בע"מ 6683/10 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת פלאוט) מיום 7.9.10 בתיק רמ"ש 50162-08-10.

ב.

הצדדים נישאו בשנת 2003, וכבר למעלה מארבע שנים שהם פרודים ומנהלים "הליכים אינטנסיביים" (כלשון בית המשפט למשפחה) בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני. ביום 15.8.10 קבע בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (השופטת שירה) -

בהחלטה מפורטת ומנומקת, ועל יסוד חוות דעת מומחים - כי המשמורת הזמנית על ילדי הצדדים תהיה אצל המשיב. ההחלטה בוצעה, והילדים החלו את שנת הלימודים במוסדות חינוך הסמוכים למגורי המשיב. כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ובצדה בקשה לעיכוב ביצוע (להלן הבקשה ). ביום 7.9.10 דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו:

"מדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת שניתנה על ידי מותב המכיר היטב את המשפחה. בית המשפט קמא נעזר כנדרש בחוות דעת מומחים, ומסקנתו תואמת לכאורה חוות דעת אלה. העברת המשמורת כבר בוצעה, ואין מקום לטלטל את הילדים הלוך ושוב. נראה כי בנסיבות העניין, הנזק שייגרם מהעברת הילדים בחזרה למבקשת בתקופת הביניים שעד הדיון בבקשת רשות הערעור גדול מהנזק שייגרם אם לא יועברו".

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה המפורטת שלפנינו, ובין היתר נטען בה כי לא היה מקום לשינוי המשמורת באופן פתאומי, ללא התראה והכנה מתאימה - וכי יש להותיר את הקטינים במשמורת המבקשת עד להכרעה בשאלת המשמורת. מסיבה זו, כך נטען, שגה בית המשפט המחוזי כשלא עיכב את ביצוע ההחלטה.

ג.

לאחר העיון בנימוקי הבקשה, בתגובת המשיב, ובתגובת המבקשת לתגובתו, אין בידי להיעתר למבוקש. המשמורת הועברה בפועל (כבר ביום 16.8.10) ואין מדובר בעיכוב ביצוע לצורך שמירת מצב קיים - אלא בבקשה לשינוי מצב. מבלי שאביע עמדה לגבי ההחלטה מעיקרא, הדעת נותנת כי ספק אם טלטול הילדים עולה בקנה אחד עם טובתם. על כן, גם אם היה ממש בטיעונים לגבי הבעייתיות בהעברת הקטינים ללא הכנה מתאימה, ואיני נוטע מסמרות, אין בכך כדי להצדיק את החזרתם למבקשת בשלב זה (וכמובן איני מביע כל עמדה בשאלת המשמורת הראויה, עניין שעדיין תלוי ועומד).

ד.

בשולי הדברים אוסיף. החלטת בית המשפט לענייני משפחה עוסקת בשאלת המשמורת הזמנית ואינה מכריעה בשאלת המשמורת הקבועה - מסיבה זו גם אין למבקשת זכות דיונית לערער עליה, והדבר טעון רשות. על פניו, קשה להלום מצב של שינוי חוזר ונשנה של משמורת זמנית. הדבר הראוי הוא דיון והכרעה מהירים ככל הניתן בשאלת המשמורת הקבועה. ועם זאת, במאטריה רגישה ועדינה של ילדים שהוריהם אינם מצליחים להגיע לעמק השוה עסקינן, ויפה עשה בית המשפט המחוזי בהחליטו לבקש את תגובת המשיב לבקשת רשות הערעור, ואף קבע בה דיון. ואולם, קביעה זו סויגה: "המבקשת תפקיד ערבון בסך 7,500 ₪ בתוך 7 ימים ממסירה. לא יופקד סכום הערבון במועד - תדחה הבקשה" (החלטה מיום 14.9.10). לעת הזאת הדיון שנקבע בוטל, מאחר שהמבקשת הגישה בקשה לפטור מערבון. המבקשת סבורה (בהודעה שהגישה ביום 13.10.10) שיש בכך כדי לתמוך בקבלת הבקשה הנוכחית - אך לא כך פני הדברים. חלוף הזמן הוא כאן בעוכרי הכל, בראש וראשונה הילדים. תיטיב המבקשת אם תעשה ככל יכולתה כדי להחיש את הדיון בבית המשפט המחוזי, כגון על-ידי הפקדת הערבון, ויוצא אני מן ההנחה כי משיוסדר עניין זה (או יינתן פטור, ואיני מביע דעה לגביו), ובהקדם, ייערך הדיון עצמו בהקדם; ועוד יותר תיטיב המבקשת לעשות אם תבחר למקד את מאמציה בשאלת המשמורת הקבועה, שטרם הוכרעה. פרשה זו זועקת להסדרה מוסכמת והוגנת כלפי הכל, ושוב - בראש וראשונה הילדים. יפה שעה אחת קודם.

ה.

סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה.