בע"מ 6441/10 פלוני נ. פלוני

מיום 21.10.10) הוגשה ביום 15.11.10. עניינו של התיק, מצב עצוב עד מאוד של נתק בין אב לבנו.

רקע והליכים

ב.

המבקש הוא אביו של המשיב (יליד 1999). ימים לאחר לידת המשיב עזב המבקש את הבית בו התגורר עם אמו של המשיב, ולמעשה מאז נפרדו דרכיהם. בשנת 2001 הגיעו ההורים להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, בכל הנוגע למזונות המשיב והסדרי הראיה. בשנת 2005 הגיש המבקש תביעה להפחתת סכום המזונות, ובקדם המשפט התגלה, כי הסדרי הראיה אינם מתקיימים כבר משנת 2001. בית המשפט החליט לעכב את התביעה להפחתת המזונות, והחל הליך שמטרתו חידוש הקשר בין הקטין לאביו. בשנים 2008-2005 נערכה שורה של תסקירים, והתקיימו מספר נסיונות טיפוליים - והתרשמות בתי המשפט, וכך גם עולה מעיון בחומר, היא שהאֵם מסכלת את הקשר. בשנת 2008 חודש הדיון בתביעה להפחתת המזונות, אך זו נדחתה (בפסק דין של בית המשפט למשפחה מיום 30.11.08).

ג.

נקבע, כי בנסיבות הקונקרטיות, ו בין היתר גילו הצעיר של המשיב (בן תשע באותה עת); העובדה שהקטין מעולם לא היה בקשר עם אביו; ההסתה הקשה מצד אמו של המשיב ("דעת הגורמים הטיפוליים הייתה, כי העדר הקשר עם האב היה פרי הסתה של האם, אשר זרעה ארס שחלחל בנשמתו הרכה" - פסקה 26(4) לפסק דינו של בית המשפט למשפחה); עמדת המומחים לפיה - נכון למועד פסק הדין - כיום המשיב "אינו מסוגל לעמוד בקונפליקט הנאמנויות בין שני הוריו" (פסקה 26(5)); וההנחה, כי שחרור האב ממחויבויותיו עלול לגרום לטשטוש נוסף של דמות האב בעיניו - כי בשלב זה אין מקום להורות על הפחתת המזונות. מנגד, בית המשפט הורה על המשך ההליך הטיפולי, ובשלב ראשון (עד לשילוב המבקש בטיפול) תשא האֵם בעלותו. דיון בערעור שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי התקיים ביום 6.6.10 - כשנה ומחצ ה אחרי מתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (לא הוברר לי מדוע בנסיבות כאלה לא קוים דיון לפני כן, אך הנושא אינו לפני). מיד בתום הדיון דחה בית המשפט המחוזי את ערעור האב, באמצו את פסק דינו של בית המשפט למשפחה, ומכאן הבקשה הנוכחית.

הבקשה והתשובה

ד.

הבקשה, הערוכה באופן מקיף ומסודר, מציגה תמונה קשה בכל הנוגע למערכת היחסים בין המבקש, המשיב ואמו. בין היתר נטען - בהתבסס על תשתית עובדתית והחלטות שיפוטיות - כי האם מסכלת את הקשר בין הצדדים, וכי למעשה כיום מדובר בבן המסרב לכל קשר עם אביו. גם התשתית המשפטית הנסקרת מקיפה, ומבחינות מסוימות ובמידה מסוימת, אכן תומכת בעמדת המבקש - כי אין לחייבו לשאת במלוא חיוב המזונות שעה שבנו מסרב לכל קשר. בתשובת המשיב (באמצעות אמו ובא כוחה) נטען, כי המבקש הוא שלא שעה להמלצות מומחים וסירב לטיפול ולקיום המלצות שונות שניתנו בהקשר זה, ואילו האם עשתה ככל שביכולתה לחידוש הקשר. כן נטען לחוסר תום לב מצד המבקש.

דיון והכרעה

ה.

לאחר העיון החלטתי להציע לחברי לקבל את הבקשה, ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור לפי הרשות שניתנה. כן אציע לחברי להיעתר לערעור במידת מה, כפי שיפורט. התשתית המשפטית בסוגיה המורכבת של הפחתת מזונות בשל סרבנות קשר נדונה ארוכות בשורה של פסקי דין, ונסקרה לאחרונה בהחלטתי בעניין פלוני (רע"א 3761/10 פלוני נ' פלוניות (לא פורסם)). כאמור, על פניו ומבלי לטעת מסמרות, נוכח תשתית משפטית זו דחיית תביעת המבקש מכל וכל אומרת דרשני. בעניין פלוני ציינתי:

"אכן, כדברי השופטת מילר, ילדים 'אינם אחראים להתנהגות הוריהם במהלך גירושין ולא לתוצאות הנגרמות כתוצאה מההליך'; אך גם 'אב איננו 'כספומט'' - המנפיק כספים מבלי לשאול שאלות וללא קשר להתנהגות ילדיו" (פסקה ז')

"אין חולק, כי שלילה (ואף הפחתה) של מזונות, אינה יכולה להיות 'הקו הראשון' של התמודדות עם ילדים המסרבים לשמור על קשר עם הוריהם" (עניין פלוני , פסקה ח'), אך גם לא יתכן חולק שהאפשרות העקרונית להפחית מזונות קיימת גם היא. ברם, מאחר שעסקינן בשאלה רגישה ודינמית של הסדרי ראיה והפחתת מזונות, אין מדובר בתיק שניתן להכריע בו בגלגול שלישי על סמך תשתית עובדתית שנקבעה בשנת 2006, לא כל שכן כשעסקינן בקטין

שב-2006 היה בן שבע וכיום גדל והוא כבן 11.5, וכמובן לגיל ולהבנה משמעות רבה בכגון דא.

ו.

ועוד, לא רק ששיקולים משמעותיים בהם התחשב בית המשפט השתנו מאז שנת 2006 (דוגמת גילו של המשיב), בית המשפט גם הורה על המשך טיפול - וככל שזה צלח, או חלילה לא צלח, גם לכך כמובן משמעות (ואינני נדרש לשאלה האם המשיכו להתקיים הליכים בבית המשפט לענייני משפחה בנושאי בקשה זו או בנושאים אחרים). בעניין פלוני נדרשתי לשיקולים, אשר גם במקרים בהם ראוי להורות על הפחתת מזונות יש להביאם בחשבון; על אלה נמנים המצב הכלכלי של האם והמשיב (ראו גם ע"א 199/77 חריר נ' חריר , פ"ד לב(1) 458; ע"א 687/83 מזור נ' מזור , פ"ד לח(3) 29), וכן ההשלכות שעלולות להיות להפחתת המזונות על הסיכוי לחידוש הקשר (ראו גם ע"א 1880/94 קטן נ' קטן , פ"ד מט(1) 215). לא רק שאין בפנינו ממצאים שיפוטיים בסוגיות אלה, אלא

אף אילו היו בידינו, מעודכנים היו לשנת 2006 - ובתיקים מסוג זה בכך אין די כל עיקר, בודאי נוכח התפתחותו של הקטין עצמו.

ז.

בית המשפט לענייני משפחה אף החליט שלא לשמוע את המשיב בעצמו, בשל שורה של טעמים שפורטו בפסקה 31 לפסק דינו (לרבות קיומו של אפוטרופוס לדין והעובדה שהמשיב כבר נפגש "עם גורמים מטפלים רבים לרבות האפוטרופוס לדין"). יתכן מאוד, שחלוף הזמן, ועמו התקדמות גילו של המשיב (כיום, כאמור, כבן 11.5), עשויים להשפיע גם על עניין זה - כשם שהם עשויים להשפיע על המשקל שיש ליתן להתנהגותו של הקטין ולבחירותיו.

ח.

שקלתי אם אין מקום להפנות את המבקש להגשת תביעה חדשה. הגעתי לכלל מסקנה שמטעמי יעילות ושכל ישר עדיף להחזיר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה - גם כיון שזה כבר מכיר היטב את הנפשות הפועלות, וגם כיון שבנסיבות הקונקרטיות (עצובות ככל שיהיו) יש מקום לשוב ולבחון את טענות המבקש לגופן. אציע לחברי איפוא לקבל את הערעור, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לעיון מחודש, לפי האמור. בית המשפט ישתדל לקיים את הדיון בהקדם האפשרי, ואולי תיערה רוח ממרום להשיב לב בן על אב.

ט.

אם תתקבל דעתי, יתקבל הערעור בהתאם לאמור. האם תשלם למבקש הוצאות הערעור ושכר טרחה בסך 5,000 ₪.