בע"מ 6570/10 פלוני נ. פלוני

1.

מונחת בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית-המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת

מ' ברנט )

ברמ"ש 18287-04-10, במסגרתה דחה את ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (כבד הנשיא פ' אסולין ) בתמ"ש 3030-08 (בש"א 19/10 ובש"א 20/10) לפיה נדחתה בקשתו להטלת סנקציות על המשיבות לפי פקודת ביזיון בית המשפט בגין מניעת קיומם של מפגשים עם בתו הקטינה בניגוד להסדרי הראייה שנקבעו וקיבלו תוקף של פסק דין. משיבה 1 היא אמה של הקטינה. משיבות 2-4 הן מנהלת מרכז החירות בבאר שבע, עובדת סוציאלית במרכז החירום ופקידת הסעד המחוזית לפי חוק הנוער, בהתאמה.

2.

בבקשה שלפניי טוען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי עת מצא לנכון לדחות את ערעורו על החלטת בית המשפט לענייני משפחה מן הטעם שאיחר בהגשת הערעור. לטענתו, הערעור הוגש במועד הקבוע על פי התקנות, אולם זה לא הוקלד במועד ההגשה בגין העומס הרב שנפל על כתפי מזכירות בית המשפט בעקבות השביתה שלקחו בה חלק עובדי המזכירות. לגופו של עניין, טוען המבקש, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי לקתה בטעות עת קבע כי לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. הקביעה כי גם הוא הפר את החלטת בית המשפט ולא התייצב למפגשים במועד- אין לה על מה לסמוך. בניגוד לאמור בהחלטתו של בית המשפט לענייני משפחה, הוא לא אישר את עובדת אי הגעתו למפגשים. המבקש מעלה טענות עובדתיות בבקשה זו בניסיון להפריך את הממצא שנקבע לגביו באשר לאיחוריו למפגשים עם הקטינה. בנוסף, מלין הוא נגד התנהלותן של משיבות 2-4. לטענתו, משיבות אלו גילו מעורבות בדרך של מתן הנחיות לאם שלא למלא אחר החלטת בית המשפט.

3.

לאחר עיון בבקשה ובהחלטותיהן של הערכאות הקודמות, הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה להדחות. בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. על העותר להרשות לו לערער לשכנע את בית המשפט שקיימת הצדקה לדון בעניין מסוים לגופו כאשר החוק אינו מחייב זאת. הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, אינה ניתנת כדבר שבשגרה אלא במקרים חריגים, בהם נפסקה הלכה חדשה או במקרה בו מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית או חוקתית, שהינה בעלת חשיבות החורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). אין בבקשה זו כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". ניכר כי המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היא בעיקרה עובדתית. בית המשפט לענייני משפחה התרשם מהצדדים וקבע כי הן המבקש והן משיבה 1 תרמו לסכסוך. בית המשפט לענייני משפחה התייחס לטרונייתו של המבקש כלפי רשויות הרווחה והביע את דעתו בעניין באשר לדרך התנהלותן. עם זאת, לא מצא מקום לייחס להן פעולה כלשהי עליה הצביע המבקש ככזו אשר עודדה את משיבה 1 שלא למלא אחר פסק הדין בנוגע להסדרי הראייה המתקיימים בין המבקש לבתו. המבקש תוקף את קביעתו העובדתית של בית המשפט לענייני משפחה בנוגע לאישורו את העובדה שאכן אף הוא לא הגיע למפגשים. יודגש, כי פרוטוקול ההליך שהתנהל בבית המשפט לענייני משפחה מלמד כי נשמעו הצדדים בסוגיות הרלוונטיות. המסקנה היא שקביעת בית משפט קמא מבוססת על התרשמותו הישירה מהצדדים ולא רק על אמירה זו או אחרת של המבקש. כך או כך, הלכה היא כי ככלל לא יתערב בית המשפט שלערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית וממצאי המהימנות המבוססים על התרשמות בלתי אמצעית מהעדים המופיעים בפניה. משקבע בית המשפט לענייני משפחה כי המבקש עצמו תרם למצב הקיים שכנגדו הוא מלין, הרי שעתירתו לסעד מבית המשפט נגועה אפוא בחוסר ניקיון כפיים. יתר על כן: הצדדים חרגו מהמסגרת שהותוותה להם בפסק הדין באשר להסדרי הראייה. על כן, אין כאן הפרה ממשית של פסק הדין באופן המצדיק נקיטה בבקשה לביזיון בית משפט אלא עסקינן בהפרת ההסדר שבין הצדדים שלא קיבל תוקף של פסק דין. יצוין, כי בבואי לבחון את בקשת המבקש, בחרתי לבדוק את העניין לגופו מבלי להידרש לסוגיית האיחור בהגשת הערעור לבית המשפט המחוזי.

בטרם סיום, ל מותר לציין, כי שיתוף פעולה פורה וכֵּן בין הצדדים ימקסם את טובתה של הקטינה. קיום הסדרי ראייה סדירים ורחבים בין המבקש לקטינה נחוצים גם נחוצים להתפתחותה התקינה. סיכול מפגשים אלו – בכל דרך שהיא- פוגע בטובתה ומכאן חשיבות הירתמותם ההדדית של ההורים יחד– לא אחד על חשבונו של השני- לטיפוח קשר בריא בין הקטינה להורה האחר ואף ביניהם, ולו על מנת לצעוד קדימה במטרה לקדם את טובתה. הטעם בדבר נעוץ בכך שאחד לא יוכל למלא מטרה זו ולהגשימה במלואה אלמלא השני יסייע לו. מוטב, כי לפחות בכל הקשור לטובת הקטינה ילכו השניים יחדיו ו"אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם" ( קוהלת , ד, ט). מסופקני אם נסיבות העניין הצדיקו נקיטת אמצעי קיצוני בדמות בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. ישנן דרכים אחרות, מידתיות יותר, שכוחן אף יעיל יותר לקדם את מטרות ההליך. אחרון. יפה נהג בית המשפט לענייני משפחה בקובעו כללים לכל הצדדים המעורבים על מנת למנוע אי הבנה בדבר אחריותם. כך כל צד יבין בצורה ברורה יותר את המוטל עליו, ובראש ובראשונה יקפיד עם עצמו למלא אחר הוראות בית המשפט.

4.

הבקשה נדחית. אין צו להוצאות, גם מן הטעם שלא נתבקשה תגובה.