בע"מ 6754/15 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגני הנשיאה י' שנלר ו ד"ר ק' ורדי והשופט ח' ברנר ) מיום 12.7.15 בעמ"ש 15683-06-14, שבמסגרתו נדחו ערעורי המבקשים והמשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב (השופט י' אליהו ) מיום 11.5.14 בת"ע 47141-01-13. בית המשפט לענייני משפחה נתן צו לקיום צוואת פלוני המנוח, לאחר שמחק את התנגדות המבקשים לכך.

רקע והליכים קודמים

ב.

במוקד ענייננו צוואת המנוח מיום 30.7.2007. המשיב הגיש לבית המשפט לענייני משפחה תובענה לקיום הצוואה, ואילו המשיבים הגישו התנגדות לקיומה. ביום 17.9.2013 נערכה ישיבת קדם משפט בתיק, ובה נקבעו שלושה מועדי הוכחות –שלושה ימים רצופים 13-11 במאי 2014; בישיבה זו הציע שופט בית המשפט לענייני משפחה למבקש 1 לשכור את שירותיו של עורך דין, אולם הוא סירב לעשות כן. עוד נקבע בישיבה, כי תצהירי עדות ראשית מטעם המתנגדים יוגשו עד ליום 15.3.2014; וכי בקשה להזמנת עד תוגש 21 יום לפחות לפני דיוני ההוכחות. ביום 5.5.2014 ביקש המבקש 1 לדחות את הדיונים מפאת מצבו הבריאותי. בית המשפט דחה את הבקשה, לאחר שנמצא כי המסמכים הרפואיים שצורפו אינם תומכים בטענת המבקש, ולאחר שלא התבקשה עמדת המשיב.

ג.

לדיון עצמו ביום 11.5.2014 התייצבו המבקש 2 ובנו של המבקש 1, והגישו בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, ללא תצהיר, בה חזרו על האמור בבקשה הקודמת שנדחתה. תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשים, שאמורים היו כזכור להיות מוגשים עד ליום 15.3.2014, לא הוגשו; בקשות להזמנת עדים, אשר היו אמורות להיות מוגשות עד 21 יום לפני מועדי ההוכחות, לא הוגשו אף הן. בנוסף, המבקש 2 לא העלה טעם מדוע לא עקב אחר הוראות בית המשפט, פרט לכך שציין כי סמך על המבקש 1. מכאן הסיק בית המשפט כי מעיקרא ניכר שלא היה בכוונת המבקשים לנהל את מועדי ההוכחות במועדם, וכי אין להשלים עם התנהלות זו שלהם, אשר גרמה לבזבוז זמן שיפוטי ועלתה כדי זילות בית המשפט. בנוסף ציין בית המשפט, כי עיון בכתבי הטענות של הצדדים מעלה שעל פניה מדובר בהתנגדות סרק, שעה שאין בה תשתית עובדתית ומשפטית הנדרשת לשם ביסוס טענה של השפעה בלתי הולמת על המנוח באופן שיאפשר קבלת בקשת ההתנגדות; ומנגד, המשיב צירף חומר רב התומך בטענותיו ומצדיק קיום הצוואה, אשר נערכה בפני נוטריון וצורף לה תעודה רפואית לפיה המנוח היה בדעה צלולה, אחראי למעשיו וכשיר לעשיית פעולה בפני הנוטריון.

מן מהטעמים האמורים מעלה, הורה בית המשפט לענייני משפחה על מחיקת ההתנגדות, והוציא צו לקיום צוואת המנוח. בית המשפט הדגיש, כי אף שדי באופן בו התנהלו המבקשים כדי להביא למחיקת התובענה, לא היה עושה כן אילו סבר כי יש לתביעה סיכוי סביר להתקבל. בית המשפט פסק לטובת המשיב הוצאות בגובה 30,000 ₪.

ד.

לבית המשפט המחוזי הוגשו ערעורים מטעם שני הצדדים: המבקשים עירערו על מחיקת התובענה, ואילו המשיב עירער על גובה ההוצאות בטענה כי לא היו ריאליות. בית המשפט המחוזי דחה את שני הערעורים. אשר לערעור המשיב על גובה ההוצאות, נקבע כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בקביעתה את גובה ההוצאות וככלל אין ערכאת הערעור תתערב בכך; ולא נמצא טעם לחרוג מכך כאן. אשר לערעור המבקשים – והוא העומד במוקד ענייננו – נקבע כי לא נמצאה עילה להתערבות במסקנות בית המשפט לענייני משפחה, הן לעניין האופן בו התנהלו המבקשים העולה לכדי זילות בית המשפט, והן לעניין קביעתו של בית המשפט כי סיכויי התביעה מעיקרא קלושים. בית המשפט הדגיש, כי ניכר שהמבקשים בחרו שלא להתייצב לדיון תוך מודעות לכך שהם מפרים החלטות קודמות של בית המשפט וזלזול בהחלטות אלה; די היה בכך למחוק את תביעת המבקשים, והעובדה שסיכויי התביעה היו קלושים מיסודם אך תומכת במסקנה זו.

לא ניתן צו להוצאות, בשל דחיית שני הערעורים.

הבקשה

ה.

במסגרת בקשה זו, אשר הוגשה לאחר שהמבקשים שכרו את שירותיהם של עורכי דין, נטען כי למבקשים לא ניתן יומם בבית המשפט ועניינם לא התברר, ומכאן נפגעה זכותם לגישה לערכאות שיפוטיות, ונגרם להם אי-צדק מהותי באופן המצדיק דיון חריג בבית משפט זה בגלגול שלישי. לגופם של דברים, נטען כי המבקש 1 נעדר מדיון ההוכחות בבית המשפט לענייני משפחה מסיבה מוצדקת, נוכח מצבו הרפואי; לבקשה צורפו מסמכים המבססים, לפי הנטען, דבר זה. אשר לסיכויי קבלת ההתנגדות מעיקרא, נטען כי שגה בית המשפט לענייני משפחה בכך שקבע כי אלה היו קלושים; כך, כיון שצוואת המנוח נערכה תוך השפעה בלתי הוגנת על המנוח, אשר גילו היה 90 עת נחתמה הצוואה, ובעודו סובל ממחלות קשות.

דיון והכרעה

ו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחים, לא מצאתי להיעתר לה. אין הבקשה מעלה טעם ציבורי או משפטי החורג מעניינם הקונקרטי של הצדדים לה, והנדרש לשם דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , לו(3) 123 (1982); בע"מ 7757/07 פלוני נ' פלוני (2007)). בנוסף, לא מצאתי כי יש בפסקי דינם של בתי המשפט הקודמים כדי לגרום למבקשים אי-צדק, המצדיק התערבותנו כערכאה שלישית במספר; סבורני כי בית המשפט לענייני משפחה, ובית המשפט המחוזי בעקבותיו, אף הלכו לקראת המבקשים כברת דרך, שעה שלא הסתפקו בטעמים הפרוצדורליים שדי היה בהם למחוק את התובענה, אלא בחנו בנוסף את טענותיהם המהותיות.

ז.

אף לגופם של דברים לא מצאתי להלום את טענות המבקשים. כאמור, בית המשפט לענייני משפחה מצא למחוק את תובענת המבקשים בעיקר נוכח האופן בו התנהלו. בשלב זה של ההליכים, כאשר הם מיוצגים על-ידי עורכי דין, מנסים המבקשים להצדיק את האופן בו התנהלו, ולהראות כי מצבו הרפואי של המבקש 1 לא איפשר לו להשתתף בדיון ההוכחות ולנהל את ההליך. אלא שאין בנמצא הסברים משכנעים לכך, שהמבקשים כאמור נמנעו מהגשת תצהירי עדות ראשית עד ליום 15.3.2015, וכן נמנעו מהזמנת עדים; ואף אם מצבו של המבקש 1 לא איפשר לו כנטען לנהל את ההליך, לא הוכח כי לא היה בידו להודיע לבית המשפט זמן ניכר קודם לכן.

גם אין בידי המבקש 2 הסבר משכנע מדוע לא מצא הוא הוא לנכון לנהל את ההליך, אף אם המבקש 1 לא יכול היה להתייצב בבית המשפט כנטען; או לחלופין מדוע לא מצאו המבקשים לנכון לשכור את שירותיו של עורך דין, כפי שעשו בשלב זה של ההליכים, כדי להביא את דברם.

ח.

אוסיף, כי למתבונן מן הצד עלול הדבר להיראות תמוה – וכי מדוע מונע בית המשפט מבעל דין לקבל את מלוא יומו בבית המשפט מטעמים "טכניים" במהותם, כאשר הוא מתחקה אחר אישורים רפואיים ולוחות הזמנים הדווקניים ונמנע מבירור התביעה המהותית לגופה? ואולם, הדברים רחוקים מכך. הביטוי "בזבוז זמן שיפוטי" אין משמעו, בעיקרו, אך מטעם בעלי דין זלזול בכבודו של המותב המסוים היושב בדין וביומנו; מדובר גם בראיה מערכתית-כוללת, שכן לבזבוז זמן שיפוטי השפעה מהותית על קהל המתדיינים כולו, בהיבט של הקצאת הזמן השיפוטי והשירות הניתן לבעלי דין אחרים. כפי שציין בית המשפט לענייני משפחה, ביטולם של שלושה ימי דיונים – אשר העובדה שנקבעו כשמונה חודשים מראש מצביעה על יומנו העמוס של בית המשפט מעיקרא – משמעו השחתת זמן שיפוטי לריק, זמן בו יכול היה בית המשפט לענייני משפחה להידרש לסכסוכי מזונות, משמורת, אימוץ ועוד ועוד. למרבה הצער, העומס על בתי המשפט בישראל אינו מאפשר לוותר כלאחר יד על ימים שיפוטיים; ולא בכדי נקבעו מטעם נשיאי בית המשפט העליון הוראות מחמירות לעניין דחיות דיונים. ראו למשל מצגת מחלקת המחקר של הרשות השופטת מיום 14.7.2011, בה הובא מספר השופטים ל- 100,000 איש בקרב מדינות אירופה, ארצות הברית ומדינות נוספות, וממנה עולה כי נכון לשנת 2008, מיקומה של ישראל במדד הוא 46 מתוך 55, יחד עם מרוקו ומעט פחות מאלג'יר (בשנת 2010 נרשם שיפור מסוים ומיקומה של ישראל – הידד! – עלה

ל-43); ומנגד, ישראל מובילה במספר עורכי הדין הגבוה ביותר לנפש מבין כל המדינות שנבדקו (מערכת המחקר של הרשות השופטת "מערכת המשפט בישראל ביחס למערכות משפט אחרות בעולם" (14.7.2011), זמין באתר הרשות השופטת:

http://elyon1.court.gov.il/heb/Research%20Division/doc/Research6.pps ).

ניתן לטעון כי עומס ניכר זה מצריך שינוי מערכתי, החורג מדל"ת אמותיו של אולם בית המשפט; אולם מנקודת מבטו של המותב היושב בדין, הוא מצריך גישה מחמירה עם כלפי בעלי דין המקלים ראש באופן מובהק בלוחות הזמנים שקבע בית המשפט ומביאים לבזבוז זמן שיפוטי, הנכס היקר ביותר – הלכה למעשה – של מערכת בתי המשפט. גם לשם מימושה של זכות הגישה לערכאות שאין חולק על חשיבותה, יש צורך לא רק "לרכוש כרטיס" אלא גם לקיים את "התנאים שבגב הכרטיס", קרי הוראות בית המשפט והנחיותיו.

בענייננו כאמור, בית המשפט לענייני משפחה לא הסתפק בפגמים הפרוצדורליים אשר די היה בהם כדי להביא לדחיית התובענה, אלא בחן את טענות המבקשים לגופן ומצא כי אלה אינן מעלות סיכוי סביר לקבלת התובענה. לא מצאתי פגם בכך, ודאי לא באופן המצדיק דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה.

ט.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.