בע"מ 6504/18 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.6.2018 ( רמ"ש 67214-03-18, השופטת ו' פלאוט ). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מן הימים 10.5.2017, 12.7.2017 ו-23.1.2018 וכן את הערעור שהוגש לפי הרשות שניתנה ( תמ"ש

58188-07-14, סגן הנשיאה נ' פישר ).

2.

בעיקרו של דבר, ההליכים שעליהם נסבה הבקשה דנן עניינם בחיובו של המבקש במזונות ילדיו הקטינים. הצדדים הם בני זוג לשעבר, שלהם ארבעה ילדים משותפים, מהם שניים קטינים.

3.

ביום 28.9.2014 חייב בית המשפט לענייני משפחה את המבקש במזונות זמניים בסך של 4,000 שקל לחודש וכן חייבו לשאת במחצית מהוצאות המדור ובמחצית מההוצאות הרפואיות החריגות. בהמשך הגישו שני הצדדים בקשות לשינוי של סכום החיוב – המבקש להפחתתו והמשיבה להגדלתו. המבקש מיקד את טיעונו בכך שהקטינים אינם בקשר עמו זה מספר שנים כי המשיבה מסיתה אותם נגדו, וכי זהו טעם לביטול חיובו במזונות.

4.

ביום 10.5.2017 בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענות המבקש בעניין הסתת הקטינים כנגדו ועל כן קבע כי המבקש פטור מתשלום המזונות עד לחידוש הקשר בינו לבין הקטינים. בהמשך הגיעו הצדדים להסכמה בדבר עיכוב ההחלטה האמורה על מנת לאפשר להם לפנות להליך טיפולי מתאים אצל מומחית שאותה מינה בית המשפט לענייני משפחה. ביום 12.7.2017 קיבל בית המשפט לענייני משפחה החלטה נוספת שבה חזר וקבע כי המבקש אינו חייב בתשלום מזונותיהם של הקטינים מאחר שהמשיבה אינה משתפת פעולה עם הליכי הטיפול. המשיבה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו, אולם בית המשפט המחוזי דחה אותה בציינו כי בבית המשפט לענייני משפחה קבוע דיון נוסף במועד קרוב, וכי לאחריו יוכלו הצדדים לשקול את המשך צעדיהם. ביום 23.1.2018 התקיים הדיון האמור ובסופו קבע בית המשפט לענייני משפחה כי הוא אינו רואה לשנות מההחלטות הקודמות שנתן, מאחר שמדובר במקרה של "סרבנות קשר של ילדים על סף הבגירות".

5.

כאמור בפתח הדברים, המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור על שלוש ההחלטות של בית המשפט לענייני משפחה. בבקשה נטען כי ביטול המזונות פוגע באופן קשה במבקשת ובילדים הקטינים, וכי ההחלטות שניתנו מעוררות שאלות עקרוניות בהתחשב בכך שמדובר בביטול של מזונות זמניים בהחלטת ביניים מבלי שנשמעו הוכחות. עוד צוין כי למבקשת יוחס אי-שיתוף פעולה עם המומחית מטעם בית המשפט בה בשעה שלאמיתו של דבר פשוט אין ביכולתה להשתתף בתשלום שכר הטרחה שלו נדרשה בהקשר זה. המבקש, לעומת זאת, חזר וסמך ידיו על החלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, וכן חזר והצביע על כך שניסיונותיו לחדש את הקשר עם הקטינים עלו בתוהו.

6.

בית המשפט המחוזי מצא כי נסיבות העניין מצדיקות הענקת רשות ערעור, ובהתאם לכך אף קיבל את הערעור עצמו. בית המשפט המחוזי ציין כי אכן ייתכנו מצבים שבהם סרבנות קשר עשויה להצדיק שלילת מזונות, אך כי כל מקרה צריך להיבחן לגופו, בין השאר תוך התייחסות להשלכות של ההחלטה על מצבו של הקטין או אף על החרפת הסכסוך. עוד ציין בית המשפט המחוזי כי שלילת מזונות היא אמצעי קיצוני שיש לנקוט בו בריסון ובמקרים חריגים בלבד. בית המשפט המחוזי קבע כי שיקולים אלה ואחרים לא זכו להתייחסות בהחלטותיו של בית המשפט לענייני משפחה, ובפרט כי לא נבחנה השפעת ביטול מלוא תשלום המזונות על מצבם הכלכלי של המבקשת ושל הקטינים, וכן לא נבחנה האפשרות לנקוט באמצעי פחות קיצוני וחמור כגון הפחתת המזונות (להבדיל משלילתם המוחלטת). מכל מקום, כך נקבע, טענות הצדדים הן טענות עובדתיות שיש לשמוע ביחס אליהן עדויות, דבר שלא נעשה. בסיכומו של דבר נקבע כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה עשויה להותיר את המבקשת וילדיה בפני שוקת שבורה ואף לחשוף אותם לחרפת רעב. על כן, כך נקבע, יש מקום להורות, בשלב זה, על ביטול ההחלטה. בית המשפט המחוזי הבהיר כי מדובר בביטול של החלטת ביניים בלבד, וכי ההכרעה לגופה של הסוגיה תינתן בפסק הדין.

7.

בבקשה שבפני נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוא שגוי, תוך התייחסות מפורטת לשלבים הקודמים בסכסוך המשפחתי וההיסטוריה הדיונית של הצדדים. המבקש אף סבור שפסק דינו של בית המשפט המחוזי פגע בזכויותיו הדיוניות, וטוען כי המשיבה עושה שימוש לרעה בהליכי משפט. בהקשר זה נטען כי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים הנוגעות למזונות צריכה להיות מצומצמת, וכי בית המשפט המחוזי חרג מאמת מידה זו. כמו כן נטען כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי סותר את ההחלטה הקודמת שניתנה על ידו, שבה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה באותו עניין (כמפורט לעיל בפסקה 4). לבסוף, המבקש טוען כי טענותיה של המשיבה בנוגע למצבה הכלכלי הקשה הן משוללות יסוד, וכי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התבסס עליהן בפסק דינו.

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבה. מן הבחינה הדיונית מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין שנסב על החלטות ביניים של בית המשפט למשפחה. מסגרת ההתערבות בהליכים מסוג זה היא מצומצמת, כאשר נדרשים טעמים טובים ומשכנעים במיוחד על מנת להצדיק מתן רשות ערעור (ראו: בע"ם 8412/14 פלונים נ' פלונית , פסקה ז' (18.1.2015); בע"ם

1006/16 פלוני נ' פלוני , פסקה 12 וההפניות שם (30.3.2016)). כפי שהטעים בית המשפט המחוזי עצמו, מדובר בהחלטה זמנית בלבד, והסוגיות השנויות במחלוקת יוכרעו לגופן בפסק הדין שיינתן. ממילא, טענותיו של המבקש אינן עקרוניות אלא בעלות אופי עובדתי, ולכן אינן מצדיקות הענקתה של רשות ערעור. גם טענותיו של המבקש בעניין חריגה לכאורה של בית המשפט המחוזי מאמת המידה להתערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות ביניים אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. גם אם ככלל אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהחלטות זמניות של הערכאה הדיונית, אין כל ספק שהיא רשאית לעשות כן במקרים שבהם היא מוצאת לנכון (ראו: בע"ם

1211/15 פלוני נ' פלונית , פסקה 21 (30.3.2015)).

9.

סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובת המשיבה אין צו להוצאות.