בע"מ 6577/18 פלוני נ. הקרן לטיפול בחסויים

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.8.2018 ( עמ"ש 1720-08-18, השופט א' דורות ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהוגדרה כבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט לענייני משפחה בירושלים מיום 30.6.2018 ( א"פ

5008-03-18, השופטת א' שמאי-כתב ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורה של הבקשה במחלוקת שנסבה על הוצאת אחיה של המבקשת (להלן בהתאמה: החוסה ו- האחות ) מביתו והשמתו בבית האבות "נווה שמחה" (להלן: בית האבות ). זאת, על רקע מצבו הגופני והנפשי של החוסה, שאף הוביל לכך שמונו לו אפוטרופוסים. המשיב 1, המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים (להלן: המרכז ), הוא האפוטרופוס של החוסה לעניינים אישיים ורכושיים . המשיב 2, הוא האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים. המשיב 3 הוא היועץ המשפטי לממשלה. המשיב 4 הוא אח נוסף של החוסה (להלן: האח , וביחד עם האחות: האחים ).

3.

במשך שנים ארוכות התנהלו בעניינו של החוסה הליכים משפטיים רבים שנדונו בפני ערכאות שונות. מטרתם של ההליכים השונים הייתה לייצב את מצבו של החוסה ולדאוג לכך שהוא יקבל את הטיפול המתאים עבורו. ברקע ההליכים ניצב אף סכסוך בין האחים, בין היתר בכל הנוגע לטיפול בחוסה. בתמצית ייאמר כי בתחילה הוחלט להשאיר את החוסה בביתו באופן שיזכה בו לטיפול צמוד במשך כל שעות היממה. עם זאת, על פי הנטען על ידי המרכז, הטיפול בחוסה בביתו היה כרוך בקשיים רבים, בין היתר לנוכח חוסר נכונותו של החוסה לשתף פעולה עם מטפליו, עלויות הטיפול הגבוהות ומעורבותם של האחים, אשר משבשת, כך נטען, את הליך הטיפול. על רקע זה, הגיש המרכז ביום 4.3.2018 בקשה לבית המשפט לענייני משפחה להורות על הכנסתו של החוסה למחלקת תשושי נפש בבית האבות. האפוטרופא לדין של החוסה הצטרפה לעמדתו של המרכז. מנגד, האחים הגישו בקשות שונות – המבקשת עתרה להפסקת הסדר הטיפול של האח, ואילו האח עתר להעברת החוסה למוסד טיפולי אחר.

4.

ביום 30.6.2018 קיבל בית המשפט לענייני משפחה את בקשת המרכז והורה על העברתו של החוסה לבית האבות בהקדם האפשרי. כמו כן, בית המשפט לענייני משפחה אסר על האחים להתקרב אל החוסה או לשהות עמו בכל מקום עד לאחר מעברו אל בית האבות.

5.

בפסק דינו ציין בית המשפט לענייני משפחה כי מצבו הגופני והנפשי של החוסה הדרדר מאוד בחודשים שקדמו לפסק הדין, ובכלל זה הוא לוקה בחוסר תפקוד והיעדר עצמאות, אינו מסוגל לנהל תקציב, אינו נוטל תרופות ואינו משתף פעולה עם מטפליו. עוד ציין בית המשפט לענייני משפחה כי העובדה שהחוסה לא לוקח את התרופות שלו באופן סדיר הובילה לכך שלקה במספר התקפים אפילפטיים ואף נפצע בפרק זמן של חודשים ספורים, שבו אף אושפז לתקופה בבית חולים. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הסכסוך בין האחים החריף, כי השניים מאשימים זה את זו בביצוע פעולות זדוניות שהובילו להתדרדרות מצבו של החוסה, וכי השניים אף משפיעים לרעה על המטפלים של החוסה ונוהגים בהם באגרסיביות באופן שגורם לחילופים תכופים שלהם ופוגע בטיפול בחוסה. עוד נקבע כי עירובו של החוסה בהליכים המשפטיים משפיע עליו לרעה. לעומת זאת, בית המשפט לענייני משפחה עמד על כך שכבר בחודש ינואר 2018 חוות דעת מומחה בעניינו של החוסה המליצה על שילובו במסגרת מוסדית של חולי נפש כרוניים, וכן ציין שבכל פעם שבה הוא שוהה במוסד שיש בו תמיכה רפואית וצוות מטפלים מצבו מתייצב ושכל הגורמים הרלוונטיים מלבד האחים תומכים בהשמתו בבית האבות.

6.

בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי הניסיון להשאיר את החוסה בביתו, במתכונת שכוללת טיפול צמוד בו לאורך כל שעות היממה, כשל. בית המשפט לענייני משפחה הדגיש כי לא ניתן להפקיד את הטיפול בחוסה בידי האחים אשר הסכסוך ביניהם נעשה "על גבו" וגובה ממנו מחיר כבד. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי קיומם של השגחה רפואית וסדר יום הם לטובתו של החוסה בעוד מגוריו בקהילה הפכו לחיסרון שמסכן את בריאותו ואף את חייו לנוכח הסכסוך בין האחים וחילופי המטפלים התכופים. על כן, נקבע כי העברתו של החוסה לבית האבות היא לטובתו.

7.

בהתאם לכך, ביום 25.7.2018 הועבר החוסה לבית האבות.

8.

ביום 1.8.2018 הגישה האחות ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה. הודעת הערעור כללה גם בקשה שהוגדרה על ידי האחות בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. בהמשך הגישה האחות בקשה לקביעת דיון דחוף ותשובה לתגובות המשיבים, אשר במסגרתה ביקשה גם כי בית המשפט המחוזי יורה על זימונו של החוסה לדיון.

9.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשתה של האחות על כל חלקיה. באשר לבקשה לקיום דיון בנוכחות החוסה, הפנה בית המשפט המחוזי לאמור בפסק דין קודם בעניינו של החוסה מיום 10.5.2018 ( עמ"ש 46409-02-18, השופטים מ' סובל, א' דורות ומ' אילני ). בפסק הדין האמור צוין כי בעבר סירב החוסה להתייצב לדיונים בעניינו ואף נדרשה הבאתו אליהם בכוח כאשר הוא כבול בידיו וברגליו. על רקע זה, נקבע באותו פסק דין כי לא נפל פגם בהימנעות מאכיפת התייצבותו של החוסה בכוח לדיון שהתקיים בהמשך ובהסתפקות בהצגת עמדתו בפני בית המשפט על-ידי האפוטרופא לדין המייצגת אותו.

10.

בית המשפט המחוזי דחה אף את בקשתה של האחות ל"עיכוב ביצוע", וציין כי עמדת הגורם המקצועי, העובדת הסוציאלית לסדרי דין באגף הרווחה בעיריית ירושלים, היא כי לא רק שלא ייגרם לחוסה נזק בלתי הפיך מהשארתו בבית האבות, אלא שטובתו מחייבת את הישארותו שם. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שעמדת האפוטרופא

לדין של החוסה היא כי החזרתו של החוסה לביתו עלולה לגרום לו לזעזוע נוסף. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי מאזן הנוחות נוטה בבירור כנגד קבלת הבקשה.

בקשת רשות הערעור והתגובות לה

11.

בבקשת רשות הערעור דנן האחות שבה ומעלה מגוון טענות נגד פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והחלטתו של בית המשפט המחוזי. האחות טוענת כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינה ומשליכה על כלל החוסים שמוצאים מביתם מבלי שתישמע עמדתם. כמו כן, האחות טוענת כי יש להעניק לה רשות ערעור מאחר שהחלטתו של בית המשפט המחוזי התקבלה מבלי לקיים דיון בנוכחות החוסה. לגוף הדברים, לטענת האחות היה על בית המשפט המחוזי לקבל את בקשתה "לעיכוב ביצוע" מאחר שסיכויי הערעור גבוהים ומאזן הנוחות נוטה לטובתה. בעניין מאזן הנוחות, האחות מוסיפה וטוענת כי אם החוסה לא יושב לביתו ישנו חשש ממשי להחמרת מצבו הנפשי והקוגניטיבי ולגרימת נזק בלתי הפיך בשל ניתוקו מסביבת מגוריו. בנוסף, האחות מלינה על כך שסיכויי הערעור לא נדונו כלל בהחלטתו של בית המשפט המחוזי ושזו הייתה קצרה ולטענתה לא מנומקת דיה. לטענתה, כאמור, סיכויי הערעור גבוהים, מאחר שבית המשפט לענייני משפחה טעה בקביעותיו בפסק דינו, ובפרט בהתייחסותו למצבו של החוסה בחודשים האחרונים. עוד סבורה האחות כי בית המשפט לענייני משפחה לא התחשב ברצונו של החוסה, שלטענתה, מעוניין להישאר בביתו.

12.

ביום 13.9.2018 הוריתי על הגשת תשובות המשיבים לבקשה ואלו הוגשו ביום 3.10.2018.

13.

כלל התשובות שהוגשו בהליך דנן הציגו עמדה דומה ולכן אתייחס אליהן במאוחד. המשיבים כולם הביעו עמדה נחרצת לפיה יש לדחות את הבקשה. לטענתם, סיכויי הערעור של האחות הם קלושים, שכן לשיטתם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מבוסס היטב ומשקף את טובתו של החוסה. לטענת המשיבים, אף מאזן הנוחות נוטה לעבר דחיית הבקשה, מאחר שסביבת מגוריו של החוסה הפכה למקום שמסכן אותו, בעוד בית האבות יוצר מסגרת שמטיבה עמו. המשיבים אף מדגישים כי האחות הגישה את הערעור ואת הבקשה לעיכוב ביצוע שנלוותה לו כחודש לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, רק לאחר שהחוסה כבר הועבר לבית האבות.

14.

להשלמת התמונה יצוין כי עו"ד עדי גרינפלד , האפוטרופא לדין של החוסה, עדכנה כי בתקופה שחלפה הוא אושפז – תחילה בבית החולים הדסה, ובהמשך, בהסכמתו – במחלקה הפסיכוגריאטרית

בבית החולים כפר שאול. היא הוסיפה ומסרה כי נכון ליום הגשת התשובה החוסה היה עדיין מאושפז, כי תפקודיו הקוגניטיביים ירודים וכי הוא זקוק להמשך אשפוז לצורך איזון ואף צפוי להידרש להמשך מסגרת מוסדית שתוכל לפקח על קבלת הטיפול.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה ושקלתי את הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות. אקדים ואומר כי בבחינת הבקשה ייחסתי את מרב המשקל לזהירות המתחייבת בבחינת עניינם של חסויים. אולם, התרשמותי מטענות הצדדים היא ברורה.

16.

ראשית יובהר, כי אמנם האחות הגדירה את הבקשה שהגישה לבית המשפט המחוזי כבקשה לעיכוב ביצוע, אולם מאחר שבמועד הגשתה כבר בוצע פסק הדין (במובן זה שהחוסה הועבר לבית האבות), הרי שמדובר בבקשה לסעד זמני המכוון לכך שהחוסה יוחזר לביתו. כידוע, בית משפט זה יתערב בהחלטה של הערכאה הדיונית בנוגע למתן סעדים זמניים במקרים חריגים בלבד (רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ , פסקה 9 וההפניות שם (28.6.2010); רע"א 3237/13 גילי ויואל עזריה בע"מ נ' החברה הכלכלית אשקלון בע"מ , פסקה 8 (12.5.2013); רע"א 5223/15 מזרחי נ' לי , פסקה 6 (10.8.2015)). לא מצאתי כי מתקיימים במקרה זה החריגים המצדיקים מתן רשות ערעור.

17.

למעלה מן הצורך, יצוין כי גם לגופו של עניין אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כידוע, ההחלטה האם להעניק סעד זמני נבחנת באמצעות שני שיקולים מצטברים – סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – אשר ביניהם מתקיים יחס של "מקבילית כוחות" (ראו למשל: ע"א 8851/14 כהן נ' צמיר, כונס נכסים , פסקה 16 (5.5.2015); ע"א 762/16 אשר נ' אשר , פסקה 12 וההפניות שם (28.2.2016) ). בהתחשב בעמדותיהם של הגורמים המקצועיים בנוגע לשאלת ההשפעה של המשך השהייה בבית האבות על החוסה לעומת השבתו לביתו, כפי שאלו הובאו בפני בית המשפט המחוזי ובפני, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לעבר דחייתה של הבקשה. בנוסף, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוססת בעיקרו של דבר על ממצאים עובדתיים, עובדה שלה יש השלכה לכאורה על סיכויי הערעור (ע"א 2573/18 אבו חמדה נ' כונס הנכסים הרשמי , פסקאות 15-14 (21.8.2018)).

18.

זמן קצר לפני שנחתמה החלטה זו, הונחה על שולחני בקשה מטעם האחות להגשת תגובה לתשובות המשיבים. בהתחשב במסקנה שאליה הגעתי לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה.

19.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות ולפנים משורת הדין אין צו להוצאות.