בע"מ 6682/17 פלוני נ. רינאוי שירותי רכב בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 1.8.2017 (רמ"ש 39697-05-17, השופט ס' ג'יוסי ), וכן בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. בפסק הדין קיבל בית המשפט המחוזי ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה מיום 11.5.2017 (תמ"ש 23533-03-13, השופטת ה' גורביץ שינפלד ).

רקע והליכים קודמים

2.

מקורו של ההליך שבפני בתביעה שהגישה המשיבה 2 (להלן: המשיבה ) לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה נגד שלוש אחיותיה – הן המבקשות בהליך דנן – לפירוק שיתוף בנכס מקרקעין בחיפה הידוע כגוש 10814, חלקה 47. התביעה הולידה מסכת ארוכה של התדיינויות שאין זה המקום לפרוס את כל פרטיהן. על כן, אציג בתמצית אך את הפרטים החיוניים לצורך הכרעה בבקשת רשות הערעור.

3.

במסגרת ההליכים שהתנהלו בין הצדדים נקבע כי פירוק השיתוף יהא בדרך של מכירת המקרקעין לצד ג' המרבה במחיר. בהמשך לכך, מונה כונס נכסים חיצוני לשם ביצוע המכירה, הוא המשיב 3 (להלן: כונס הנכסים ). בצד זאת נקבע כי למבקשות נתונה האפשרות להציע הצעה לרכוש את חלקה של המשיבה במקרקעין במחיר השקול להצעה הגבוהה ביותר שתתקבל מצד ג' (להלן: זכות הראשונים ). מבין ההצעות לרכישת הנכס על-ידי מציעים חיצוניים, ההצעה הגבוהה ביותר הייתה של רינאוי שירותי רכב בע"מ, היא המשיבה 1 (להלן: רינאוי ). אי לכך, לצורך רכישת זכויותיה של המשיבה היה על המבקשות להשוות את ההצעה שהגישה רינאוי, בכפוף לתנאים נוספים שנקבעו בהליכים בין הצדדים, כמפורט להלן.

4.

התנאים לאופן מימושה של זכות הראשונים נקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.1.2017 (רמ"ש 55418-08-16, השופט ג'יוסי ) (להלן: פסק הדין מינואר 2017 ). בבסיסו של פסק דין זה עמדה הקביעה, שאינה נתונה במחלוקת בין הצדדים, כי אם המשיבה תמכור את זכויותיה בנכס למבקשות יהיה עליה לשלם מס שבח בשיעור גבוה יותר מאשר במקרה של מכר הזכויות לצד ג'. בהמשך לכך, נקבע בפסק הדין מתווה שנועד לאזן בין זכות הראשונים של המבקשות לבין זכויותיה של המשיבה, כך שאם תמכור את חלקה להן לא תישאר בחסרון כיס בהשוואה למצב שבו הזכויות נמכרות לרינאוי.

5.

על-פי המתווה שנקבע בפסק הדין מינואר 2017, עמדו בפני המבקשות שתי חלופות למימוש זכות הראשונים: הראשונה – מתן הצעה בסכום גבוה יותר מהצעת רינאוי, שיגלם את הפרש נטל מס השבח, כך שבידי המשיבה יישאר בסופו של דבר אותו סכום נטו שהיה נשאר בידיה אם הייתה מתקבלת הצעתה של רינאוי; השנייה – הסכמה לנשיאה בהפרש של נטל מס השבח, כך שמלוא סכום המס ישולם יחד עם כספי התמורה עבור הנכס.

6.

בהמשך לכך, נקבעו בפסק הדין מינואר 2017 הסדרים הנוגעים ליישום המתווה שתואר לעיל. בקווים כלליים, נקבעו בו מועדים קצובים לשם מימוש זכות הראשונים והכרזה על ההצעה הזוכה. במסגרת כך, נקבע כי בתוך שבעה ימים תודיע רינאוי מהו הסכום שעליו עומדת הצעתה העדכנית וכי בתוך 14 ימים מאותה הודעה יודיעו המבקשות האם הן מעוניינות לממש את זכות הראשונים בהתאם למתווה שתואר לעיל.

7.

ביום 22.1.2017 הודיעה רינאוי לבית המשפט לענייני משפחה כי הצעתה עומדת על סך של 11,000,000 שקל בתוספת מע"מ, ככל שיחול.

8.

ביום 2.2.2017 הגישו המבקשות 1 ו-3 (להלן: המציעות ) הודעה שלפיה הן מממשות את זכות הראשונים לרכישת זכויותיה של המשיבה בנכס בחלקים שווים ביניהן, "לפי שווי נכס כולל של 11 מיליון שקל". בהודעת המימוש צוין עוד כי היא נעשית "בהתאם למתווה שנקבע בפסקה 24" לפסק הדין מינואר 2017 (להלן: הודעת המימוש ). המבקשת 2, שהייתה חלק מהליכים קודמים הנוגעים לדבר ואף הבקשה הנוכחית הוגשה מטעמה, לא הייתה שותפה להודעת המימוש.

9.

ביום 5.2.2017 ביקש כונס הנכסים מהצדדים הבהרות בנוגע להודעותיהם, ובין היתר ביקש מהמציעות להבהיר את עמדתן ביחס לתשלום מס השבח שיחול על המשיבה.

10.

ביום 7.2.2017 הגישו המציעות הבהרה מטעמן שבה ציינו כי הן "מסכימות לשאת בכל הפרש מס השבח שיחול על המוכרת, אם וככל שיחול בגין עסקה זו, זאת מעבר ובנוסף לרכישת זכויותיה של המוכרת לפי שווי בית כולל של 11 מיליון שקל".

11.

ביום 12.2.2017 הגישה רינאוי בקשה לבית המשפט לענייני משפחה שבה טענה כי בהודעת המימוש נפלו פגמים וכי המציעות לא מילאו באופן מלא אחר הוראות פסק הדין מינואר 2017. בהמשך לכך, טענה רינאוי כי יש להכיר בה כזוכה. יצוין, כי כונס הנכסים תמך בבקשה זו של רינאוי.

12.

בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה, וקבע כי הודעת המימוש ניתנה בהתאם להוראות וללוח המועדים שנקבעו בפסק הדין מינואר 2017. בהתייחסו לטענות בדבר פגמים שנפלו בהודעת המימוש, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אמנם קיימת תחושה שההודעה נוסחה באופן "מתחמק ומתחכם", וכי היה מקום שהמציעות יציינו באופן מפורש את התחייבותן לשאת בהפרש נטל המס, אולם אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הודעת המימוש.

13.

רינאוי הגישה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה. בית המשפט המחוזי דן בבקשת רשות הערעור כבערעור ובהמשך לכך קיבל את הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי הודעת המימוש לא עמדה בתנאים המהותיים שנקבעו בפסק הדין מינואר 2017. במסגרת כך, בית המשפט המחוזי קבע כי בהודעת המימוש לא פורט באיזו מבין החלופות שנזכרו במתווה בפסק הדין בינואר 2017 בחרו המציעות, וכי מכל מקום אין בהודעת המימוש הסכמה מפורשת לתשלום של מלוא ההפרש הנדרש במס שבח. בית המשפט המחוזי הוסיף כי במכתב ההבהרה שהגישו המציעות מיום 7.2.2017 צוין כי הן מסכימות לשאת בהפרש מס השבח שיחול על המשיבה "אם וככל שיחול בגין עסקה זו". מכך למד בית המשפט המחוזי כי המציעות מבקשות לשמור על האפשרות של תשלום הסכום הנדרש למשיבה רק לאחר מיצוי הליכי השגה וערעור, באופן שנוגד את האמור במתווה לפיו תשלום הפרשי המס ייעשה עם תשלום התמורה בגין מכר הזכויות.

14.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי המציעות לא כללו בהודעת המימוש את הסכום הצפוי לתשלום בגין מס השבח, חרף העובדה שנתון זה היה ידוע להן (בהתחשב בכך

שהן ערכו בעבר תחשיבי מס שבח לצורך עסקת המכר באמצעות מומחים). לבסוף, בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב באופן שבו נוסחה הודעת המימוש ולנוכח היבטים הנוגעים לתשלום מע"מ, הסכום שצוין בהודעת המימוש נמוך מההצעה של רינאוי.

בקשת רשות הערעור

15.

בקשת רשות הערעור דנן נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשות טוענות כי הבקשה נועדה למנוע עיוות דין חמור, בשים לב לזיקה הייחודית שיש להן לנכס מושא הבקשה, שהיה שייך להוריהן ובו הן גדלו במשך חלק מחייהן. המבקשות טוענות עוד כי קיים חוסר צדק בכך שלנוכח פסק דינו של בית המשפט המחוזי זכויותיהן בנכס (העולות כדי 75 אחוז מזכויות הבעלות) יימכרו לטובת צד שלישי, בעל אינטרסים עסקיים-מסחריים. המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי נקט פרשנות "דווקנית ופורמאליסטיות" וכי היה עליו להעדיף תוצאה צודקת, במיוחד בהתחשב באופי ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה.

16.

לגוף הדברים, המבקשות טוענות כי בית המשפט המחוזי שגה בפרשנות שנתן להודעת המימוש; בקביעתו כי היה על המציעות לציין בהודעת המימוש באיזו חלופה הן בחרו מבין החלופות במתווה שנקבע בפסק הדין מינואר 2017; וכן בקביעה לפיה הודעת המימוש מבטאת הצעה נמוכה מהצעתה של רינאוי. לבסוף, המבקשות טוענות כי לאורך ההליכים הן חזרו והבהירו כי בכוונתן לרכוש את זכויותיה של המשיבה בנכס, ומכאן שלא היה מקום לפרשנות שבה נקט בית המשפט המחוזי.

17.

כאמור, בד בבד עם הגשתה של בקשת רשות הערעור הגישו המבקשות גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

18.

בהחלטתי מיום 28.8.2017 הוריתי למשיבות להגיש תגובה לבקשת רשות הערעור. כמו כן, הוריתי על מתן צו ארעי לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להחלטה אחרת.

19.

בתגובתה מיום 11.9.2017 טוענת רינאוי שדין הבקשה להידחות מאחר שהיא אינה עומדת בתנאים שנקבעו בדין למתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לגוף הדברים, רינאוי טוענת כי המציעות לא מילאו אחר ההוראות והדרישות המפורטות בפסק הדין מינואר 2017, ומכאן שלא נפל פגם בפסק הדין מושא בקשת רשות הערעור. בין היתר, נטען כי ההצעה בהודעת המימוש נמוכה בפועל מההצעה של רינאוי; כי המציעות לא רצו לשלם מלכתחילה את התשלום בגין מס השבח ולכן ניסחו את הודעת המימוש באופן "ערמומי"; וכי מכל מקום היה על המציעות לכלול בהודעת המימוש תחשיב מדויק של הסכום שבו התחייבו לשאת כתשלום מס השבח. רינאוי מוסיפה וטוענת כי מאז הגשת הודעת המימוש ניתנו לה פרשנויות שונות על-ידי באי-כוח שונים של המבקשות בניסיון להתאים את הודעת המימוש לתנאים שנקבעו בפסק הדין מינואר 2017, וכי אין בפרשנויות אלה כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהודעת המימוש.

20.

המשיבה מצטרפת לטענותיה של רינאוי וטוענת אף היא, בתגובתה מיום 11.9.2017, כי דין הבקשה להידחות. המשיבה טוענת כי בהודעת המימוש נעשה שימוש מכוון בטרמינולוגיה שנועדה להשאיר בידן של המציעות את כל האפשרויות פתוחות, וכי בפועל לא היה בכוונתן לשלם את מס השבח בגין עסקת המכר של הנכס. המשיבה מוסיפה כי אין ממש בטענת המבקשות כי יש להן "זיקה מיוחדת" לנכס כבית הוריהן, בהצביעה על כך שהנכס הושכר על-ידי המבקשות למטרות רווח לעסקים שונים במשך תקופה ארוכה; כי הנכס סובל מהזנחה; וכי המבקשות עצמן ביקשו בתחילת ההליכים למכור את הנכס לכל המרבה במחיר. עובדות אלה קיבלו ביטוי, לטענת המשיבה, בהחלטות שיפוטיות שניתנו במרוצת ההליכים בין הצדדים.

21.

אף כונס הנכסים, בתגובתו מיום 7.9.2019, טוען כי דין הבקשה להידחות. כונס הנכסים טוען כי הודעת המימוש לא עמדה בתנאים שנקבעו לצורך כך וכי הסכום הנקוב בה נמוך מהצעתה של רינאוי בשל פערים הנוגעים לנכונות לשלם מע"מ בנוסף לתשלום הזכויות.

22.

למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 25.9.2017 הגישה רינאוי בקשה הנוגעת לבקשה לעיכוב ביצוע שהגישו המבקשות. לנוכח התוצאה שאליה הגעתי, כמפורט בהמשך, אין צורך להידרש לבקשה זו.

דיון והכרעה

23.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין בקשת רשות הערעור להידחות.

24.

בקשת רשות הערעור אינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך הענקת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 370/16 פלונית נ' פלונית , פסקה 6 (3.4.2016)). הבקשה תחומה לשאלה האם המציעות עמדו בתנאים שנקבעו למימוש זכות הראשונים. בתור שכזו, היא נטועה עמוק בנסיבותיהם הפרטניות של הצדדים ואין היא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית. למותר לציין, כי אין בעובדה שבית המשפט המחוזי הגיע לתוצאה שונה מזו של בית המשפט לענייני משפחה כדי להצדיק, כשלעצמה, מתן רשות ערעור.

25.

בדומה לכך, לא התרשמתי כי קיים חשש שייגרם למבקשות עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה. אף מבלי להידרש לטענות המשיבה כי המבקשות עצמן ביקשו למכור את הנכס לגורמים חיצוניים בשלבים מוקדמים של ההליך – אין מחלוקת כי המבקשות אינן מתגוררות בנכס, כך שפסק הדין מושא הבקשה לא יגרום לפינוין מבית המגורים. כמו כן, המבקשות עתידות לקבל תשלום בגין זכויותיהן.

26.

בהמשך לאמור לעיל, אין צורך או הצדקה לדון במלוא הטענות הפרטניות של המבקשות. בצד זאת אבקש לחזור ולהצביע על כך שאף בית המשפט לענייני משפחה – שקיבל את עמדתן של המבקשות בדבר עמידתן בתנאי המימוש – קבע בהחלטתו כי הודעת המימוש ניתנה באופן "מתחמק ומתחכם". גם המבקשות הודו בהגינותן כי בבקשת הבהרה שהגישו לבית המשפט על רקע הגשת הודעת המימוש נפלה "טעות תמימה" בניסוח שהובילה לנקיטה "בלשון מבלבלת" (סעיף 53 לבקשת רשות הערעור, וכך גם עולה מסעיף 131 לבקשה). בזהירות המתבקשת אעיר כי דווקא לנוכח השתלשלות ההליכים הארוכה והמסועפת שקדמה למסירת הודעת המימוש, היה מצופה כי הודעת המימוש והמסמכים הנלווים לה יהיו בהירים ומפורטים. אולם, דומה שלא אלה היו פני הדברים. בנסיבות אלה, מתחזקת המסקנה כי לא נגרם עיוות דין למבקשות כתוצאה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וממילא אין מקום להענקת רשות ערעור.

27.

ניתן להתרשם כי ההתדיינות הממושכת בעניין זה הותירה משקעים בקרב כל הצדדים, ואפשר אך לקוות כי בכך יגיעו הסכסוכים וההליכים המשפטיים ביניהם אל סיומם.

28.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע, והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 28.8.2017 מבוטל בזאת. המבקשות יישאו בהוצאותיה של רינאוי (המשיבה 1) ושל המשיבה (המשיבה 2) בהליך זה בסך של 7,500 שקל לכל אחת, ובהוצאותיו של כונס הנכסים (המשיב 3) בסך של 2,500 שקל.