בע"מ 647/16 בע"מ 647/16

1.במסגרת פסק דין המאשר את הסכם הגירושין ואיזון המשאבים שנחתם בין המבקש למשיבה 1 (להלן: המשיבה ), נקבע כי המבקש יהא זכאי לרכוש מחצית מזכויות המשיבה בנחלה החקלאית המשותפת של בני הזוג (להלן: הנחלה ). משנתגלעו מחלוקות באשר לאופן קיום ההסכם, מונה משיב 2 על ידי בית המשפט המחוזי למכירת הנחלה. החלטה אחרת התוותה את אופן ביצוע המכירה של הנחלה ומימוש זכות הקדימה של כל אחד מהצדדים: על הצד הזוכה בהתמחרות להפקיד, בתוך 45 ימים ממועד ביצוע ההתמחרות, את מלוא הכספים עבור הנכס, שאחרת תעבור זכות הרכישה לרוכש הבא (להלן: החלטת אופן המכירה ). בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטה זו נדחתה.

בהליך התמחרות שבוצע זכה המערער, ומחיר הנחלה נקבע על סך של 7.2 מיליון ש"ח. המבקש סירב לחתום על הסכם המכר, בין היתר בטענה כי עליו להפקיד בקופת הכינוס את התמורה נטו, תוך הפחתת הסכום שהיה משתלם כמס שבח ודמי הסכמה לרשות מקרקעי ישראל אילו העברת מחצית הנחלה הייתה באמצעות מכירתה לצד שלישי. המבקש אף הגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו הצהרתי וצו עשה בעניין תשלומי מס שבח ו"דמי הסכמה" בגין העברת זכויות במקרקעין בינו לבין המשיבה.

בפסק הדין הדוחה את התביעה (תמ"ש 13465-07-14, כב' השופטת מ' קראוס ), נקבע כי טענת המבקש בדבר הפחתת מס השבח ודמי ההסכמה מהסכום שעליו לשלם למשיבה סותרות את החלטת אופן המכירה, שהפכה חלוטה. על פי הכרעה זו, זכייתו של המבקש בהתמחרות הייתה בכפוף לתשלום מלוא הסכום שהציע, ללא כל קיזוזים. מנימוקים אלה ונוספים, לרבות חוסר תום ליבו של המבקש המנסה בכל דרך לעכב את מכירת הנחלה, נדחתה עמדתו. בית המשפט המחוזי (עמ"ש 56001-03-15, כב' השופטים מ' נד"ב , ו' פלאוט ו- ש' בורנשטיין ) דחה את ערעור המבקש לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ). עוד הוסיף כי עולה שאין בידי המבקש הסכומים הנדרשים לשלם למשיבה בעד חלקה בנחלה, אף לפי שיטתו, וכן קיים חשש ממשי כי אם העסקה העומדת על הפרק לרכישת הנחלה על ידי מציע חיצוני לא תצא אל הפועל, לא יימצא קונה אחר. מכאן הבקשה שבפניי.

2.לטענת המבקש, מאחר ומדובר בהעברת זכויות חקלאית הנעשית על פי פסק דין שניתן בהליך גירושין, הוא רשאי לממש את זכייתו בהתמחרות כך שישלם את התמורה נטו בלבד, ללא מס שבח ודמי הסכמה. עוד נטען כי אי היעתרות לבקשה תותיר את המבקש, בן כ-75 שנים, ללא קורת גג ומקור פרנסה. המבקש הוסיף כי אין כיום כל מניעה ממשית להשלים את הליך המכר בינו לבין המשיבה, וכי עם תיקון הסכם המכר כך שהתמורה תעמוד על סכום הנטו בלבד – יוכל לשלם לה את חלקה באמצעות הלוואה בנקאית. לאחר שהוגשה הבקשה למתן רשות ערעור, הוגשה בקשה נוספת "להבאת ראיה נוספת בערעור", בדמות פניית ילדיהם של בני הזוג לבית המשפט בבקשה לסיועו בסיום הפרשה כך שהוריהם לא יינזקו.

3.דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן במקרים חריגים המעלים שאלה משפטית או עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים ( ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)) . לא שוכנעתי כי מקרה זה נמנה ביניהם. עיון בחומר בכללותו, לרבות טענות המבקש והחלטות הערכאות קמא, מעלה כי עניינו של המבקש נדון ונבחן לגופו בהליכים שונים ועל ידי ערכאות שונות. אף בית המשפט המחוזי, אשר פסק לפי סעיף 460 לתקנות, הוסיף נימוקים מעשיים כבדי-משקל התומכים בתוצאה אליה הגיע. יתר על כן, ולגופו של עניין, מקובלת עליי מסקנת הערכאות קמא לפיה עמדת המבקש מביאה לפגיעה בלתי מוצדקת במשיבה, לאחר שנים שבהן הוא מחזיק בנחלה ולא משלם לה את שווי זכויותיה, חרף הנקבע בהחלטות קודמות. עוד עולה, על פני הדברים, כי בנסיבות הקונקרטיות ובזמן הרלוונטי, המבקש ידע והסכים כי זכייתו בהתמחרות משמעותה תשלום התמורה ללא כל ניכוי או קיזוז.

מעבר לאמור, יש לקוות שניתן יהיה להגיע לתוצאה מוסכמת בעניין זה. הדברים נרשמו גם לנוכח הבקשה להבאת ראיה נוספת ועמדת ילדי בני הזוג. אין בכך להביע עמדה ביחס למעורבותו של צד שלישי.

4.הבקשה נדחית. בהעדר תגובה אין צו להוצאות.