בע"מ 6507/14 פלוני נ. פלוני

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.7.2014 (עמ"ש 9354-12-13, הנשיא י' כהן ,

סגן הנשיא ב' ארבל ,

השופט הבכיר ז' הווארי ), וכן בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דין זה. בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה מיום 18.10.2013 (ת"ע 14764-09-10, השופט א' קימלמן ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקשת והמשיבה 1 הן בנותיה של אותה אם, שהלכה בינתיים לעולמה (להלן: המנוחה ) מאבות שונים. המשיבות 2 ו-3 הן בנותיה של המשיבה 1, היינו, נכדותיה של המנוחה. המנוחה חלתה במחלה כרונית הגורמת לניוון סחוסים, וסבלה בשל מחלה זו מעקמת בעמוד השדרה. בשנת 2002 התופעות הקשורות במחלה החמירו, והביטוח הלאומי קבע למנוחה שיעור נכות של 150%. בשל כך, נזקקה המנוחה לטיפול צמוד. בפועל, סייעה לה בכך המשיבה 1, שהתגוררה עמה באותו קיבוץ באזור הצפון. לעומת זאת, המבקשת עצמה (המוכרת אף היא כנכה על-ידי הביטוח הלאומי) מתגוררת בעיר במרכז הארץ מגיל צעיר, ושמרה על קשר עם המנוחה בעיקר באמצעות הטלפון. כאמור, המשיבה 1 נהגה לבקר את המנוחה מדי יום ולדאוג לכל צרכיה. בתקופה מסוימת אף טיפלה בה באופן צמוד וקיבלה על כך משכורת. ביום 24.2.2010, עם ההחמרה במצב הקוגניטיבי והפיזי של המנוחה, היא הועברה לבית אבות, וביום 23.3.2010 נפטרה, בהיותה בת שמונים ושש.

3.

ביום 16.11.2006, מספר שנים לפני מותה של המנוחה, נחתמה בפני עדים צוואה שערכה. בצוואה זו כללה המנוחה הוראות באשר לחלוקת הזכויות בנכסים מסוימים, כדוגמת הזכויות בבית המגורים בקיבוץ שאותן ציוותה למשיבות 2 ו-3 בחלקים שווים. בנוסף לכך, היא קבעה, ביחס לשאר רכושה, כי יתחלק באופן הבא: שליש למבקשת, שליש למשיבה 1, שישית למשיבה 2 ושישית למשיבה 3. יצוין, כי המבקשת ביקשה מהמנוחה לשנות את צוואתה כיוון שהיא מקפחת ולא שוויונית, אך זו לא נענתה לבקשות בעניין.

4.

ביום 8.6.2010 המשיבות הגישו בקשה לקיום הצוואה בבית המשפט לענייני משפחה בקריית שמונה. ביום 27.6.2010 הגישה המבקשת התנגדות לקיומה של הצוואה. המבקשת טענה כי בעת החתימה על הצוואה המנוחה לא הייתה בדעה צלולה ולא יכלה להבין את טיבה, ועל כן יש לבטלה לפי סעיף 26 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק הירושה ). המבקשת טענה עוד כי יש לבטל את הצוואה מכוח סעיף 30 לחוק הירושה, שכן המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת של המשיבות, אשר ניצלו, כך נטען, את מצבה הפיזי והנפשי ובידדו אותה מסביבתה. כמו כן, טענה המבקשת להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה מצד עורכת הדין אשר ערכה את הצוואה, בעלה של המשיבה 1 והעדים שחתמו על הצוואה.

5.

ביום 16.9.2011 מונה מומחה מטעם בית המשפט לענייני משפחה על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם המנוחה הייתה במצב קוגניטיבי שאפשר לה להבין את הצוואה והוראותיה ביום שבו נחתמה בפני העדים. ביום 6.11.2011 הוגשה חוות דעת של המומחה אשר לפיה בעת החתימה על הצוואה המנוחה הייתה במצב קוגניטיבי ומנטלי אשר אפשר לה להבין את הצוואה שעליה חתמה. ביום 9.2.2012 המומחה נחקר על-ידי באי-כוח הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה. ביום 22.7.2012 הגישה המבקשת לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לפסילת המומחה, בשל כך שאינו מומחה לפסיכוגריאטריה, כנדרש לטענתה, וכן בשל היותו נגוע, לטענתה, במשוא פנים. המשיבות התנגדו לבקשה זו וטענו כי המומחה הוא מתחום הנוירולוגיה, הרלוונטי למצבה של המנוחה כחולת אלצהיימר, וכן שהמבקשת הגישה את הבקשה בשלב מאוחר, המעיד על כוונתה למשוך את ההליכים.

6.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את טיעוניה של המבקשת, דחה את הבקשה לפסול את המומחה, ובהמשך לכך קיבל את הבקשה לקיום הצוואה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי לא נפל פגם בחוות דעתו של המומחה, וכן דחה את טענתה של המבקשת בדבר משוא פנים. בבחינת למעלה מן הצורך, בית המשפט לענייני משפחה אף התייחס לעדויותיהם של עדים נוספים בהתייחס למצבה הקוגניטיבי של המנוחה, ומצא כי הן תואמות את חוות הדעת האמורה. ביחס לטענת המבקשת בדבר השפעה בלתי הוגנת, קבע בית המשפט לענייני משפחה גם אם הייתה על המנוחה השפעה הרי שלא הייתה זו השפעה פסולה. בית המשפט לענייני משפחה נימק החלטתו בכך שבמועדים הרלוונטיים לעשיית הצוואה המנוחה לא הייתה מנותקת מסביבתה והייתה עצמאית לפעול בעצמה, כפי שעשתה בהתייעצות עם עורכת הדין שהכינה עבורה את הצוואה, ואשר עמה נפגשה ביחידות, ללא מתווך נוסף. בית המשפט לענייני משפחה אף קבע כי המבקשת עצמה הייתה מודעת לרצונה של המנוחה ולתוכן הצוואה כשנתיים לפני פטירתה של האחרונה. כמו כן, נדחו טענות שעלו בדיון ביחס לכך שכביכול נפל פגם צורני בצוואה. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי טענות אלה היו בגדר הרחבת חזית אסורה מצד המבקשת.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, בקובעו כי אין לפסול את חוות דעת המומחה אשר הייתה אמינה ומפורטת, ולא כל שכן מקום בו הוא נחקר על ידי הצדדים והבהיר כיצד הגיע למסקנותיו. כן נקבע, כי המנוחה הייתה כשירה בעת כתיבת הצוואה, אף לפי העדויות הנוספות שנשמעו בבית המשפט לענייני משפחה. ביחס לטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, קבע בית המשפט המחוזי כי בית המשפט לענייני משפחה התרשם מן העדים וקבע ממצאים עובדתיים בעניין זה שאין מקום להתערב בהם. באשר לטענה בדבר הפגם הצורני בצוואה, נקבע כי אכן מדובר בהרחבת חזית אסורה. למעלה מן הצורך בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי, בניגוד לנטען, לא מדובר בפגמים מהותיים כלל.

8.

להשלמת התמונה, יצוין כי ביום 27.12.2012, בעוד ההליך בבית המשפט לענייני משפחה היה תלוי ועומד, הגישה המבקשת תביעה לקבלת מזונות מן העיזבון של המנוחה, וכן תביעה כספית בגין כספים שטענה כי נגזלו על ידי המשיבות מחשבון הבנק של המנוחה בעודה בחיים. הליכים אלו נדונים במאוחד ועודם תלויים ועומדים בפני בית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 28658-12-12, השופט א' קימלמן ).

הבקשה לרשות ערעור והבקשה לעיכוב ביצוע

9.

בבקשת רשות הערעור שהגישה טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי גורם לה עיוות דין חמור. עוד טוענת המבקשת כי עניינה מעלה שאלה עקרונית בדבר הגדרת ההכשרה הנדרשת מ-פסיכוגריאטר, הגדרת מומחיות שבה עושים בתי המשפט שימוש לא אחת, אך אינה מופיעה בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973. המבקשת טוענת עוד כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קבע שהייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, נוכח העובדה שעורכת הדין אשר ערכה את הצוואה היא חברתה הטובה של המשיבה 2, אחת הנהנות מן הצוואה, וכן נוכח תלותה של המנוחה במשיבה 1. לבקשה זו צורפה גם בקשת עיכוב ביצוע.

דיון והכרעה

10.

לאחר שבחנתי את הדברים ועיינתי בפסקי הדין וההחלטות של הערכאות דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום ליתן בה רשות ערעור, וזאת אף מבלי להידרש לתגובת המשיבות. בהתחשב במסקנה זו, ממילא נדחית גם הבקשה שהוגשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית המשפט המחוזי.

11.

רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן, כידוע, רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית ועקרונית הדרושה להכרעה, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש לעיוות דין חמור המחייב את התערבותו של בית משפט זה (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ , פ''ד לו(3) 123 (1982)).

12.

לא השתכנעתי כי במקרה דנן מתעוררת שאלה כללית מסוג זה. השאלה האם המומחה שמונה היה בעל המיומנות הנדרשת במקרה זה היא שאלה ספציפית ביחס לעדותו של המומחה דנן. מכלול הטענות הנוגעות לחוות דעתו נדונו בשתי הערכאות דלמטה ונדחו לגופן. על-פי האמור בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה ממצאי חוות דעתו של המומחה מצאו תימוכין גם בעדויותיהם של העדים האחרים במשפט. על כן, גם אם נניח כי הגדרתו של פסיכוגריאטר היא שאלה עקרונית – ואיני קובעת בכך מסמרות – ההכרעה בעניין זה אינה נדרשת כאן, וכידוע לא תינתן רשות ערעור אף מקום בו מתעוררת שאלה משפטית עקרונית, ככל שזו אינה דרושה להכרעה (ראו למשל: רע"א 6953/11 הוד מעלת הפטריארך אירינאוס הראשון נ' הפטריארך בפועל תיאופילוס ג'אנופולוס , פסקה 11 (20.12.2011)).

13.

למעלה מן הצורך ניתן לציין, כי גם עורכת הדין שערכה את הצוואה העידה כי התרשמה מצלילות דעתה של המנוחה ומכשירותה השכלית והמנטלית. על כן, אין לומר שהיה זה אחד מן המקרים שבהם ראוי היה לערוך בדיקה רפואית לצורך קביעת כשרותה של המנוחה בזמן עריכת הצוואה, על מנת למנוע התדיינויות מאוחרות בנושא (ראו והשוו: בע"מ 3777/12 פלוני נ' פלונית , פסקה 9 (8.7.2012)).

14.

באשר לטענותיה של המבקשת ביחס להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה יש לומר כי אף אלה הן טענות הנטועות בנסיבות הקונקרטיות של העניין ואשר נוגעות לממצאים ולקביעות העובדתיות של הערכאות דלמטה שבהם לא תתערב ערכאת הערעור, ולא כל שכן מקום שבו בית המשפט ביסס את החלטותיו על מהימנותם של עדים, כמו במקרה שלפני. מקל וחומר הדברים אמורים בכל הנוגע להתערבות בממצאים עובדתיים מסוג זה במסגרת "גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"מ 76/12 פלונית נ' פלוני , פסקה 12 (16.2.2012)).

15.

כמו כן לא השתכנעתי כי למבקשת ייגרם עיוות דין חמור אם פסק דינו של בית המשפט המחוזי יישאר על מכונו. כפי שכבר נקבע, תוכן הצוואה וכוונותיה של המנוחה היו ידועים למבקשת עוד בחיי המנוחה, גם אם לא היו מקובלים עליה. זאת ועוד: המנוחה הורישה גם למבקשת חלק מרכושה. ניתן להבין לכאבה של המבקשת, אך אין בכך כדי להושיט לה סעד משפטי.

16.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא נדחית עמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תגובה מטעמן של המשיבות, אין צו להוצאות.