בע"מ 6344/13 פלוני נ. פלוני

לפניי בקשה למתן רשות ערעור ולצידה בקשה לעיכוב ביצוע על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים ש' שטמר, ב' בר-זיו, ע' זרנקין ) בתיק עמ"ש 30070-04-13 שניתן ביום 6.8.2013, אשר קיבל את ערעור המשיבה על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה מיום 6.3.2013. בפסק דין זה התקבלה תביעת המבקש להפחתת מזונות אחת מבנותיו.

1.

המבקש והמשיבה נישאו זה לזו בשנת 1987, מנישואיהם נולדו להם שלוש בנות. ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו בשנת 2008, ובני הזוג התגרשו בשנת 2011. ביום 5.8.2010 ניתן פסק הדין בתביעות הרכושיות שבין הצדדים, וכן בתביעת המשמורת ובתביעת המזונות. ביום 24.11.2010 הגיש המבקש תביעה להפסקת מזונות שתיים מן הבנות, שהתגוררו עם המשיבה, בשל סירובן לקשר עם המבקש. תביעה זו נדחתה ביום 13.6.2011 על רקע הקביעות כי הבנות הינן קורבן הנסיבות, וכי האב לא השכיל להתגייס לטובת חידוש הקשר עם בנותיו, ולכן אין להטיל את האשם להיעדר הקשר על הקטינות. במסגרת ההליך קבעה פקידת הסעד כי בשלב זה אין לכפות על אחת הבנות, ילידת 1996, מפגשים עם אביה. על רקע טענותיו כי בינו לבין בתו לא התקיים קשר מזה כארבע שנים, הגיש המבקש תביעה נוספת להפסקת מזונות הבת עד לחידוש הקשר עמה. במסגרת פסק הדין שניתן ביום 6.3.2013, קיבל בית המשפט לענייני משפחה בחיפה את תביעת המבקש והורה לו לפתוח תכנית חיסכון לבת, במסגרתה יפקיד את כספי המזונות להם היא זכאית החל מחודש אפריל 2013. עוד קבע בית המשפט קמא כי הבת תהא זכאית לקבל את הכספים במידה ותפעל לחידוש הקשר עמו, ובמידה שהקשר לא יחודש עד סיום החובה לתשלום המזונות – יהא המבקש רשאי לפדות הכספים.

2.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי. במסגרת הדיון הראשון שנערך בערעור שהוגש על-ידי המשיבה ובתה, הוצעה לצדדים הצעת פשרה, לפיה פסק דינו של בית המשפט קמא יישאר על כנו, אולם, מתוך דמי המזונות שנפסקו לבת, יעביר המבקש למשיבה מדי חודש שני שליש מהסכום, ואילו השליש הנותר יישאר מופקד כפי שהורה בית המשפט קמא. לאחר שניתן תוקף להסכם בפסק דין מיום 11.6.2013, התברר כי על אף האמור בו, המשיבה לא חתמה על הצעת הפשרה, מאחר שברצונה לתקן את נוסחו. אי לכך, עוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי שקבעה כי בהיעדר חתימתה של המשיבה, לא ניתן היה לתת להצעת הפשרה תוקף של פסק-דין, כפי שכנראה נעשה, ולכן יש לראות את פסק הדין כמבוטל. עוד נקבע בהחלטה, כי על המבקש, שלא נכח באולם הדיונים באותה עת, להודיע לבית המשפט עד ליום 1.7.2013, האם הוא מסכים לנוסח המתוקן. אולם, מאחר שלא התקבלה תגובתו נתן בית המשפט את פסק הדין בערעור נשוא בקשה זו, בהתעלם מהצעת הפשרה.

3.

בהמשך לכך, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור בפסק דין מיום 6.8.2013, וקבע כי לא היה מקום להתנות את תשלום המזונות בנכונותה של הבת לחדש את הקשר, וכי אין לבוא עמה חשבון שכן טרם נכונה היא מבחינה נפשית לחדש הקשר עם המבקש, בין היתר על רקע התמודדותה עם מחלת האנורקסיה, ועם הקשיים שיצרו ההליכים המשפטיים שניהלו ביניהם ההורים במסגרת הליך הגירושין.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא שקל במסגרת שיקוליו כי בתו בחרה שלא להיות עמו בקשר, וזאת למרות ניסיונות רבים מצידו ומצד גורמי הרווחה. כך נטען כי שרותי הרווחה אף סברו כי טובת הקטינה להיות עם המבקש מאחר שהמשיבה מסיתה אותה כנגדו. מעבר לכך, את עיקר טענותיו מפנה המבקש כנגד החלטת בית המשפט קמא, שלא ליתן תוקף להסכם הפשרה, שכן לטענתו המשיבה הסכימה להצעת הפשרה ואף חתמה על פרוטוקול הדיון, שקדם למתן פסק הדין המעניק תוקף להסכם. עוד טוען המבקש כי בנסיבות דנן משניתן פסק הדין, והמבקש אף עזב את אולם הדיונים רק לאחר שקיבל עותק מפסק הדין, ברי כי בית המשפט סיים את מלאכתו ו"קם מכיסאו", ולכן לא היה רשאי לשנות מהחלטתו ולתקן את פסק-הדין.

5.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. מדובר בבקשת רשות לערער לערכאה שלישית. כידוע, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור "בגלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, ציבורית או אחרת, שההכרעה בה חורגת מעניינם של הצדדים להליך הספציפי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) (להלן: הלכת חניון חיפה ). הבקשה שלפניי אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית אשר חורגת מעניינם של הצדדים. טענות המבקש כולן תחומות לעניינו הספציפי במקרה הנדון – טענות הנוגעות לנסיבותיו האישיות של המבקש, להתנהלות המשיבה בעניינם ולקביעת בית המשפט קמא לעניין הפסקת המזונות. אין מקום אף להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא ליתן תוקף להצעת הפשרה, משקבע כי זו לא נחתמה על-ידי המשיבה, וממילא טענותיו של המבקש לעניין זה נטענו בעלמא ובהיעדר אסמכתאות.

6.

למעלה מן הצורך ולגופו של עניין אוסיף, כי צדק בית המשפט המחוזי בבטלו את פסק הדין של בית המשפט קמא, שהתנה את תשלום המזונות בנכונות הבת לחדש את הקשר עם אביה. הגם שהאפשרות העקרונית להפחית או לשלול מזונותיו של ילד סרבן הוכרה בפסיקת בית משפט זה (ראו למשל: ע"א 425/68

משכיל לאיתן נ' משכיל לאיתן , פ"ד כג(1) 309; ע"א 199/77 חריר נ' חריר , פ"ד לב (1) 458; ע"א 1741/93

אזולאי נ' אזולאי (13.7.94); רע"א 3761/10

פלוני נ' פלונית (15.7.10)), ראוי כי אפשרות זו תישמר אך למצבים חריגים ולנסיבות יוצאות דופן, והשימוש בה יעשה במשורה. ודוק, על אף שלא ניתן לחלוק על חשיבות הקשר בין אב לבתו, אין לכפות קשר זה על הצדדים בדרך של כפיה כלכלית או אחרת, אלא מתוך הנחיה ושכנוע ובמידת הצורך טיפול והדרכה. יש לקוות כי בעת שישובו הסדרי התשלום לסדרם, ניתן יהיה לטפל בנושא חידוש הקשר בין האב לבתו, ובהעדר הליכים משפטיים תלויים ועומדים ביניהם דומה כי יש סיכוי רב יותר לחידושו.

הבקשה, איפוא, נדחית. משהחלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור, התייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי. מאחר שלא התבקשה תגובה לבקשה, אין צו להוצאות.