.11.11).

טז.

מפסק הדין של בית הדין הרבני עולה, כי הסכום נקבע בהינתן מצבו הכלכלי של המשיב, אשר ביקש באותה עת להפחית מסכום המזונות אשר נפסק. עוד עולה מבין שורות פסק הדין, כי במצב כלכלי אחר של המשיב, היה בית הדין פוסק באופן שונה, בהתאם לצרכי הקטינות ולאפשרות לדרוש את הסכומים מן המשיב. על כן – כאמור – קוים דיון של ממש. אכן, במסגרת קביעת גובה דמי מזונות בוחן בית המשפט, או בית הדין, גם את רכוש הצדדים ויכולתם הכלכלית. לא אביע כאן דעה

האם אילו נדונו צרכי הקטינות ברמת פירוט גבוהה יותר, היה בית הדין מגיע לקביעה דומה או שמא להגדלה מסוימת, ומכל מקום, אין להתעלם מקביעתו של בית הדין כי ככל שיחול שינוי מהותי במצבו הכלכלי של המשיב, לרבות סיום מעצר הבית וכניסה למעגל העבודה, יהיה מקום לקיים דיון נוסף. כך, פתח בית הדין הרבני צוהר בפני המבקשת, וצוהר זה עודנו פתוח – וכידוע, בנושא מזונות ככלל אין הדלת נעולה לשינויים – וחזקה על בית הדין שככל שתעלה לפניו בקשה חדשה ידון בה בפתיחות דעת.

יז.

נוכח האמור, סבורני כי נתקיים בבית הדין הרבני "דן ופסק", קרי, דיון בעניינן של מזונות הקטינות התקיים בנפרד ובלא תלות בסכסוך בין הוריהן, ובית הדין החליט בהתאם לנסיבות המיוחדות אשר עמדו בפניו. אשר על כן, התביעה להגדלת גובה דמי המזונות עודנה מצויה בתחום סמכותו של בית הדין הרבני, שדלתו לא ננעלה לעתיד – דבר שיש להטעימו –

ואיני רואה איפוא מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.8.15.

יח.

איני נעתר איפוא לבקשה.