בע"מ 6672/20 פלוני נ. פלוני

לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; גם אין חשש לעיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור. טענות המבקש מתמקדות בעניינים שבעובדה. לדידו, המשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש כדי להוכיח שיתוף ספציפי בדירת מגוריהם. דא עקא, אין מקומן של טענות עובדתיות-פרטניות מעין אלו להתברר במסגרת של התדיינות ב'גלגול שלישי'. בנסיבות, גם לא מצאתי חשש מפני עיוות דין. בית המשפט לענייני משפחה שקל ובדק, ביסודיות, את טענות הצדדים מזה ומזה והכריע, כי קיימות אינדיקציות רבות המלמדות, "על הסכמה לפיה הדירה היא נכס משותף" (סעיף 25). בית המשפט המחוזי חזר ובחן את הסימנים המעידים על כוונת שיתוף בין בני הזוג, בהסתמך על המבחנים שנקבעו בפסיקה, ולא מצא פגם שנפל בפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

משנדחית הבקשה לרשות ערעור, מתייתר הצורך להכריע בבקשה שהוגשה לעיכוב ביצוע, והיא נמחקת בזאת.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.