בע"מ 6310/18 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטים ע' הוד, ט' ערפאת ו ג' צפריר ) מיום 20.6.2018 בעמ"ש

31054-11-17, בגדרו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופט מ' שדאפנה ) מיום 17.10.2017 בתמ"ש 23005-10-15. בגדרי בקשת רשות הערעור הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע.

2.

המשיבה 1 ובעלה המנוח (להלן: המנוח ) – הוריהם של המבקש ושל המשיב 2 - היו רשומים במרשם המקרקעין בחלקים שווים ביניהם כחוכרים לדורות של משק חקלאי במושב תל עדשים (להלן: המשק ), בין היתר מכוח חוזה משבצת שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל לבין מושב תל עדשים (להלן: חוזה המשבצת ).

3.

ביום 4.8.1981 חתמו המשיבה 1 והמנוח על זיכרון דברים בדבר העברת הבעלות על המשק למבקש ולבת זוגו דאז (להלן: רותי ;

זיכרון הדברים ). ביום 13.9.1982 הצהירו המשיבה 1 והמנוח בין היתר בכתב ידם על מינויו של המבקש, באופן בלתי חוזר, כבן ממשיך במשק (להלן: כתב ההתחייבות ). זכויות המבקש ורותי לא נרשמו בלשכת רישום המקרקעין ולא נרשמה כל הערת אזהרה בגין ההתחייבויות השונות שבכתב ההתחייבות.

4.

ביום 3.5.2001 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת

מ' רבס ) בתובענה שהגיש המבקש נגד רותי לפירוק שיתוף בבית מגוריהם במשק, ובתובענה שהגישה רותי נגד המבקש לאיזון משאבים בין בני הזוג (להלן: פסק הדין לפירוק השיתוף ), בו נקבע בין היתר כי למבקש זכויות של בן ממשיך, בהתאם לתקנה 3(א) לתקנות האגודות השיתופיות.

5.

ביום 23.8.2004 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (השופטת מ' רבס ) בתובענה שהגישו המנוח והמשיבה 1 נגד רותי לפינויה ולסילוק ידה מבית המבקש, ובתביעה שכנגד שהגישה רותי בה עתרה להצהיר כי הוקנו לה ולמבקש זכויות במשק מכוח זיכרון הדברים וכתב ההתחייבות, ובהתבסס על פרוטוקול האסיפה הכללית בעניין העברת המשק למבקש ולרותי (להלן: הפרוטוקול ). בין היתר נקבע כי אין בזיכרון הדברים כדי למלא אחר דרישות חוק החוזים לעניין המסוימות וגמירת דעת הצדדים, ולפיכך אין לו תוקף משפטי, וכי מכתב ההתחייבות ומהתנהגות המשיבה 1 והמנוח לאורך השנים עולה כי הסכמתם הייתה שרותי ושהמבקש יבנו את ביתם בחלקת המשק ויתגוררו בו, אך לא ניתן להסיק מהתנהגותם כי הם העניקו לרותי ולמבקש את כל הזכויות במשק (להלן: פסק הדין בתביעת הפינוי ).

6.

לאחר פטירתו של המנוח בשנת 2010, נרשמה המשיבה 1 כבעלת מלוא הזכויות במשק על פי צו לקיום צוואת המנוח.

בשנת 2012 חתמה המשיבה 1 על תצהיר מתנה ללא תמורה לבן משפחה, בו התחייבה להעביר למשיב 2 את בית המגורים של המשפחה, ושטח נוסף מהמשק אשר נמצא מסביב לבית המגורים. לאחר שהמשיב 2 חתם על תצהיר קבלת מתנה ללא תמורה מבן משפחה, הצדדים חתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר לביצוע הפעולה. בגין עסקה זו נרשמה הערת אזהרה ומשכון.

7.

אי לכך, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום נגד המשיבים בה עתר בין היתר למתן צו המצהיר, בהסתמך על זיכרון הדברים, על כתב ההתחייבות ועל הפרוטוקול, כי הוא הבעלים של כלל הזכויות במשק.

8.

בפסק דין מיום 17.10.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את תביעת המבקש האמורה, בקבעו בין היתר כי אומד דעת הצדדים היה למנות את המבקש כבן ממשיך. על כן, חרף אי רישום הערה מתאימה בפנקסי הסוכנות או במנהל מקרקעי ישראל בדבר מינוי המבקש כבן ממשיך, נקבע כי ניתן להחיל עליו את הוראות סעיף 19(ג)(7) לחוזה המשבצת, הקובע בין היתר כי מקום בו ניתנו התחייבויות בכתב של הסוכנות כלפי חבר האגודה, עד למועד חתימת ההסכם הדו צדדי בדבר מסירת זכויות שימוש שלו במשק לאחד מילדיו ששמו ננקב במפורש – תימסרנה הזכויות הנ"ל במשק לאחר פטירתו של אותו חבר אגודה, בהתאם להתחייבות הסוכנות כלפיו. לאור האמור, נקבע כי המבקש זכאי להירשם בספרי הרשות והאגודה כבעל הזכויות במשק, בכפוף לנהלי ולהוראות חוזה המשבצת, ובכפוף לפיצוי המשיב 2 או לחלופין בכפוף לפיצול הנחלה, על פי בחירת המבקש.

9.

על פסק דין זה הגישו המשיבים ערעור לבית המשפט המחוזי, בו בין היתר טענו נגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.

10.

בפסק דין מפורט ומנומק מיום 20.6.2018 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים. בין היתר נקבע כי פסק הדין בתביעת הפינוי מחייב את הצדדים להליך שהתנהל בבית משפט קמא, ועל כן פסק דין זה שומט את הבסיס מתביעת המבקש בהליך זה, וכי דין תביעת המבקש להידחות אף מכוח עיקרון ההשתק השיפוטי שחל במקרה דנן, וזאת לנוכח העובדה שבמסגרת התביעה לפירוק השיתוף הצהיר המבקש כי הוא אינו בן ממשיך במשק, היות והמשיבה 1 והמנוח לא היו בעלי המשק. כמו כן, נקבע כי גם אלמלא הקביעות האמורות, פסק דינו של בית משפט קמא שגוי לגופו של ענין בעיקר בשל קביעותיו העובדתיות השגויות.

11.

על פסק דין זה הגיש המבקש את הבקשה לרשות ערעור שלפני, בה בין היתר טוען המבקש נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי תוצאת פסק דינו של בית המשפט המחוזי היא אבסורדית, הואיל ולפיה המבקש לא רשאי לטעון כי הוא בן ממשיך בשל השתק שיפוטי, בשעה שפסק הדין לפירוק השיתוף - הקובע שהמבקש הוא בן ממשיך - מהווה מעשה בית דין.

12.

לאחר העיון בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

13.

הבקשה אינה מגלה עילה המצדיקה מתן רשות ערעור ב" גלגול שלישי " - רשות אשר לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינה של הבקשה נטוע כולו בנסיבות העובדתיות הקונקרטיות הקשורות לסכסוך בין המבקש למשיבים, והיא אינה מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית. פסק דינו של בית משפט המחוזי מפורט, מנומק ומבסס היטב את המסקנה כי יש לבטל את קביעתו של בית משפט השלום בדבר היות המבקש בן ממשיך. על כן, טענות המבקש אינן מצדיקות מתן רשות ערעור ואינן מצביעות על עיוות דין שנגרם חרף ניסיונו לטעון לכך.

14.

אשר על כן, הבקשה נדחית, וממילא הבקשה לעיכוב ביצוע מתייתרת. משלא נתבקשה תשובת המשיבים, לא אעשה צו להוצאות.