בע"מ 6369/10 פלוני נ. פלוני

1.

בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית משפט המחוזי (עמ"ש 13642-03-10 מפי כבוד השופטת ו' פלאוט) שלא להאריך את המועד להגשת הערעור. הבקשה הוגשה במסגרת ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה (תמ"ש 4680/07 מפי כבוד השופטת ח' קיציס) לפיו נקבע כי המבקש לא הוכיח את זכאותו כבן ממשיך בנוגע למשק 72 במושב חדיד.

בית משפט המחוזי קבע כי לא נתקיים טעם מיוחד להגשת הערעור באיחור של חודשיים וכי חסרון הכיס של המבקש אינו בגדר טעם מיוחד. בנוסף נקבע כי סיכויי הערעור הינם "קלושים עד אפסיים" ועל כן אין מקום להארכת המועד להגשת הערעור.

לטענת המבקש חסרון הכיס אשר מנע ממנו להגיש את הערעור במועד הינו בגדר טעם מיוחד, משום שהעניין אינו תלוי בו. הוא נאלץ להוציא סכומים בלתי מבוטלים בשל ההליכים המשפטים אליהם נקלע. לשיטתו, סיכוי הערעור הינם טובים מאוד. נטען כי בית משפט קמא טעה בהבנת פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקביעתו כי לא נחתם כל הסכם על ידי הורי המבקש הקשור למינויו כבן ממשיך. לעומת זאת נטען שבית משפט לענייני משפחה קבע כי נחתם מסמך לפיו המבקש הינו

בן ממשיך, אלא שלא ברור האם התחייבות זאת בלתי הדירה. לגישתו, היה מקום להעביר את הנטל לצד שכנגד והיה על המשיבים להוכיח כי מדובר בהתחייבות בלתי הדירה. המבקש סבור שטעה בית משפט קמא עת קבע כי פסק הדין של בית משפט לענייני משפחה מבוסס על קביעות מהימנות.

2.

בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. יש להראות כי הבקשה מצדיקה מתן רשות ערעור, מקום שהמחוקק אינו מחייב זאת. בית משפט המחוזי שקל את השיקולים הרלוונטיים ונימק את מסקנתו כנדרש. הקושי הכלכלי אליו נקלע המבקש בנסיבות שפורטו בתיק זה, אינו בגדר טעם מיוחד, כהגדרתו בפסיקה. ודוק, עסקינן בסוגיית הגשת הערעור במועד ולא במתן פטור מתשלום אגרה או הפקדת עירבון. המבקש אף היה רשאי לפנות לבית המשפט להארכת המועד בתוך התקופה הקצובה בחוק להגשת ערעור, אך לא פעל כך. אם כל ההבנה למצבו של המבקש, פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה אכן מבוסס על ממצאים עובדתיים. ניתן משקל לטענות האם שאינה רואה בו "בן ממשיך". קו המבקש אשר התבסס בעיקר על המסמך עליו חתמו הוריו, לא הוכח כנדרש. נקבע כי "תוכנו של מסמך זה אינו גלוי לעין" וכי המבקש לא עמד בנטל להוכיח את תוכנו של המסמך ולשכנע כי אכן מדובר בהתחייבות בלתי הדירה להעביר לו את הזכויות במשק בעתיד (ראה עמודים 9 – 10 לפסק דינו של בית משפט לענייני משפחה). המבקש לא הצליח לשכנע כי יש להעביר את הנטל בנסיבות תיק וזה וכי העברת הנטל בכוחה לשנות את התוצאה. בל נשכח כי על פי פסיקת בית משפט לענייני משפחה המבקש לא הציג מארג עובדתי מספק כדי לבסס את עמדתו הן מבחינת הדין המהותי והן מבחינת דיני הראיות. סיכומו של דבר, אין בפי המבקש טענות משפטיות המגלות כי נפלה טעות המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. מכאן צדק בית משפט קמא בהחלטתו שלא להאריך את המועד להגשת הערעור.

3.

הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה אין צו להוצאות.