פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בע"מ
6622/04 - ב'
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
פלונים
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק ע"מ
514/04 שניתן ביום 27.6.04 על ידי כבוד השופטים י' יעקבי-שווילי, י' גריל ומ'
נאמן - ובקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק הדין
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
א.זו בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים יעקב-שוילי, גריל ונאמן) מיום 27.6.04. פסק דין זה ניתן בערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד השופט גלובינסקי, מיום 12.8.03) בעניינה של צוואה שעל כשרותה השיג המבקש. המדובר בצוואת אביו המנוח מ-1997, שקוימה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ואושרה שוב בבית המשפט המחוזי.
ב.ככל שירדתי לעומק טענותיו של המבקש, נחלקות הן לשניים: ראשית, טענה שעניינה אי התייחסות השופט בבית המשפט לענייני משפחה לשתי בקשות פסילה מיום 9.9.02 ו-17.9.02 שהגיש המבקש; ושנית, טענות לגוף התיק, שעיקרן כי צוואת אביו המנוח ראויה היתה שלא להיות מקויימת.
ג.(1) באשר לבקשות הפסילה, שהן ראש להשגותיו של המבקש, הן נדונו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (פיסקה 16). בית המשפט נדרש לטענת המבקש, כי כיוון שבבקשות הפסילה הנזכרות לא החליט בית המשפט לענייני משפחה - ואכן נבדק על ידי בית המשפט המחוזי ולא נמצאה החלטה בהן - עומדים הדברים בניגוד לסעיף 77(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, ולכן יש לבטל את פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. ציין בית המשפט המחוזי:
"אף על פי כן סבור אני, לאחר שעיינתי עיין היטב בשתי הבקשות, כי הן כה חסרות שחר עד שאין לומר שהמנעות ממתן החלטה בהן מגיעה לכדי פגם היורד לשרשיו של ההליך...".
(2) עיינתי אף אנכי בשתי הבקשות (שלגבי הראשונה שבהן ביקש בית המשפט לענייני משפחה תגובת הצד שכנגד, אך לא תועדה החלטה לא בה ולא בשניה). הבקשות עמוסות לשון בוטה נגד אחותו של המבקש, גיסו ואחייניתו - אחותו וגיסו מכונים פסיכופטים רצחנים, פעולותיהם מתוארות כפשעים של רצח ההורים, הרעלה, זיוף ועוד. כלפי בית המשפט לענייני משפחה נטענו טענות באשר לזמן שהקדיש לתיק, באשר להערות שהעיר בית המשפט בדיונים וכדומה.
(3) אקדים ואומר, כי גם מערכת היחסים הטעונה בין המבקש לאחותו לא הצדיקה לשון בוטה מעין זו שנכללה בבקשות הפסילה, וכפי שיצויין להלן, איני סבור לגופם של דברים כי היה מקום לקבל את בקשות הפסילה. ואולם, הן הוגשו ולא ניתנה החלטה, והשאלה היא מה דינן של בקשות כאלה.
(4) לטענת פסלות שופט נדרש המחוקק בסעיף 77א' לחוק בתי המשפט, שזו לשונו:
"(א)
בעל דין רשאי לבקש ששופט פלוני יפסול עצמו מלישב בדין אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.
(ב)
נטענה טענת פסלות נגד שופט, יחליט בה אותו שופט לאלתר ולפני שיתן כל החלטה אחרת.
(ג)
על החלטת שופט בעניין פסלות רשאי בעל דין לערער לפני בית המשפט העליון; בערעור ידון נשיא בית המשפט העליון, או מותב של שופטי בית המשפט העליון, או שופט אחד, הכל כפי שיקבע הנשיא".
(5) פשיטא, כי היה על בית המשפט לענייני משפחה ליתן החלטתו, ומשלא עשה כן יכול היה המשיב להגיש בקשה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה כדי שתינתן החלטה בבקשות הפסילה, תוך הפניה לס"ק (ב) הנזכר בסעיף 77 שלפיו במקרה של בקשת פסילה יחליט השופט לאלתר. דבר זה היה הנכון והיעיל ביותר לעשותו. ועוד, שמא יכול היה, בנסיבות, לפנות לנשיא בית המשפט העליון.
(6) הדעת נותנת, למצער, כי אילו ננקטה הדרך הראשונה, היה העניין בא על תיקונו במובן זה שהיו ניתנות החלטות בבקשות הפסילה, אך דבר זה לא נעשה. כך גם אילו ננקטה הדרך השניה.
(7) משלא עשה המבקש כן - ובין הבקשות לבין פסק דינו של בית המשפט לעניינו משפחה עברה תקופה של 11 חודש - דומה כי ניתן לראותו כמי שזנח את טענות הפסילה. ואולם, משכלל המבקש טענות אלה בטענות הערעור, ובית המשפט שלערעור נדרש לכך, כאמור, השאלה עתה היא, האם יש מקום להתערבות בית משפט זה. התשובה אינה בחיוב. אין המדובר בסוגיה בעלת חשיבות כללית, שמעבר למקרה הפרטי, אשר יש בה כדי להצדיק התיחסות ערכאה נוספת; רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123, מפי הנשיא (כתארו אז) שמגר.
(8) מעבר לצורך, אזכיר כי המבחן שבדין לפסילת שופט הוא "קיומן של נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לפרשנותה של הוראה זו, ראו הנשיא שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע", גבורות לשמעון אגרנט, 87; הנשיא ברק בע"א 3272/96 פרנקל נ' אנטין, תק-על 96(2) 1091. מעיון בחומר לא ראיתי, בכל הכבוד, כי התקיימו נסיבות של חשש ממשי למשוא פנים שהצדיק פסילה. אין מה שתואר, אף לגירסת המבקש, מקיים עילות פסילה. אם אי היותו של המבקש עורך דין גרמה לו לסבור אחרת, כטענתו, צר לי על כך. לפיכך, אף אם לא ניתנה החלטה בבקשות הפסילה, כפי שראוי היה, אין הדבר יורד - כפי שציין בית המשפט המחוזי - לשורש הדברים.
ד.באשר לטענות הנוגעות למהות הסכסוך בקשר לצוואת אביו המנוח של המבקש מ-1997, אלה בוודאי חוסות תחת כנפיה של הלכת חניון חיפה . המדובר במחלוקת עובדתית, ואין כאן שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית המצדיקה התערבותה של ערכאה שלישית.
ה.צר על כי הדברים בין בני המשפחה הגיעו לכגון דא, ואולם אין בידי, נוכח האמור, להעתר לבקשה לרשות ערעור והיא נדחית, ועמה - כמובן - הבקשה לעיכוב ביצוע.
ניתנה היום, כ"ט
בתמוז תשס"ד (18.7.2004).
ש ו פ ט