בע"מ 6325/20 פלוני נ. פלוני

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים ש' שוחט, ע' רביד ו- נ' שילה ) ברמ"ש 48940-03-20 מיום 10.8.2020, בגדרו נדחתה בקשת המבקשת לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט א' שני ) בתלה"מ 50724-10-19 מיום 4.3.2020.

2.

המבקשת והמשיב גרושים ולהם שתי בנות, האחת בגירה והשנייה קטינה בת 15. מאז פרידתם לפני כעשור הם מנהלים הליכים משפטיים רבים ומסועפים בנוגע למשמורת הבנות ולהסדרי השהות שלהן עם המשיב (האב). בית המשפט קמא עמד בפירוט רב על ההליכים שקדמו להחלטה מושא בקשה זו, ואיני רואה צורך לחזור ולפרט את הדברים, ואסתפק בעיקר הנוגע לענייננו.

3.

עד לסוף חודש ספטמבר 2019 התקיימו מפגשים סדירים בין המשיב והבת הקטינה (להלן: הבת ), שאז החליטה היא לפתע לנתק כל קשר עמו. על רקע זה, הגיש המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בקשה ליישוב הסכסוך. לאחר דיון בבקשה, בפסק דין מיום 24.10.2019, קבע בית המשפט כי המבקשת אינה מקיימת את חובתה לוודא קיום קשר בין המשיב ובתו, ואף מעודדת את הבת להימנע מקשר זה, ועל כן הורה על מינויה של מומחית לצורך קיום מפגשים שמטרתם חידוש הקשר בין המשיב ובתו, וכן הטיל על המבקשת סנקציות כספיות באם תימנע את קיום המפגשים. ואולם המבקשת סירבה להביא את בתה למפגשים שנקבעו, ומשכך ביום 17.11.2019 נענה בית המשפט לבקשת המשיב והטיל עליה סנקציות כספיות נוספות, משמצא כי סרבנות הבת נעשית בעידוד המבקשת. ביום 10.12.2019, לאחר שניסיונות המומחית ליצור קשר עם המבקשת העלו חרס, נפגשה היא לבסוף עם הבת. למחרת התקיים דיון נוסף בבקשת המשיב להטלת סנקציות על המבקשת בכדי שזו תשתף פעולה עם המומחית שמונתה. נוכח המשך התנהגותה של המבקשת, הורה בית המשפט על מינוי אפוטרופוס לדין לבת והטיל על המבקשת סנקציות של מאסר והפקדת רישיון ככל שבתה לא תתייצב למפגשים. בהחלטה נוספת מיום 30.1.2020, שהתקבלה לאחר שהמבקשת ובתה לא הגיעו למפגש עם המומחית, הוטלו על המבקשת סנקציות כספיות נוספות.

4.

בין לבין הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.10.2019. ביום 10.2.2020 התקיים דיון בערעור, ובסופו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי לפיה יבוטלו החלטותיו הקודמות של בית המשפט לענייני משפחה ועניינה של הבת יוחזר לבית המשפט לבחינה מחודשת, לאחר שיתאפשר לה להשמיע את דבריה.

5.

ביום 4.3.2020, לאחר שבית המשפט לענייני משפחה שמע את הבת בנוכחות המבקשת ועובדת סוציאלית, הורה הוא על חידוש הסנקציות שהוטלו על המבקשת בהחלטותיו הקודמות. בהחלטתו ציין בית המשפט את התרשמותה החד-משמעית של העובדת הסוציאלית כי מדובר במקרה של ניכור הורי, והוסיף כי הוא שותף למסקנה זו, בשים לב לכך שלא נמצא כל טעם של ממש לסירוב הבת לפגוש את אביה.

6.

על החלטה זו הגישה המבקשת בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ביום 10.8.2020 דחה בית המשפט את הבקשה בפסק דין מפורט ומנומק היטב. בית המשפט מצא כי בדין קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מדובר במקרה של ניכור הורי, וזאת לנוכח הניתוק הפתאומי מצד הבת את קשריה עם המשיב, מבלי שזו הציגה כל טעם ענייני לניתוק הקשר; עקב כך שהמבקשת שכרה לבת ייצוג משפטי עצמאי, על אף שמונה לה אפוטרופוס לדין, בניסיון לעכב את הטיפול בבתה; בשל העובדה כי כשהייתה בתם הבגירה של הזוג בגילה של הבת הקטינה, ניתקה אף היא קשר עם המשיב וסירבה לחדשו, תוך שנקבע על ידי בית המשפט לענייני משפחה בתיק אחר כי סירוב זה נעשה אף הוא בתמיכת המבקשת; ולנוכח ממצאי המומחית שנפגשה עם הבת וקבעה כי עסקינן במקרה של ניכור הורי מובהק. על רקע ממצא זה, נקבע כי הסנקציות הכספיות שהושתו על המבקשת הן מוצדקות ונועדו למנוע את המשך גרימת הנזק למצבה הנפשי של הבת ולהתפתחותה, אשר נגרם כתוצאה מהעדר שיתוף הפעולה של המבקשת עם גורמי הטיפול, בניגוד לחובתה לדאוג לטובת בתה בקיום קשר עם המשיב.

7.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי, בה נטען כי המבקשת לא הסיתה את בתה נגד המשיב וכי גם עתה היא אינה מתנגדת שזו תיפגש עמו; כי למומחית שמונתה לא היה מידע מספק כדי לקבוע כי מדובר בניכור הורי; כי למשיב אין כלל זכות לעתור לבית המשפט בבקשה להטלת סנקציות על המבקשת בשל חוסר הסכמתה של הבת להיפגש עמו; וכי יש לכבד את חירותה ורצונה של הבת שלא להיפגש עם המשיב.

8.

לאחר עיון

בבקשה

ובנספחיה ובהחלטות בתי המשפט דלמטה, החלטתי, בתוקף סמכותי לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור, וזאת לאחר שמצאתי

כי

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

לא

מעורר שאלה משפטית

עקרונית

החורגת

מעניינם

של

הצדדים, וכי מתן רשות

ערעור

אינו

דרוש

כדי

למנוע עיוות

דין .

9.

הבקשה לרשות ערעור נדחית אפוא.