בע"מ 6749/05 חדווה דניאל נ. דוד ריינשטיין

א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת בן עמי) מיום 31.5.05 בתיקים ע"מ 536/04, ע"מ 537/04, בו נדחו ערעורי הצדדים על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת מימון) מיום 19.10.03 בתיק תמ"ש 27230/99.

ב.ביום 5.11.96 התגרשו הצדדים; במהלך הדיונים שקדמו למתן הגט סיכמו ביניהם, שתמורת דירת המגורים תחולק באופן שהמשיב יקבל 70% מן התמורה והמבקשת תקבל 30%. ההסכמה אושרה בבית הדין הרבני. ביום 18.4.97 נמכרה הדירה באמצעות כונס נכסים. בין הצדדים התעוררו מספר מחלוקות הן ביחס לאופן חלוקת הרכוש, והן ביחס לתוקפו של הסכם הממון שנחתם בבית הדין הרבני. ביום 19.10.03 הכריע בית המשפט לענייני משפחה במחלוקות השונות. טענת המבקשת בדבר תוקפו של הסכם הממון נדחתה, ונקבע כי תמורת הדירה תחולק בהתאם לאמור בו, לאחר ניכוי חובות. בכל הנוגע לאופן ההתחשבנות הסתמך בית המשפט לענייני משפחה על חוות דעת מומחה, ששיערך את כל הסכומים ליום 30.4.02. המבקשת ערערה על החלטת בית המשפט, הן ביחס לתוקף ההסכם, והן ביחס לשערוך שבוצע. נטען כי שערוך הסכומים הביא לתוצאה מעוותת שכן הוא משנה את הסכומים באופן המגדיל את חלקו של המשיב. ביום 31.5.05 דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, באמצו את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה, תוך הבהרת חישוב הסכומים המגיעים לכל אחד מהצדדים. שאלה אחת, שאינה קשורה לבקשה הנוכחית, נותרה פתוחה. כלפי פסק הדין הוגשה הבקשה שלפנינו, בה נדרשת המבקשת אך ורק לסוגיית השערוך. בבקשה חזרה המבקשת על טענותיה בדבר העיוות שיוצר השערוך, במיוחד במקום שסיכמו הצדדים על חלוקה שאינה שווה. כן נטען כי שערוך הסכומים למועד מאוחר לגירושין בפועל, מאריך את תקופת השיתוף בין בני הזוג בניגוד לכוונתם המפורשת, ללא הצדקה או ביסוס בחוק.

ג.לאחר העיון בבקשה, ובתגובת המשיב, החלטתי כי אין לקבלה. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת כאשר הבקשה מעוררת שאלה שחשיבותה המשפטית "חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 – ממלא מקום הנשיא, כתארו אז, שמגר), במקרה דנא השאלה שבמחלוקת היא אופן חישובה של החלוקה הכספית בין הצדדים בקשר לתמורת מכירתה של דירתם, והיא מתוחמת למחלוקתם.

ד.אכן, המבקשת ביקשה להידרש לשאלה משפטית בדבר עצם סמכותו של בית המשפט לשערך את הסכומים, וזאת בהסתמך על ע"א 69/98 נהאד מחמד אסעד מחאג'נה נ' לביבה מחאג'נה (לא פורסם), שם קבע השופט לוי: "על בית-המשפט לנקוט משנה זהירות בצווֹתו על שערוך שעה שמדובר בקיומו של חוזה שהצדדים לא הביעו בו את רצונם המפורש בכך. זאת, כדי שלא לצקת תוכן משפטי חיצוני ליחסים שבין הצדדים, צעד העלול לפגוע בהסכמה החוזית". אך דומני, כפי שעולה גם מפסק הדין האמור, כי מדובר בשאלה המסורה בסופו של דבר לשיקול דעתו של בית המשפט, שיתאים את "אופן השערוך לנסיבות, ותינתן הדעת לאינטרסים הרלוונטיים של הצדדים, למידת הפער בין הערך המקורי לערך הקיום, למידת הנכונות להתערב בהסכמה החוזית, ולעקרונות אחרים המתווים מדיניות משפטית ראויה" (שם). במקרה שלפנינו הצדדים משכו כספים מקופת הכינוס, בהזדמנויות שונות ובשיעורים שונים, בנוסף היה צורך לאזן את כספי תמורת הדירה עם סכומים נוספים שהתקבלו במועדים אחרים, בנסיבות אלה הכריעו שני בתי המשפט כי תוצאה צודקת מחייבת את שערוך כל הסכומים למועד אחד, ועוד, המומחה שערך את השערוך מונה בהסכמת הצדדים. מן החומר שצורף לבקשה לא למדתי האם נחקר המומחה בנושא דנן. מכל מקום, בנסיבות של חלוף שנים אחדות מאז המכירה, יש היגיון בשערוך, וכל עוד הוא שויוני וחל לגבי כולי עלמא, על חובות וזכויות, הריהו לכאורה במקומו. אינני רואה סיבה, אף לעיצומם של דברים, להתערבות בשיקול דעתם של בתי המשפט הקודמים.

ד.לא אוכל להיעתר לבקשה. המבקשת תשא בהוצאות המשיב, על הצד הנמוך, בסך 3,000 ש"ח.