בע"מ 6304-22 בע"מ 6304-22

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 31.7.2022 (עמ"ש 62397-10-21, השופטת ע' רביד והשופטים נ' שילה ו-ג' הס). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 7.10.2021 (תלה"ם 24205-04-20, השופט ש' בר יוסף).

2.מקורה של הבקשה שבפני בסכסוך רכושי בין הצדדים, בני זוג לשעבר. המבקשת, שהיא אזרחית רוסיה, והמשיב, שהוא אזרח ישראל, חיו יחד ברוסיה כבני זוג החל משנת 2002, ונולדו להם שני ילדים משותפים בשנים 2003 ו-2009 (להלן: הילדים). המחלוקת בין הצדדים נסבה על חלוקת הרכוש המשותף, ובהקשר זה קיימת ביניהם אי-הסכמה באשר למועד סיום היחסים הזוגיים ביניהם – לשיטת המבקשת הם נפרדו בשנת 2014, ואילו לשיטת המשיב פירוק הזוגיות אירע כבר בשנת 2011.

3.כבר עתה יצוין כי המבקשת לא קיבלה מעמד בישראל, לאחר שהבקשה להסדרת מעמדה מטעמים הומניטריים נדחתה על-ידי רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: הרשות). עוד יצוין כי ביום 26.8.2020 דחה בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ערר שהגישה המבקשת נגד החלטת הרשות. בהמשך, המבקשת הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים אשר נדחה אף הוא, ובגדרו נקבע כי עליה לצאת מישראל עד ליום 15.8.2021. מועד זה נדחה נוכח הסכמות אליהן הגיעו הצדדים ונקבע לבסוף ליום 15.11.2021, שבו הוחזרה המבקשת לרוסיה.

4.להשלמת התמונה, יצוין כי המבקשת, המשיב והילדים ביקרו בישראל מספר פעמים במהלך השנים 2014-2013 במסגרת חופשות משותפות, שבמהלכן רכש המשיב דירה בארץ (להלן: הדירה). כמו כן, בחודש יוני 2015 המבקשת הגיעה יחד עם הילדים לישראל, וממועד זה שהתה במדינה ברציפות עד להרחקתה כאמור בחודש נובמבר 2021.

5.עוד יוער בתמצית רבה כי פרט להליך שהוליד בקשה זו, בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים נוספים, חלקם ברוסיה וחלקם בישראל. בכלל זה, יצוין כי בחודש אוקטובר 2011 המבקשת נקטה בהליך בבית המשפט לענייני משפחה בדרישה לחייב את המשיב בתשלום מזונות הילדים (תמ"ש 18092-10-11, להלן: הליך המזונות). הליך זה נדחה על הסף נוכח קבלת טענות המשיב לפיהן ישראל אינה הפורום הנאות לדון בעניין, בשים לב לכך שמרכז חייהם של הצדדים היה ברוסיה. כמו כן, יצוין כי בין הצדדים התנהלו הליכים גם בנוגע לטענות המשיב להחזקת הילדים בישראל שלא כדין בידי המבקשת (תמ"ש 10318-02-14) וכן לעניין המשמורת עליהם.

6.ההליך שבמסגרתו הוגשה בקשה זו החל ביום 21.4.2020, עם הגשת תביעה רכושית על-ידי המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה. במסגרת התביעה טענה המבקשת כי מאחר שהיא והמשיב היו ידועים בציבור, ונוכח הסכם שנכרת ביניהם, היא זכאית למחצית מכלל הרכוש שנצבר במהלך חייהם המשותפים כזוג. בתגובה, המשיב הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל הגשתה לפורום לא נאות וכן על בסיס טענת התיישנות. לטענתו, הפורום הנאות לדיון נמצא ברוסיה, שכן שם חיו הצדדים במשך שנות הזוגיות ושם נמצא הרכוש שעליו נסבה המחלוקת. מנגד, לטענת המבקשת, במועד שבו הוגשה התביעה ישראל הפכה למדינת הפורום הנאות. זאת מאחר שהיא התגוררה בה עם הילדים בהסכמת המשיב מאז שנת 2015, ומאחר שהמשיב הוא אזרח המדינה ובעל נכסים בה. כמו כן, המבקשת הדגישה כי הדין הרוסי אינו מכיר במוסד הידועים בציבור, ולפיכך אם תנהל את תביעתה שם לא תוכל לזכות בסעד אפקטיבי.

7.ביום 7.10.2021 בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם טענות המבקשת לא התיישנו, אך ישראל אינה הפורום הנאות לבירורן. בנימוקיו קבע בית המשפט לענייני משפחה כי לפי מבחן "מירב הזיקות" מרכז חיי הצדדים כזוג היה ברוסיה, ובהתאם זוהי מדינת הפורום הנאות, כפי שנקבע בהליך המזונות. בית המשפט לענייני משפחה הסתמך בהחלטתו על כך שבמועד הפרידה בין בני הזוג לא הייתה כל כוונה של המבקשת לעלות לישראל או להשתקע בה, וגם בשנים שבהן התגוררה בארץ היא לא התערתה בה (היא לא עבדה בישראל, אינה שולטת בשפה העברית, אין לה חשבון בנק ישראלי, ובנוסף לכך משפחתה, לרבות ילדיה מקשר קודם, מתגוררים ברוסיה). לבסוף, בית המשפט לענייני משפחה פסק כי על המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך של 300,000 שקלים.

8.על פסק דין זה ערערה המבקשת לבית המשפט המחוזי. במסגרת הערעור טענה המבקשת כי ציפיית הצדדים הייתה להתדיין בישראל ככל שתתעורר ביניהם מחלוקת רכושית. עוד טענה המבקשת כי בית המשפט לענייני משפחה שגה בכך שלא ייחס את המשקל הראוי לעובדה שלא תוכל לקבל סעד בפורום הזר שצפוי לדחות את תביעתה על הסף. בנוסף, המבקשת הלינה על גובה הוצאות המשפט שהוטלו עליה, במיוחד נוכח העובדה שההליך התנהל רק ביחס לטענות המקדמיות בדבר פורום לא נאות והתיישנות. בתגובה, המשיב טען כי בחירתה של המבקשת להגיש את תביעתה דווקא בישראל נבעה משיקולים זרים, וכי נוכח ההכרעות השיפוטיות בהליכים קודמים בין הצדדים היא מושתקת מלטעון כי ישראל היא הפורום הנאות להתדיינות ביניהם. בנוסף, טען המשיב כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בגובה ההוצאות שנפסקו לו.

9.ביום 31.7.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקבעו שאין בסיס להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי אף שתנאי מהותי והכרחי להפעלת הדוקטרינה של פורום לא נאות הוא קיומו של פורום חלופי שבו יוכלו הצדדים להתדיין, די לעניין זה בקיומה של אפשרות להגיש תביעה רכושית ברוסיה, אף אם לא ניתן להבטיח זכייה בתביעה וקבלת סעד. בהקשר זה אף הודגש כי כל פרשנות אחרת תפתח פתח ל-"forum shopping". בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי עיון בחוות הדעת שהוגשו ביחס לדין הרוסי בעניין, מלמד כי זה אינו סותם את הגולל על האפשרות כי המבקשת תוכר כבעלת זכויות רכושיות מכוח עילה חוזית שאינה תלויה בהכרה בצדדים כידועים בציבור. לבסוף, בעניין ההוצאות, בית המשפט המחוזי קבע שאף שמדובר בסכום גבוה מאוד, אין מקום לשנות מקביעת בית המשפט לענייני משפחה נוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב בהיבט זה אלא אם סכום ההוצאות בלתי סביר לחלוטין.

10.ביום 20.9.2022 הוגשה הבקשה שבפני, המכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המבקשת, פסק הדין גורם לתוצאה קשה ולעיוות דין בכך שהוא סותם את הגולל על יכולתה לתבוע את זכויותיה המהותיות מתוקף היותה ידועה בציבור. לטענת המבקשת, במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג נצבר הון עתק המוערך בכ-50 מיליון דולר, וחרף זאת פסיקותיהן של הערכאות הקודמות מותירות אותה כעת ללא הכרה בכל זכות רכושית. כמו כן, המבקשת טוענת כי המקרה מעורר מספר שאלות משפטיות בעלות השלכות רוחביות, בין היתר, לעניין התנאים לקבלתה של טענת הפורום הלא נאות.

11.לאחר שנתתי דעתי לטענות בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אף מבלי להידרש לתשובת המשיב. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". חרף ניסיונה של המבקשת לשוות כסות עקרונית לבקשתה, התרשמתי כי זו נטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים ואינה מעוררת שאלות משפטיות בעלות השלכות רוחביות. כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה עלולה לגרום עיוות דין. טענותיה של המבקשת, לרבות בכל הנוגע לשאלת הפורום הנאות, נבחנו ונדונו על-ידי הערכאות הקודמות ולא מצאתי כי נפל בהכרעותיהן פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כך גם נתתי דעתי לקביעותיהן ביחס לאפשרותה של המבקשת ליישב את המחלוקת הרכושית מול המשיב במסגרת מערכת המשפט שהיא הפורום הנאות בנסיבות העניין. מן הדברים אכן עולה מערכת יחסים מורכבת בין הצדדים, אולם לא היא שעומדת במרכז הבקשה דנן, אלא שאלת הפורום הנאות בנושא הרכושי בלבד.

12.סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, ונוכח ההוצאות שנפסקו בהליכים הקודמים בהן איני מוצאת מקום להתערב, אין צו להוצאות בהליך זה.