בע"מ 6366/15 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (עמ"ש 30263-03-15, כב' השופטים ש' שטמר , ס' ג'יוסי ו- ח' שרעבי ), במסגרתו נדחה באופן חלקי ערעור המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (תמ"ש 24984-11-14, כב' השופטת ש' ברגר ) למחוק על הסף את תביעתו "לאחריות הורית, משמורת משותפת וחלוקת הסדרי שהייה".

2.

ביום 11.6.2014 ניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה פסק דין שבו בוטלה המשמורת המשותפת של המבקש והמשיבה על בנם הקטין, ונקבעו למבקש הסדרי ראייה מסוימים. ביום 15.7.2015 דחה בית משפט זה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין. חודשים ספורים לאחר מכן, ביום 12.11.2014, הגיש המבקש תביעה חדשה בעניין לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, אולם תביעתו נמחקה על הסף. בית המשפט מצא כי פרק הזמן הקצר שחלף מאז בוטלה המשמורת המשותפת אינו מאפשר בחינה ראויה של השלכות המצב החדש על הקטין, והוסיף כי המבקש לא הציג ולו תשתית לכאורית בדבר שינוי נסיבות, כך שתביעתו מצטיירת כניסיון פסול לערער על החלטות ופסקי דין חלוטים. משום כך, ומשיקולים של טובת הילד, נמחקה התביעה.

המבקש ערער על החלטה זו לפני בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה את ערעורו בכל הקשור לרכיב המשמורת המשותפת. בית המשפט קבע כי המבקש לא השכיל להצביע על שינוי נסיבות מהותי, והדגיש כי התנהלותו "מותירה תחושה לא נוחה של ניסיון עקיפת ההחלטות דלעיל". עם זאת, לאור הצגתו של תסקיר עדכני המצביע על הצורך בהרחבת משך השהות של הקטין עם המבקש, הורה בית המשפט המחוזי לבחון מחדש את החלטת המחיקה באשר לרכיב הסדרי הראייה. כלפי חלקו הראשון של פסק הדין מופנית בקשת רשות הערעור שלפני.

לטענת המבקש, מחיקת רכיב המשמורת המשותפת על הסף – מבלי שניתנה לו אפשרות להציג ראיות בדבר שינוי נסיבות מהותי, ותוך ייחוס משקל רב לפרק הזמן הקצר שחלף מאז ניתנו החלטות קודמות בעניין – נעשתה שלא כדין וללא בירור. מעבר לכך, המבקש טוען כי מאחר וחלק מהותי מערעורו התקבל, הרי שלא היה מקום להטיל עליו הוצאות משפט.

1.

דין בקשת רשות הערעור להידחות. עיון בפסיקת הערכאות הראשונות מלמד כי על אף שהתביעה באשר למשמורת המשותפת נמחקה "על הסף", החלטת המחיקה נשענה על ניתוח מהותי של מכלול נסיבות המקרה. זאת, בהתבסס על הטענות שהעלו הצדדים בעניין – לרבות במסגרת תגובת המבקש לבקשת המחיקה – ועל רקע ההליכים השונים שהתקיימו בין הצדדים. כך, למשל, התייחס בית המשפט לענייני משפחה לשיקולים של טובת הילד; הימנעות המבקש ממילוי הסדרי הראייה שנקבעו בפסק הדין הראשון; ופרק הזמן הקצר שחלף מאז מתן ההחלטות הקודמות ועד להגשת התביעה החדשה. בית המשפט המחוזי הוסיף ועמד על היחסים הקשים השוררים בין בני הזוג ומלמדים כי הנימוקים לביטול המשמורת המשותפת שרירים וקיימים. הנה כי כן, בניגוד לרושם שהמבקש מנסה ליצור, החלטת המחיקה לא נשענה על "מבחן זמן" קשיח, אלא על מכלול שיקולים הנעוצים בנסיבותיו הייחודיות של המקרה. משכך, אין מקום להתערב בקביעותיהן העובדתיות של הערכאות הראשונות. לכל אלה יש להוסיף כי עסקינן בבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי.

אשר לסוגיית ההוצאות – בית המשפט המחוזי הדגיש כי "בנסיבות העניין החלטנו לפסוק למשיבה הוצאות מופחתות". ניכר, אפוא, כי ניתן משקל לקבלתו החלקית של הערעור, ועל כן אין סיבה להתערב בהוצאות שנפסקו – מה גם שאלה נקבעו על הצד המתון.

2.

סוף דבר, בקשת רשות הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.