בע"מ 643/15 פלוני נ. פלוני

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ש' שוחט ) מיום 15.1.2015 בתיק עמ"ש 3024-01-15, בגדרה נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' השופטת ש' גליק ) מיום 26.10.2014 . במסגרת הבקשה הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

2.

בין הצדדים לבקשה מתנהל סכסוך הנוגע למשמורת על בנם המשותף, קטין יליד שנת 2005. במשך מספר שנים, למן שנת 2008 ועד לשנת 2013, הייתה נתונה המשמורת על הקטין למבקשת (להלן: האם ) , מכוח הסכם בין הצדדים. בעקבות תביעות שונות שהגישו ההורים – המשיב (להלן: האב ) להעברת המשמורת על הקטין, והאם לשינוי הסדרי הראייה שנהגו עד אז – ניתן ביום 3.4.2013 פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה שקבע כי שני ההורים יהיו משמורנים של הקטין. חלוקת זמני השהייה של הקטין אצל ההורים, נקבעה באופן שווה. כך, נקבע כי הקטין ישהה שלושה ימים אצל האם ושלושה ימים אצל האב, ובימי שבת ישהה פעם אצל האם ופעם אצל האב.

3.

שני הצדדים ערערו על פסק הדין האמור לבית המשפט המחוזי (עמ"ש 44836-04-13). בדיון שנערך במעמד הצדדים, ציין בית המשפט כי דעתו אינה נוחה מכך שפסק הדין, אשר עסק בשאלה כבדת-משקל מבחינת הקטין, ניתן בלא שנערכה להורים בדיקת מסוגלות הורית או למצער בדיקה חלופית של אבחון רגשי שהציעו שירותי הרווחה. לפיכך, ובהסכמת הצדדים, הורה בית המשפט על ביטולו של פסק הדין, בכפוף לעריכת בדיקות של מסוגלות הורית לשני הצדדים וכן אבחון רגשי של הקטין עם אינטראקציה של כל אחד מההורים, שייבחנו לאחר-מכן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. הצדדים התחייבו לשתף פעולה עם המומחים נותני חוות הדעת ועם שירותי הרווחה. כן נקבעו סידורים לעניין תשלום שכר הטרחה של המומחים ואנשי המקצוע. נקבע כי עד למתן פסק דין חדש בעניינם של הצדדים תיוותר התוצאה האופרטיבית של פסק הדין שבוטל על כנה.

4.

ואולם, חרף ההסכמה אליה הגיעו הצדדים כאמור לעיל, נמנעה המבקשת מלפעול בהתאם וסירבה להיבדק. אין זה המקום לתאר את המסכת העובדתית כולה בעניין זה, העולה מההחלטות השיפוטיות השונות בעניינם של הצדדים ומבקשת רשות הערעור; ודי לומר כי המבקשת נמנעה באופן שיטתי מלשתף פעולה עם הגורמים שהיו אמורים לתת חוות דעת בעניינה, תוך שהיא מטיחה בהם, ובבית המשפט לענייני משפחה שדן מחדש בתיק ושפעל על-מנת להביא את המבקשת להיבדק בהתאם להסכמתה האמורה, האשמות שונות.

5.

בסופו של דבר, לאחר שכשלו המאמצים להניע את האם להיבדק בהתאם להסכמתה, הוגשה ביום 17.6.2014 חוות דעת מומחה בעניין הקטין והאב בלבד. בחוות הדעת הומלץ כי המשמורת על הקטין תעבור לאב. זאת על רקע התרשמות נותנות חוות הדעת מהקטין, מהאב, וכן נוכח התנהלותה הקשה של האם כפי שבאה לידי ביטוי במכון. כזכור, האם אמנם לא נבדקה במכון, אולם במסגרת אבחונו של בנה ובמסגרת הניסיונות ליצור עמה קשר, פגשה האם את עובדי המכון. המפגשים, כמוסבר, היו קשים.

6.

בפסק הדין החדש, שניתן ביום 26.10.2014, אימץ בית המשפט לענייני משפחה את ההמלצה שבחוות הדעת, וקבע כי המשמורת הקבועה תעבור לאב. בקבעו-כן הדגיש בית המשפט את חוסר היכולת של הגורמים השונים לבחון את התמונה בשלמותה נוכח התנהלותה של האם, וכן את סירובה של האם לקיים צווים שיפוטיים שונים. לצד קביעתו בדבר המשמורת הקבועה, קבע בית המשפט הסדרי ראייה בין האם לקטין באופן הבא: הקטין ישהה במחיצת האם וילון בביתה בשניים מימות השבוע וכן בכל שבת שנייה. בית המשפט קבע-כן בניגוד להמלצתן של נותנות חוות הדעת, אשר המליצו על הסדרי ראייה מצומצמים ביותר. ביצוע פסק הדין עוכב עד להגשת ערעור.

7.

על פסק דין זה הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע. בהחלטה מיום 15.1.2015 דחה בית המשפט (כב' השופט ש' שוחט ) את הבקשה. נקבע, כי האם לא עמדה בנטל הנדרש להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. הודגש, כי תוצאתו האופרטיבית של פסק הדין היא כי הקטין יימצא בחזקתה של האם יומיים באמצע השבוע וכל שבת שנייה, וזאת בשונה מהמצב שנהג קודם-לכן לפיו היה הקטין בחזקתה של אמו שלושה ימים באמצע השבוע וכל שבת שנייה; וכי אין המדובר במצב של ניתוק מוחלט של הקטין מאמו, שאז היה מקום לשקול בחיוב היענות לבקשה. כמו כן הודגש, כי לא יהיה קושי להשיב את המצב לקדמותו וכי לא הוכח שייגרם לקטין נזק בלתי הפיך בשינוי הנוסף שיארע אם יתקבל הערעור. בית המשפט ציין, כי אין הוא נדרש במסגרת החלטתו לטענות שהעלה האב לפיהן מאז מתן פסק הדין חלו התפתחויות שונות המצביעות על ניסיונותיה של האם "לטרפד" את פסק הדין.

8.

על החלטה זו מיום 15.1.2015 הוגשה בקשת רשות הערעור דנן. במסגרתה, כאמור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה.

9.

לטענת האם יש מקום להתערבותו של בית משפט זה על-מנת למנוע טלטלה נוספת ומיותרת של הקטין במידה שהערעור יתקבל. נטען, כי בשנים האחרונות שונתה המשמורת על הקטין מספר פעמים ושינוי נוסף עלול לפגוע בו. עוד טוענת האם, כי החלטתו של בית המשפט שגויה שכן השינוי שבפסק הדין הוא משמעותי, שלא כפי שקבע בית המשפט המחוזי. בעניין זה נטען, כי הותרת התוצאה בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה לתקופת הערעור היא בעלת השלכה כלכלית על האם (שכן אפשר שהיא תאבד את מזונותיה) והיא מעוררת קשיים יישומיים באיסוף הקטין מבית הספר. לצד זאת מוספיה האם, כי לדידה הושפע בית המשפט בהחלטתו מההתפתחויות המאוחרות לפסק הדין, אף שציין כי אין הוא נדרש להן לצורך החלטתו.

בנוסף, מעלה האם טענות שונות בעלות אופי עקרוני לכאורה. כך למשל, מעלה האם את השאלה האם הורה שאינו משמורן רשאי בכל עת לבקש כי הנושא ייבחן מחדש או שמא עליו להוכיח שינוי בנסיבות; וכן מהו הקריטריון להבחנה בין משמורת משותפת לבין הסדרי ראייה מורחבים.

דיון והכרעה

10.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להורות על הגשת תשובה. לאחר עיון בהחלטות השונות, סבורני כי מאזן הנוחות – כפי שקבע בית המשפט המחוזי – אינו נוטה לכיוונה של האם. כזכור, פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ניתן לאחר שנעשו מאמצים רבים להניע את האם להיבדק, בהתאם להסכמתה שניתנה בפני בית המשפט המחוזי בגלגול הראשון , אך היא סירבה וטעמיה עמה. בית המשפט פסק כי המשמורת הקבועה תעבור אל האב, אך בה בעת קבע כי לאם יינתנו הסדרי ראייה מורחבים. התוצאה האופרטיבית של פסק הדין – כפי שציין בית המשפט המחוזי – אינה שונה, אפוא, באופן קיצוני מההסדר שנהג קודם-לכן. יתר על כן, דומה שאם יתקבל ערעורה של האם לא יהיה קושי להחזיר את ההסדר הקודם על כנו, ולא ניתן לומר כי לקטין ייגרם נזק בלתי הפיך, או בכלל, בשל השינוי שיהיה כרוך בכך.

אשר לטענת האם כי הותרת תוצאת פסק הדין בתקופת הערעור על כנה טומנת בחובה הפסד כלכלי, או פוטנציאל להפסד כלכלי, אציין זאת: עיון בבקשת האם מיום 2.1.2015, מושא החלטתו של בית המשפט המחוזי, מגלה כי בין היתר טענה האם שעיכוב הביצוע אינו משקף יתרון כלכלי בתחום המזונות. כך נטען בבקשה כי "יש לציין גם שזו איננה מלחמה על משמורת שבצידה קרב על מזונות, תשלומים וכספים, כך שעיכוב הביצוע ושימור הסטטוס קוו אינו משקף יתרונות כספיים או כלכליים בתחום המזונות. גם כאשר הקטין היה במשמורת בלעדית של המערערת [האם] המשיב [האב] לא שילם, וגם במשמורת המחולקת הוא לא משלם מזונות כדבעי" (סעיף 24 לבקשה). משטענה כך האם בפני בית המשפט המחוזי, ברי כי אין מקום להידרש לטענתה בעניין זה במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

אין הצדקה אפוא להיעתר לבקשת האם. זאת אף מבלי להידרש לשאלה בדבר סיכויי הערעור.

11.

אשר לטענותיה הנוספות של האם, אציין כי טענות אלה אינן נוגעות לשלב הביניים של עד ההכרעה בערעור דווקא, וממילא אין בהן כדי להטות את הכף לכאן או לכאן. משכך לא מצאתי לנכון להידרש להן.

12.

סוף דבר: מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות, ועמה נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע. משלא התבקשה תשובת המשיב, לא ייעשה צו להוצאות.